כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2022 - גיליון 305

הסברינה של קפולסקי זיכרון ילדות מתוק: בילדותי בתל אביב, כשבאירופה השתוללה חברים וליהנות מקפה ייחודי ועוגה מהחלומות". ואכן, נס קפה בשלושה צבעים בספל זכוכית וטורט בשכבות בצק אוורירי וקצפת, או עוגת סברינה נוטפת סירופ סוכר, סחפו את הקהל שנפעם מן החידוש המתוק שנראה אז לראשונה בארץ. עודד מרום מאת:  מלכה מהולל צילום: 

לגודל הטרגדיה מיכאל לא זכה ליהנות מפרי פעילותו. לאחר שפתח סניף נוסף בכיכר ציון בירושלים הוא חזר לליטא כדי להביא לארץ את משפחתו, אך הוא ואשתו ושלושת ילדיו נספו בשואה וכך גם הוריו ורוב בני המשפחה. בעיר קובנה 1940 חיה קפולסקי-צור נולדה בליטא בשנת לעולם של טלאי צהוב, הגבלות חופש תנועה, התעללות ורצח יהודים. היא שרדה את השואה ועלתה לישראל בגיל חמש לאחר המלחמה. היא גרה שנתיים בתל אביב אצל משפחת דודה, אחיו הצעיר של אביה. היא מספרת על אביה: "עם פרוץ המלחמה הצליח אבי, יצחק קפולסקי, לברוח מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות, שם לחם עד סוף המלחמה. בשנים הבאות שהה אבי במחנה עקורים 1947 והיטלטל ממדינה למדינה עד שהצליח להגיע בשנת לארץ ישראל והצטרף אל אחיו הצעיר בניהול בית הקפה בתל אביב. בהמשך הגיעו אחים ואחיות נוספים ששרדו את המלחמה, העסק התרחב ונפתחו סניפים חדשים. עברתי לגור עם אבי, למדתי בביה"ס 'כרמל' ובתיכון 'שלווה' ושירתתי בצבא בחיל האוויר בבסיס תל נוף". "לא הייתי מעורבת בצד המקצועי אבל עבדתי כקופאית במשך שנתיים כדי להקל על העומס שנוצר בבית הקפה. זה היה מקום מפגש של הידוענים ואנשי הבוהמה של תל אביב הקטנה", נזכרת חיה, "בין הלקוחות הקבועים שפקדו את בית הקפה היו בעיקר יוצאי אירופה, שריח המטעמים הזכיר להם את בית הוריהם, ריחות וצבעים של קרמשניט או עוגות תפוחים עם קצפת. בימי שישי השתרך תור ארוך לקניית עוגות וחלות לשבת".

מלחמת העולם השנייה, עוגות לא היו מחזה נפוץ בארץ, ובוודאי לא עוגות קרם וקצפת. אימי נהגה להפליא במעט המצרכים שעמדו לרשותה ואפתה עוגיות שמרים פשוטות. אבל פעם בשנה היה לי יום חג, ולא משום שאימי לקחה אותי לקנות נעליים בחנות 'פיל' המיתולוגית. אלא משום שמיד אחרי הקנייה חצינו אתהכביש, ואפי היה נצמד לחלון הראווה שלקפהקפולסקי ובאצבעי הצבעתי עלהעוגה שרציתי. או אז הייתי מתיישב מול קערית בצק מלאה קצפת לבנה מתוקה ומבהיקה, כשעליה נחו תותי שדה אדומים, מתוקיםמדבש, נוצצים ומבריקים, וממתיניםשאנגוסבהם. החלוםהזה מלווה אותי זה כשמונים שנה. חיהקפולסקי - צור, המתגוררתבימיםאלה בפאלאסרעננה, אני את אוהבת עוגות? היא בתו של אחד ממייסדי הרשת. שואל אותה. "אני הכי אוהבת עוגות חול, זנד-קוכן, וגם עוגות השמרים שהפליאו להכין בקונדיטוריה המשפחתית, אבל הזיכרון הכי מתוק שלי הוא הסופגניות שהיו מכינים בחנוכה ואין למצוא יותר כמותן". משפחת קפולסקי הייתה בעלת מאפייה גדולה ורשת קונדיטוריות בקובנה שבליטא בשנות השלושים של המאה שעברה. לבעלי הרשת, בלה ודניאל קפולסקי, היו עשרה בנים ובנות. עם עליית הנאציזם באירופה החלו כמה מבני הדור הצעיר בתושייתם להגר מליטא. שלושה אחים עברו לדרום אפריקה, ואילו צעיר האחים, אבא היה שמו, ברח עוד לפני המלחמה עם חברתו והם הגיעו ארצה כדי להתחתן. הוא עבד כקונדיטור שכיר במאפיית עוגות בתל אביב. "שומו שמים, לעבוד כשכיר"? המשפחה הנרעשת מיהרה לשלוח את מיכאל קפולסקי, אחד האחים, על מנת שיפתח עסק עצמאי , רכש 1937 עבור אחיו הצעיר. מיכאל הגיע לתל אביב ובשנת את הציוד הנדרש ופתח עם אחיו הצעיר את הקונדיטוריה בת"א, שנשא את השם 47 ובית הקפה הראשון ברחוב אלנבי 'האחים קפולסקי' והפך במהרה להצלחה מסחררת. הבשורה שקפולסקי הביא לתל אביב הייתה: "אצלנו לא רק קונים עוגה וחוזרים הביתה, אנחנו מציעים לשבת במקום נעים, לשוחח עם

) הציבו עובדי 1947 בנובמבר 29 ביום ההכרזה בעצרת האו"ם על מדינה עברית ( הקונדיטוריה בתל אביב בחלון הראווה, עוגה ענקית עליה היה כתוב "אם תרצו אין זו אגדה", ועל העוגה עיצבו פסל עשוי מרציפן של חוזה המדינה הרצל.

4

11/2022 - 305 רעננה