כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2023 - גיליון 310

שישה מסלולים באורכים שונים. המסלולים הארוכים מתאימים למתחילים. טיפוס ארוך יותר, שלוקח מן הסתם יותר זמן, מקל על ההסתגלות.

יום שישי ושיא ההתרגשות "מאחר שהיינו קבוצה של שומרי שבת, המלווים ביחד עם המשגיח והרב התימני הכינו ארוחה צמחונית. בשבת הלכנו מסלול מקוצר בשל הלכות השבת. בלילה האחרון בלילה, ההתרגשות בשיאה. 11 לפני ההגעה לפסגה, השעה בחוץ חושך, ואנחנו עם הפנסים על המצח להאיר את הדרך מוכנים ליציאה. זו הייתה הליכה קשה מאד. הדרך הייתה סלעית ובאפילה המוחלטת, אמרתי לעצמי עם כל פסיעה שעשיתי: 'אימא את יכולה, אימא את יכולה'. ובאמת, אחרי שש שעות לא פשוטות עשיתי זאת. אי אפשר לתאר את התחושה העוצמתית שהרגשתי באותו רגע לראות את הזריחה מגג העולם. זוהי באמת התרגשות של פעם בחיים".

הקילימנג׳רו (צילום: יואל שליין)

אז איך הייתה הדרך? "הגענו לשער השמורה. המדריך בדק אם יש לנו את כל הציוד המלווים, הפורטרים 29 כפי שנדרש מאיתנו מראש. פגשנו את הטנזנים המתלווים לטיפוס. אלה הם הסבלים שסחבו לנו את הציוד האישי, את האוהלים, את האוכל, התאורה, העזרה הראשונה, המים ועוד. הגענו למקום המחנה הראשון לחניית לילה לקראת יום ההליכה הראשון. בשעה שש בבוקר, לקול זמרתו של אחד המלווים, התעוררנו והביאו לנו לפתח האוהל מים חמים לרחצה ותה חם לשתות. ארוחת הבוקר המתינה לנו באוהל הגדול שהקימו, והנה אנחנו מוכנים ליציאה". היום הראשון "היום הראשון הוא הקל ביותר. עוברים ביער טרופי המאכלס מגוון רחב של צמחים יפים ובעלי חיים שונים ובהם קופים וציפורים. צעדנו במסלול קל כחמש שעות כולל הפסקות בדרך. בלילה הגענו לחניית לילה שם המתינה לנו ארוחת ערב. הכול היה מאורגן ומתוקתק על ידי המלווים. הלילה הזה היה כבר קר מאוד וטוב שהיינו מצוידים". הימים השני והשלישי ״השכמה מוקדמת עם המים החמים והתה. התארגנו ליציאה. לאט לאט הנוף משתנה. העלייה תלולה יותר ובלתי נגמרת. גם ביום הבא הליכה של שש שעות בנוף מדברי עם קקטוסים ענקיים וצמחייה שהולכת ומידלדלת עד שהיא נעלמת לחלוטין לקראת סוף היום. בהמשך הליכה מתונה עד המחנה שם מחכה לנו תה חם וארוחת השף.״ ואז? "בימים הבאים כבר ניתן היה לצפות בקיר המערבי של הקילימנג'רו ולראות את ההר מקרוב. האוויר התחיל להיות דליל ומי שלא לקח כדור נגד מחלת גבהים סבל מסחרחורת וחוסר תיאבון. דווקא הבנות הצעירות בחבורה לא הרגישו טוב. היה איתנו חובש צמוד שמדד את הדופק ואת רמת חמצן בדם. בימים הבאים הגבהים התחילו להקשות על ההליכה והקור הלך והתגבר. החמצן המדולל באטמוספירה גרם לסחרחורת, לכאבי ראש ולבחילות, לכן חובה היה ללכת לאט, לנשום עמוק, לשתות הרבה מים ולקחת כדור נגד מחלת הגבהים.

בפיסגה

יש לך תובנות לגבי הדרך שעשית? "העיקר זה לשמור על כוח רצון. בכל צעד שעשיתי הייתה לי בראש מחשבה חיובית: 'אני יכולה לעשות את זה'. לשאלה אם יש לה עוד חלומות אומרת איבון: הגשמתי את החלום שלי. אחרי שמגיעים לפסגה כזאת אין יותר חלומות, הכול נראה זעיר. כשירדנו מההר חיכתה לי הפתעה: השף הכין לי עוגה, וכתב עליה בקטשופ: מזל טוב. המדריך אמר לכולם: 'אתם חושבים שגל גדות היא וונדר וומן? טעיתם. איבון היא הוונדר וומן האמיתית. כולם מחאו לי כפיים". איך חוזרים לשגרה אחרי חוויה כזאת? "הלכתי לעבודה כרגיל, וכל העובדים יצאו מכל קומה ומחאו לי כפיים. עד היום, חמישה חודשים אחרי שחזרתי, אני מארחת בביתי קבוצות שבאות לשמוע ולראות סרט על החוויה". איבון ולזלי הגיעו לרעננה כעולים חדשים מאנגליה בשנת . בתחילת דרכם בארץ הם התגוררו במרכז הקליטה. לזלי 1983 עבד בהום סנטר ואילו איבון התחילה עבודתה במה שהיה בתחילה חנות לספרי הוראת אנגלית והתפתח לאימפריה של ממש בתחום, ומאז היא שם, לא מוותרים עליה. לזוג רוז שני בנים ובת וארבעה נכדים. פרט מחמם לב במיוחד לגבי חווית הטיפוס הוא שהשניים החליטו, עוד טרם צאתה של איבון למסע, למנף את הסיפור לטובת התרמה ל'בית של בנג'י', הבית שדואג ברעננה לחיילים בודדים. לזלי פתח אתר ובו דיווח בכל יום על חוויות הדרך לפסגה, ומי שנרשם לאתר תרם ביד נדיבה. לזלי בכלל מקדיש את זמנו לסייע בהתנדבות לבני הגיל השלישי המתקשים בהפעלת המחשב, האינטרנט והטלפון. סיפור על גג העולם עם הלב והרגליים בקרקע. kenig1@bezeqint.net

9 חג פסח שמח

04/2023 - 310 רעננה