כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה נובמבר 2022 - גיליון 305

דקל, כיצד לכבס ולכבד את הבית, כיצד להתייחס למבוגרים וכיצד לשמור על כללי הצניעות. עד כתה ח' למדנו בבית הספר החרדי "חזון יחזקאל". את החגים חגגנו יחד עם המשפחה המורחבת של הדודים והדודות שבמושב. לכבוד הסעודה שחטו כבש או תיש. הייתה שמחה גדולה. בהתחלה לא היו כלי רכב במושב, רק עגלות רתומה לסוסים. אחר כך נוספו טרקטורים. כשהם עברו בדרך הראשית, הם השתדלו לנסוע לאט כד לא להרים אבק וללכלך את הכביסה הלבנה שהתנופפה על חבלי הכביסה". מתי הגעת לרעננה? הגעתי לרעננה בה התגוררה סבתי מצד אימי 20 "בגיל יחד עם הבן שלה. האחים והאחיות שלי בגרו 'והריחו' את הציוויליזציה שמחוץ למושב, והם לחצו לעבור לבית שיש בו שירותים עם אסלה, למקום שאפשר לקנות בו לחם ולא צריך לאפות פיתות, מקום שיש בו חנויות וניתן לקנות עופות מוכשרים בלא צורך ללכת לשוחט ולמרוט את הנוצות, מקום שיש בו אפשרויות נוספות של חינוך ולמידה. ברעננה היכרתי את בעלי, אף הוא תימני, שהתגורר בשכנות. שנים עבדתי כסייעת 34 נולדו לנו שלוש בנות ובן. במשך בגנים. זאת הייתה בשבילי חגיגה, כל בוקר להגיע עם חיוך לגן. אהבתי מאוד את הילדים, את הגננות ואת ההורים. הרגשתי שאני מוערכת, דמות חיובית. בשנים האחרונות אני עובדת במשפחתון ובו יש תינוקות שהם כבר דור שלישי. השבוע זכיתי לביקור מרגש. הורים של ילדה שהייתה בגן שנה באו לבקר אותי. הם גרים בשיקגו והגיעו לאחר 25 לפני שנים רבות לבקר בארץ. הבת ביקשה שיגיעו אליי ויראו לי תמונות שלה ושל המשפחה שהיא מגדלת." מה לקחת אתך מזבדיאל? "לקחתי את הערכים שההורים שלי העניקו לי. את הרגשת המשפחתיות, את היחס למבוגרים ולערכי המשפחה המורחבת, את שמחת החיים, העזרה לזולת, העזרה ההדדית ואת החיים הצנועים. לקחתי איתי את ריח השדות והרגשת החופש. ובעיקר את אהבת האדם, אהבת הילדים, אהבת הארץ והאמונה בבורא העולם". shinbet37@gmail.com

רחל שוקר

מה את זוכרת מהחתונה שבתמונה? "במושב חגגו חתונה במשך שבעה ימים. לא שלחו הזמנות כי ממילא כל המושב השתתף בחגיגה, וגם היו אורחים מחוץ למושב. חלק מהאנשים לבשו את הבגדים התימניים המסורתיים וחלק הגיעו בלבוש ישראלי. אנחנו, הילדים, זכינו ללבוש בגדי חג שנקנו מהרוכל שהסתובב במושבים והביא חצאיות, חולצות, מכנסי התעמלות, סנדלים ונעליים. לקראת החינה בנו במרכז המושב במה מקושטת בשטיחים ובמפות. את הכלה הלבישו בכיסוי ראש עם תכשיטים, ועל חזה החתן שמו מטפחת מקושטת. בידיהם הניחו זרים של ענפי ריחן (שדב) כנגד עין הרע. את חתן והכלה ליוו בשירה ובריקודים כל הדרך עד לבמה. חלק מהתופים היו למעשה פחים ריקים של זיתים או של שמן זית. הכלה, בלכתה לחופה, הייתה לבושה בשמלה לבנה עם הינומה לבנה. הסבתות לבשו בגדים תימניים ותכשיטים מקוריים. החגיגה הייתה מתחת לכיפת השמים. אני זוכרת שהנשים היו שרות לכלה שירים שמקילים על הפרידה מבית ההורים, שירים שמלמדים אותה איך להתייחס להורי החתן, איך לבנות זוגיות טובה. הגברים רקדו שעות רבות ושימחו חתן וכלה. את הכיבוד סיפקה המשפחה בעזרת תושבי המושב". כיצד התנהלו החיים במושב? בנים. ההורים 3 בנות ו- 8 ילדים. 11 "במשפחה שלי היינו בעליית "כנפי 1949 שלי הגיעו מתימן עם שתי בנות בשנת נשרים". אני נולדתי במעברת עין שמר ולאחר נדודים במעברות הגענו למושב. גדלנו בבית סוכנות והשירותים היו בחוץ (בול קליעה). פחי אשפה לא היו, כי אתשאריות האוכל חיסלו בעלי החיים. רופא או אחות הגיעו פעם או פעמיים בשבוע. הגיעו גם מדריכים חקלאיים שלימדו את עבודת האדמה וגידול בעלי החיים. הבנים למדו עם המורי לקרוא בתורה ולהתפלל. הבנות למדו מהאימהות ומהסבתות כיצד לאפות פיתות בטאבון, כיצד לייצר מגשים וקערות מעלי

העמותה למען האזרח הוותיק - רעננה פינת חנה סנש 114 ההגנה

אולם וחדרים לאירועים: ימי הולדת, ישיבות ˆ מפגשים עסקיים, סדנאות, חוגים ˆ פעילות חברתית. ˆ

חניה נוחה במקום

בשעות אחר הצהרים והערב. איש. 50-70 עד 10- החל מ פרטים והרשמה לפנות למרים/אסתר בשעות הבוקר 09-7747041 . טל

9

11/2022 - 305 רעננה

Made with FlippingBook Ebook Creator