כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אוגוסט 2022 - גיליון 302

ן באה מאהבה - שולה אבי נילי אפלבוים מאת: 

׳חברים׳, כי הם חברים". היא מדברת אליהם בגובה העיניים. זה בא לידי ביטוי גם בחוג הספרות, והיא מספרת: "כשהייתי מכינה את הסיפורים לקראת המפגש הייתי מסמנת בעיפרון בבית את הקטעים הארוטיים במטרה לדלג עליהם בזמן הקריאה. הייתי מתביישת להקריא אותם, אבל נוכחתי לראות כי כל פעם שהגעתי לקטע כזה ועצרתי הם ביקשו תמשיכי, תמשיכי, אנחנו רוצים לשמוע, זה נותן פלפל לסיפורים. זה לא אומר שאם הם מבוגרים זה לא מעניין אותם". מפריע לה שמתייחסים אליהם כאל תינוקות למרות שזה בא מכוונות טובות. היא שוללת התנהלות כזו ואומרת נחרצות: "הם לא כאלה, זה פשוט משפיל". אבין זוכה לתגובות הערכה מחברי מרכז היום: "את האור של המשרד", "החיוך שלך בבוקר עושה לנו את היום". שמתי לב שאת לא מדברת על הקשיים ומספרת בעיקר על החוויות המרגשות. "יש רגעים לא קלים. זה מקום עם אתגרים. כל הזמן מתעוררות בעיות. קשה לראות את הירידה ואנחנו לומדים לא לשפוט ולהקשיב לסיפורים האישיים. שם מגלים פן אחר על החיים שלהם ומי הם היו". ספרי לי את אחד הסיפורים האישיים המרגשים. "לפני עשר שנים ערכתי את העיתון של מרכז היום. הייתי יושבת עם החברים פעם בשבוע ומלקטת סיפורים. יום אחד הגיע אלינו שמואל, אלמן, שגם לאשתו קראו שולה. אני לא יודעת מה משך אותי באיש. הוא היה כבר מאוד מבוגר, הייתה לו הדרת כבוד. הוא לא דיבר מילה, הוא רק ישב ובכה על שולה שלו שנפטרה. רציתי להוציא אותו מהדיכאון. אמרתי לו ׳בוא תהיה אתנו במערכת העיתון, אני בטוחה שזה יעניין אותך׳. הוא היסס והפטיר: 'מה אני כבר יכול לתרום? אני לא רואה טוב, וגם כבר לא שומע טוב'. התעקשתי ואמרתי: 'תשמע אותנו ותציע רעיונות. אני יודעת שיש לך מה להגיד'. כך בדיוק היה. הוא היה אדם משכמו ומעלה. ממקימי קיבוץ מנרה. יום אחד, כשחגגנו לו יום הולדת, נכדו הגיע והביא חוברת שהמשפחה כתבה עליו. הנכד נתן לי חוברת אחת ואמר: את יודעת ששמואל מאוד אוהב אותך? אני רוצה שגם לך תהיה חוברת כזו. ביקשתי משמואל רשות לקרוא במפגשים פרקים מתוך החוברת וגם לפרסם בעיתון. מאוד התרגשתי לראות את ההתרוממות שלו מהדיכאון, איך הוא החל לגלות עניין ובמיוחד לשמוע אותו אומר: 'אני כל כך אוהב לבוא לפה'. אמרתי לשמואל: ״אתה יודע אנחנו כל כך קרובים, אני מרגישה שאתה בן משפחה שלי'. יום אחד דיברנו בקבוצת העיתון על נושא המים. סיפרתי שבקיבוץ ניר עם יש מוזיאון מים שדודי ניהל ואני ומשפחתי גרנו שם עם עלייתנו לארץ. אמר לי שמואל: ״הנכד שלי נשוי לבת ניר עם. מהון להון הסתבר שהוא נשוי לבת של בת דודתי.רציתי לנשק אותו, אבל כדי לא להביכו, הסתפקתי בכך שאמרתי: ״אמרתי לך כל השנים שאנחנו משפחה, הינה ההוכחה'".

"במרכז היום מצאתי את ייעודי. אני אוהבת אנשים קשישים". כך אומרת, בחיוך

שנים היא עובדת במרכז 21 . ן ַ י ְ ב ִ ובהתלהבות, שולה א היום ברחוב ההגנה ברעננה המופעל על ידי העמותה לאזרחים ותיקים. אבין משחזרת את כניסתה לעבודה במקום: "חיפשו עובדת שיודעת להשתמש במחשבים. בעברי למדתי עבודה סוציאלית והתמחיתי בבית אבות "מלבן" בנתניה. לא סיימתי את הלימודים כי יצאתי לחופשת לידה ממושכת. לא תיארתי שאחרי כל כך הרבה שנים אחזור לאהבה שלי לעבוד עם אנשים קשישים, ואני נהנית מכל רגע". , היא אישה נאה. חזותה אינה משקפת את גילה 73 אבין, בת הכרונולוגי. היא מאוד אנרגטית ושופעת סיפורים שחלקם יבואו לידי ביטוי בהמשך הכתבה.

ספרי לי על העבודה שלך במרכז היום: "אני עובדת במקום כמזכירה, מקבלת בבוקר את האנשים, אחראית על ההסעות, בודקת מי לא הגיע. מדובר באנשים בודדים ואם צריך אני שולחת מישהו לבדוק מה קרה. יש גם עבודת אדמיניסטרציה וניהול חשבונות מול ספקים, ביטוח לאומי והרווחה". ויש גם את ״הפנינה״, שאבין מספרת עליה, בהתרגשות והיא החוג לספרות שהיא מעבירה. בחוג זה היא נותנת ביטוי לאהבה שלה לספרות ולהיסטוריה. "כל שבוע חברים מתכנסת באדיקות לקרוא ולשמוע 20 קבוצה של סיפור בהמשכים. תמיד אנחנו קוראים בספר רציני שיש בו גם סיפור רומנטי וגם היסטוריה. עכשיו אנחנו קוראים רומן היסטורי מעניין על וייטנאם, ״בתו של סוחר המשי". (בינואר ש.ז. פורסמה ביקורת על הספר בגיליון "כיוון חדש". נ.א.) אבין מעריכה ומכבדת את באי המרכז. היא קוראת להם

8

08/2022 - 302 רעננה