כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2022 - גיליון 302

קראטה קיד על קיר סלון ביתו המטופח של פאול אל עזרא בקרית שרת, שם אנחנו נפגשים לשיחה, תלויה תמונה גדולה של טיגריס מוקף בעיגול: "זהו סמל השוטוקאן. המשמעות היא כוחו הרב של הטיגריס, כוחשמרוסן על ידי העיגול המונע ממנו לפרוץ החוצה אלא בשעת דחק". אל עזרא הוא בעל חגורה שחורה בקראטה, שהשוטוקאן הוא רק אחד מענפיו, מומחה לשיאצו ולדיקור סיני, וגם יועץ ומדריך טיולים לחו"ל. אבל אנחנו מתחילים את שיחתנו מהשורשים. עוזי מנור מאת: 

הזכרת שירות צבאי בצרפת. שרתתי כקצין ביחידה 1967 עד יוני 1965- "נכון. מ מובחרת. ביוני פרצה, כידוע, מלחמת ששת הימים בארץ. רציתי לערוק מהצבא ולבוא לישראל, אך לא הצלחתי הן מפני שהמלחמה הסתיימה מהר והן משום שתוכניתי לערוק התגלתה ונענשתי, למזלי, רק במעצר בית. לאחר השחרור נישאתי לרעייתי דניאל, סייעת לרופא 1967- מהצבא ב שיניים ונולדו לנו עוד במרסיי שני ילדים יאן ואווה. יאן חבר מושב כמהין שבצפון, ואילו אווה היא סוכנת מכירות וגרה בראש העין. בארץ נולדה הצברית, בת הזקונים טלי, שעוסקת ברפואה משלימה במושב אליעד שבדרום הגולן. עלינו כאמור ארצה. גרנו מספר חדשים במרכז 1971- ב הקליטה בנתניה ומשם עברנו לרעננה בה אנו גרים עד היום". למה רעננה? "בנתניה הייתה קהילה גדולה של דוברי צרפתית, אבל אנחנו רצינו לגור בסביבה דוברת עברית כדי שנוכל להתאקלם בישראל במהירות. נציג הסוכנות הראה לנו בית ברעננה, יותר נכון שני חדרים על מגרש חולי, ובכל זאת החלטנו בחיוב. כאן ברעננה גילינו את ישראל היפה. גרנו בשכנות למשפחה תימנית. הם לא דיברו מילה בצרפתית ואנחנו לא הבנו את שפתם. למרות זאת נקשרו בינינו קשרי ידידות עמוקים. מההתחלה הם סייעו לנו ללא כל תמורה. לסיוע כזה בראשית קליטתנו בארץ היה ערך בל ישוער. ועד היום, יותר מחמישים שנה שעברו מאז שהגענו הנה, אנו אסירי תודה ולא יכולים לשכוח את העזרה שקבלנו מהם". איך הייתה ההיקלטות בארץ? "בעקבות לימודיי וניסיוני בחו"ל היה לי קל יחסית להיקלט בעבודה בישראל. התחלתי לעבוד בסוכנות היהודית ובהסתדרות הציונית העולמית, הן בארץ והן בחו"ל, במרכזי קליטה בנתניה, תל אביב ורעננה, וגם בשליחויות עלייה בצרפת. מבחינתי היה ענין ואתגר לעבוד במסגרות השונות של חינוך וקליטה בכל הרמות כמו למשל במרכזי קליטה לעולים מצרפת, לעולים מאתיופיה, באולפני קיץ לילדי עולים, באולפן לסטודנטים וגם כרכז נוער ארצי באגף לחינוך ותרבות. לכל אלה נוספה גם שליחות לרואנדה שבאפריקה". איזו מין שליחות זו הייתה? , שנה לפני שפרשתי לגימלאות, יצאתי לרואנדה 1994- "ב כסגן ראש המשלחת של משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ, במסגרת שת"פ עם הארגון העולמי להגירה של האו"ם. זאת במטרה לסייע בהחזרת הפליטים הרבים שברחו ממקום מגוריהם עקב מלחמת האזרחים האיומה שהתחוללה שם. זה היה רצח עם שבוצע על ידי בני שבט ההוטו בבני שבט הטוטסי. כשבאנו לקיגאלי, בירת רואנדה, ציפתה לי הפתעה קטנה. כל המומחים והשליחים הזרים שהגיעו מטעם ארגונים בינ"ל ומדינות שונות היו צריכים לקבל אישורים רשמיים של האו"ם לפעילותם במקום וגם מאבטחים שישמרו עלינו לאור המצב הביטחוני הרעוע במדינה. שני המאבטחים שהוצמדו אלי היו קצין ירדני וגם בחור פלשתינאי מעיסאוויה. הפקיד שהכין את הניירות היה מרוקאי".

"את פעילותי הציונית התחלתי למעשה בגיל שבע", מפתיע באוראן שבאלג'יריה. 1942- אותי פאול אל עזרא שנולד ב באתי ממשפחה ציונית. אחי הבכור היה מדריך בתנועת הצופים ובזכותו השתלבתי בפעילויות השונות של התנועה עזבתי את אלג'יריה ועברתי 1961- למרות גילי הצעיר. ב למרסיי שבדרום צרפת במטרה להשלים את לימודי הרפואה. באותה תקופה, ימי מלחמת העצמאות של אלג'יריה בצרפת, החלו יהודים רבים להגר למרסיי, ואני הייתי מעורב במאמצים לסייע להם בהתארגנות הראשונית, להקל על קשיי הקליטה ולהקים מועדונים קהילתיים שבהם תתקיים פעילותחינוכית לילדים ובני הנוער, כל זאת במטרה לעודד את עלייתם לישראל. כך למעשה המשכתי בפעילותי הציונית מהימים באלג'יריה. נשאבתי יותר ויותר לפעילות הקהילתית-חברתית שהצריכה זמן רב ונאלצתי להפסיק את לימודי הרפואה. פניתי ללימודי חינוך באוניברסיטה במרסיי אותם השלמתי בפאריס אחרי השירות הצבאי. קיבלתי תואר בחינוך משלים וניהול מתנ"סים. 1969- ב את הפרקטיקה רכשתי כשהייתי לאחר מכן מנהל מתנ"סים ."1971- בערים ליון וקאן עד עלייתנו לישראל ב

4

08/2022 - 302 רעננה