כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2023 - גיליון 315

315 גיליון

2023 אלול תשפ"ד ספטמבר

המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

17-16 לוגו תרפיה 15-14 נירנברג והלסינקי 13-6 למלחמה הנוראה 50 מדורים קבועים: בישולאה - מבזקים - תשחץ - קולנוע שנה טובה!

הרעיון הזה יודע להפעיל מערכת בלמים שתבלום את עריצות הרוב, והרעיון הזה נועד כדי שנוכל כולנו להמשיך לחיות במדינה שלנו שהורינו הקימו בדם יזע ודמעות לאחר שעם שלם, נאור, תרבותי ודמוקרטי כביכול, בא עלינו לכלותנו. ✿ ✿ ✿ שנה טובה לכולנו ! ✿ ✿ ✿ malcamehulal@gmail.com

מלכה מהולל מאת:  שולחן עורך לחג

אומרים לנו שציפיות יש רק על הכריות, אבל מה לעשות, בני אנוש אנחנו ויש לנו ציפיות. יש לנו ציפיות מכל אדם שאנו פוגשים ברחוב או נוסע בכביש, אבל במיוחד יש לנו ציפיות מאלה שבחרו לעסוק במקצוע שיש בו משום גילוי אחריות, אכפתיות ורצון להיטיב עם הציבור. קחו למשל את רופא המשפחה. אנחנו מצפים ממנו שיקדיש לנו את זמנו היקר, שיתעניין בשלומנו ויעקוב אחר מצבנו כשאנחנו נופלים למשכב, שידאג לעדכן אותנו בחידושים רלוונטיים לנו, שישלח אותנו לבדיקות בזמן הנכון, וכשלא ימצא סיבה למיחושינו ישלח אותנו לרופא מומחה. גם מהמורה בבית הספר אנחנו מצפים שתדאג להשלים בדרכה את חינוך ילדינו ונכדינו, שתדע להבחין אם מצב רוחם שפוף, שתעניק להם ערכים, תרבות ודרך ארץ, שתדבר אליהם בגובה העיניים ושתדע לשתף אותנו במצבם בדרך הנכונה. הלאה. כך גם מראש העיר שלנו יש לנו ציפיות. אנחנו מצפים שיעסוק אך ורק בטובת תושבי העיר, שיקפיד לענות לפניות הציבור, שלא ינהג איפה ואיפה ושישים את ענייניו האישיים בצד. גם מהשוטרים אנחנו מצפים שינהגו באזרחים בהתאם לנורמות ולחוקים, שיידעו לגלות חמלה ואנושיות כלפי החלש ושלא יפעילו כוח מיותר על אנשים שרוצים לנהוג כאנשים חופשיים במדינה דמוקרטית. כך הלאה עד לקצה הפירמידה. אנחנו מצפים מהממשלה, ובמיוחד מהעומד בראשה, שיבינו שהם שם כדי לשרת את האזרחים, להעניק להם ביטחון אישי, להשתמש בתבונה בכספי המסים שאנחנו משלמים, לשמור על תרבות דיבור נאותה, שלא יעדיפו מגזר זה או אחר בשל שיקולים זרים, שלא יוציאו שם רע למדינה ושיידעו, שיפנימו, ויטמיעו את רעיון המדינה הליברלית שהם עומדים בראשה. הרעיון הזה מעניק זכויות שוות לכל המגזרים באשר הם, פלוס תיכונים ברעננה הוכרזו בחודש שעבר על ידי משרד החינוך 5 כמצטיינים לשנת הלימודים תשפ"ג בתחום הערכי, החברתי והלימודי, ומוריהם יזכו במענק כספי מיוחד על ההצלחה. התיכונים המצטיינים הם: אביב, מטרווסט, אוסטרובסקי, מדעי-תורני כפר בתיה ומיתרים. בהישגים הלימודיים נכללים בין היתר המדדים: אחוז הזכאות לבגרות, אחוז הצטיינות במבחני הבגרות, אחוז זכאות לתעודת בגרות איכותית ומידת השיפור בהשוואה להישגים בשנה הקודמת. בהישגים הערכיים-חברתיים נכללים בין היתר המדדים: שיעור הגיוס לצה"ל או לשירות אזרחי-לאומי, מניעת נשירת תלמידים וקליטת תלמידי החינוך המיוחד. שאפו לצוותי הניהול וההוראה שעושים מלאכתם נאמנה. / - פלוס מינוס +

חשדות פליליים נגד ממשלות ישראל והמוסד לביטוח לאומי מאיר חוטקובסקי מאת: 

בהמשך לעתירה שהוגשה על ידי תנועת אומ"ץ לבג"צ ) בעניין עושק כספי הביטוח הלאומי, הוגשה בחודש 3948/23( ) תלונה למשטרה ולגורמי האכיפה 2023 שעבר (אוגוסט בעניין שליחת יד של הממשלה בריקון קופת הביטוח הלאומי. עו"ד יצחק בורובסקי, פעיל חברתי, שלח אתמול מכתב 433 לראש אגף החקירות של ממשלת ישראל, מפקד לה"ב ומבקר המדינה ובו הוא מפרט חשדות פליליים נגד ממשלות ישראל שהשתמשו בכספי הביטוח הלאומי למטרות פסולות ובלתי חוקיות, בהבטחות שלטוניות למפלגות, תוך כדי עבירה על חוקי השלטון והמשפט ועקיפת מימון מפלגות. בין היתר כותב בורובסקי במכתב תלונתו: "על פי דיני ישראל...כל אזרח ותיק היה אמור לקבל קצבה לחודש על פי הכספים ששילם לפני עשרות ₪ 5,600 בסך .₪ 2,520 שנים תשלומים לביטוח לאומי. בפועל מקבלים לחודש לבין ₪ 2520 אני תובע מהנידונים את ההפרש שבין .) 75 (כיום אני בן 67 לחודש החל מהגיעי לגיל ₪ 5600 אבקשכם לברר את ריקון קופת הביטוח הלאומי, וזאת ללא רשות וללא סמכות, ומבלי שאיש בודק את ההעברות האלה. meirch@gmail.com

חעדובשור ותשהגבמלאים

עובר ושב

304 גיליון

2022 תשרי תשפ"ב אוקטובר

המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

המגזין לאזרח הוותיק ברעננה מלכה מהולל עורכת ראשית: לאה הראל עורכת לשונית: נילי אפלבוים, בלומה בינשטוק, שלמה בינשטוק, יהודית הלפר, נאוה וינגרטן, חברי המערכת: מאיר חוטקובסקי, עוזי מנור, לאה קליין, אורה צרויה, אביבה קניג, רן תלמודי, עודד מרום, דני הורוביץ. מוטי בן-ארויה צלם המערכת: 09-7729320 : , פקס 09-7747041 טלפון: 4331125 רעננה, מיקוד 114 רח' ההגנה כתובת המערכת:

העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה המו"ל: 054-6471244 : אסתר טאירי מודעות לפרסום:

דפוס החלוץ, רעננה הדפסה: מנדל עיצוב והפקות דפוס (אנה קירי) גרפיקה: www.amutaraanana.co.il אתר העמותה למען האזרח הוותיק: קישור למדף הספרים של גיליונות "כיוון חדש": http://user-1723486.cld.bz/ranana-digital-magazine

תגובות לכתבות בעיתון ניתן לשלוח לכל אחד מחברי המערכת. ראה כתובת מייל בתחתית הכתבות. תמונת השער: שתהיה לנו שנה ורודה ! צילום: מלכה מהולל

2

09/2023 - 315 רעננה

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה

לקראת שנת תשפ"ד הבאה עלינו לטובה שלוחה ברכה לראש העיר, מר חיים ברוידא לחברי מועצת העיר, המנכ"ל הגזבר ולעובדי העיריה. למנהלות מוסדותינו, לעובדינו המסורים, למתנדבים, לכל באי ביתנו ולחברי וועד המנהל. תהא השנה החדשה שנת בשורות טובות שנת שלום בינינו ובין שכנינו, שנה שאיש לרעהו יאמר לשלום. שנת שגשוג צמיחה ושמחה ובריאות טובה

גמלאים וגמלאיות יקרים, בפרוס עלינו השנה החדשה, ברצוני לאחל לכם את מיטב הברכות לשנה טובה ומוצלחת, שנת שלום וביטחון, אושר ונחת. השנה החדשה שבפתח, היא הזדמנות לשוב ולהוקיר אתכם על תרומתכם להווי העיר ולצביונה הרוחני והערכי. אנו עומדים לרשותכם בכל מענה וצורך. מאחל לכם בריאות טובה ואריכות ימים. מי ייתן והשנה הקרובה תעמוד בסימן התחדשות, שמחה ובשורות טובות. אנו נמשיך לפעול למענכם, למיצוי זכויותיהם ולחיים מלאים ועשירים כאן ברעננה, עם סל שירותים רחב ואיכות חיים. שלכם, חיים ברוידא ראש העיר רעננה ר.ש. שירותי הסעדה להנהלת מרכז היום, לכל המבקרים היקרים במרכז ולכל גימלאי רעננה בברכת שנה טובה ומבורכת בריאות ואריכות ימים.

חיימקה פרלשטיין

מאיר קצין יו״ר העמותה

מנכ״ל העמותה

בברכת שנה טובה אפי עזר חשמלאי מוסמך 052-2528882 : טל

p.d.s 03-9622339 : מרכז שרות למדפסות טל לכל האזרחים הוותיקים ברעננה שנה טובה ושמחה בריאות ואושר לכל הגמלאים ומשפחותיהם. אייל חיים מנהל

לשירותכם תמיד ר.ש. שירותי הסעדה

3

09/2023 - 315 רעננה

מצוקת מרכזי היום לקשישים

הנמוכים שקבע המשרד לבין ההוצאות שהוציאו המרכזים בפועל מהווה מחסום כלכלי משמעותי ומאיים על המשך פעולתם". סכנת סגירת מרכזי היום מוצאת את המבקרים הקשישים בחרדה קיומית וכל בקשתם היא לא לסגור את מרכזי היום. להלן מספר ציטוטים של מבקרים קשישים במרכזי היום: "המקום הזה בשבילי זה כל החיים", "אני מגיע למועדון כדי לצאת מהדיכאון", "מרכז היום נותן לי לחיות", "זה בית חם. יש לי פה הרבה חברים וזה עושה אותי שמח", "מרכז יום לא סוגרים זה חלק מהחיים שלנו", "מה שנשאר לי בחיים זה פה. לא נשאר לי מקום אחר אז תעשו משהו שהמקום לא ייסגר". השבתת אזהרה בחודש שעבר נערכה השבתה בת יום בכל מרכזי היום ברחבי הארץ. הסגירה הזמנית עקב היעדר תעריפי תשלום מעודכנים מחמירה את הרווחה הפיזית והרגשית של האוכלוסייה המבוגרת. המרכזים משמשים כרשת חיונית של ביטחון סוציאלי ומונעים את ההשפעות המזיקות של הבידוד. מנכ"ל , שאינו מרפה מנושא ד"ר אבי ביצור משרד הגמלאים הראשון, הגיל השלישי, זועם על הגורמים המקצועיים הממשלתיים: "אחד הנושאים הבולטים לרעה הוא סיפורם העגום של מרכזי היום לקשישים שהוקמו עבור החלשים שבזקנינו - אלו עם בעיות הבריאות - הסיעודיים, ואלו עם הבעיות הכלכליות - העניים. לאלו השכלנו להקים מרכזי יום שאליהם יוצאים זקנים בהסעות מדי בוקר כדי לקבל חום ואהבה, 15,000- כ ארוחת בוקר וצוהריים, פעילות תרבותית ומשחקי חברה והסעות חזרה בסוף היום. והנה מתברר שהתקציב שניתן ממשרד הרווחה ומהביטוח הלאומי בהשתתפות סמלית של הזקן עצמו אינו תואם כבר שנים את יוקר המחיה ויותר מכך, עוד מקצצים בו. זוהי גניבה וגזל לאור יום! הרי לכולנו הורים וכולנו נהיה זקנים ולאן נגיע אנחנו?! השביתה היא אזהרה וקריאת מצוקה - אל תפקירו את הורינו ואל תעזו לשלוח ידכם אל כספם בביטוח הלאומי! המדינה הזו נבנתה על בשרם וגופם ואנו חייבים להם! בושה, בושה, בושה". ביקוש לתעריפים מעודכנים בנוסף לתביעה שהוגשה נגד משרד הרווחה בגין אי כיבוד ההסכם, יוצאות העמותות באזהרה הקוראת למשרד להעלות את תעריפי התשלום. הם מדגישים את הצורך הדחוף בהעלאת תעריפי המינימום כדי להבטיח את הכדאיות הכלכלית של מרכזי היום ומתן שירותים איכותיים לקשישים. ללא פעולה מיידית ימשיכו המרכזים להתמודד עם השלכות כספיות קשות שיפגעו ביכולתם לספק את צורכי האוכלוסייה המבוגרת. חובה מוסרית הזנחת משרד הרווחה בעדכון תעריפי התשלום למרכזי יום לקשישים יצרה משבר חמור המסכן את רווחתם ותפקודם של מתקנים חיוניים אלו. עם הפסקת הפעילות המתקרבת חיוני שבית המשפט יתערב ויורה למשרד לעדכן את התעריפים באופן מידי. הבטחת מימון הולם למרכזי יום לקשישים אינה רק עניין של הוגנות כלכלית, אלא גם חובה מוסרית לתמוך ולטפל באוכלוסייה המבוגרת שתרמה לחברה לאורך כל חייה. meirch@gmail.com

מאת: מאיר חוטקובסקי 

מרכזי היום לקשישים בישראל במאבק על תעריפי תשלום מעודכנים, ולמעשה במאבק על הישרדותם.

מרכז יום רעננה

הפסדים כספיים מרכזי יום לקשישים בישראל עומדים בפני אתגרים 100- כ משמעותיים, קרי סכנת סגירה, עקב אי עדכון תעריפי התשלום של משרד הרווחה. מפעילי מרכזים אלו הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענה שהתעריפים המיושנים גורמים להם הפסדים כספיים ומחסור. בתגובה דרשו העמותות המייצגות את המרכזים מבית המשפט להורות למשרד הרווחה לעדכן את התעריפים בדחיפות. תעריפי תשלום מיושנים מפעילי מרכזי היום לקשיש טוענים כי משרד הרווחה לא עדכן את תעריפי התשלום עבור כל קשיש הפונה למרכזים אלו. כתוצאה מכך קיים פער תקציבי משמעותי, המוביל לקשיים כלכליים למוקדים ולמחסור במתן שירותים חיוניים. העמותות ביקשו מבית המשפט לחייב את ש"ח ליום לקשישים 201.75 : התעריפים המינימליים הבאים ש"ח ליום לסובלים מירידה קוגניטיבית או 261.68- ו חיימקה מחלת אלצהיימר. מנכ"ל העמותה לאזרח הוותיק, , המפעילה את מרכז היום ברעננה מלין על כי פרלשטיין "תקופה ארוכה שאנו מתריעים בפני שר הרווחה ושר האוצר, משרד הרווחה והביטוח הלאומי שמרכזי היום עומדים בפני מצב כלכלי שמקשה על המשך תפקודם, אך אנו לא מקבלים מענה ותקציב שיאפשר את המשך תפקודם בשל כך". רשלנות והשלכות כספיות , מנכ"ל העמותות לזקן בישראל, אומר כי "קיים שמואל קידר הסכם מחייב בין העמותות למשרד הרווחה לגבי תעריפי התשלום. עם זאת, למרות העלייה ביוקר המחיה והעדכונים האחרונים בשכר המינימום, התעריפים שמקבלים מרכזי היום . הפער הזה בין תעריפי התשלום 2019 נותרו ללא שינוי מאז

4

09/2023 - 315 רעננה

לאה קליין מאת:  יוזמת הפגנת הקשישים נירה שיבר,

אני יושבת בהפגנה, ברחבת 'מגדלי הים התיכון' בכפר סבא, בין עשרות סבים וסבתות, שחלקם בכסאות גלגלים, ובידי כולנו דגלי כחול לבן. הרוח נושבת קרירה, הדגלים מתנופפים ברוח, ומעיניי זולגת דמעה. אני מנסה לדבר עם היושבת לצדי, אך קולי נחנק. "גם אני מתרגשת", היא אומרת לי, "זו ההפגנה המרגשת ביותר שראיתי", אומרת אחת הנואמות. מדוע? מדוע גם אני חושבת שדווקא הפגנה זו מרגשת יותר מאחרות? והתשובה לא מאחרת לבוא, והיא מגיעה מפי נירה שיבר – חברה, דיירת שלנו, היוזמת, המארגנת והנואמת. היא מזכירה את דור הוותיקים שנמצא פה, וביניהם אנשים שגילם למעלה ממאה, זהו דור הראשונים, דור בוני המדינה, חלוצי הארץ. לנאומים המרגשים מצטרפת הזמרת ששרה "אין לי ארץ אחרת", וכולנו אתה בשירה, המילים כל כך מדברות אלינו. לאחר שירת התקווה אני מפלסת את דרכי בין כל המודים לנירה, ואנחנו נפגשות לשיחה. ליוזמה וארגון טוב שכזה דרוש המון רצון, כוח, מחשבה וכסף. איך התחיל אצלך רעיון

סיפור תמונה

ההפגנה, ואיך הצלחת לבצע את המשימה? "הרעיון עלה מיד אחרי הבחירות, כשגיליתי איזו ממשלה יש לנו, שההחלטה הבולטת הראשונה שלה הייתה הפיכה נגד הרשות השופטת. חששתי מאוד שבית משפט שאינו עצמאי יביא לדיקטטורה, וילדיי ונכדיי יגדלו, חלילה, במשטר שכזה. כשראיתי את ההפגנות בכל הארץ אמרתי לעצמי שגם אנו, הזקנים, חייבים להביע את דעתנו". והארגון? "חקירה שלי העלתה, שאדם בשם יוני אחראי על כפר סבא, ופניתי אליו. הוא הביא דגלים ושלטים. הכיתוב על השלטים היה: 'מחאת הסבתות', וקיבלנו גם חולצות כחולות שעליהן היה כתוב לפנים: 'סבתות למען הדמוקרטיה' ועל הגב: 'אין בייביסיטר, סבתא במחאה'. בקהל היה זקן אחד שעל השלט שהחזיק נכתב: 'מאחורי כל סבתא עומד סבא אנרכיסט'.

לאחר ההפגנה ניגשו אליי רבים בהתרגשות רבה והודו". מאיזה בית הגעת? האם ספגת בבית את רוח הציונות?

"הוריי שגדלו בברלין שמעו יום אחד את נאומו של היטלר, שעדיין לא היה אז בשלטון, והם וחבריהם לתנועה החליטו מיד . כיום אני גרושה, יש לי 1937 אחרי בחינות הבגרות לעזוב את גרמניה ולעלות לפלשתינה. ובזכות זאת נולדתי כאן בשנת

שני ילדים ושישה נכדים". להיכן בארץ הגיעו הורייך?

"הם הגיעו למקום שנקרא אז "קבוצת הבחרות הסוציאליסטית", כיום נקרא המקום "גליל ים". הקיבוץ היה אז על שפת הירקון, ומטרתו הייתה להיות קיבוץ עירוני, וחבריו עסקו בכיבוש העבודה מידי הפועלים הערבים שעבדו בנמל ובכל מקום. הקיבוץ היה בנוי ממערכת אוהלים, ואני הייתי הילדה הרביעית בקיבוץ. במשך השנים הוריי נדדו למקומות שונים, וכשהייתי בגן הילדים, כבר גרנו בחיפה. למדתי בבתי ספר במקומות שונים. לאחר התיכון למדתי פילוסופיה ותנ"ך באוניברסיטה בחיפה, וגם לימדתי בתיכון מקצועות אלה". שירתת בצבא? "שירתתי בצבא, ולאחר שחרורי עשיתי טיול גדול בעולם. במשך שנה שלמה חרשתי את אירופה. אחרי מלחמת ששת הימים נסענו בג'יפ מרביבים, הקיבוץ שבו הייתי בשל"ת, עד לעזה. נתנו לנו להיכנס, כי אחיה של חברתי שאיתה נסעתי היה מפקד השטח. הוא הכניס אותנו לבית משפחה, שבה שולחן האוכל נותר ערוך אחרי בריחתם. הוא הזהיר אותנו שלא נצא משם לבד, כי המקום זרוע מוקשים". היכן נישאת והקמת משפחה? "בעלי היה פרופסור בטכניון בחיפה, ושם גרנו וגידלנו את ילדינו". ומחיפה הגעת ל'מגדלים' בכפר סבא? "באתי לגור בקרבת ילדיי ונכדיי. פה אני מלמדת תנ"ך פעם בשבוע, והקבוצה ממש מלאה. כל שנה אני מארגנת 'תיקון ליל שבועות', שכולל הרצאות של דיירים ונגינה". והמבצע האחרון שלך היה ההפגנה? "אירגנתי פעמיים הפגנה. ההפגנה הראשונה, נגד ביבי ושלטונו, והשנייה, שעליה סיפרנו כאן, נגד ההפיכה המשפטית. ואני רוצה להגיד לך, לאה, שלא רק את התרגשת והזלת דמעה. רבים סיפרו לי שהתרגשו כמוך".

Cleah1@walla.com

5

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

עופר צור

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: דני הורוביץ  כבר ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים נפגע עופר צור בגבו מכדור של מקלע

עשרות חיילים מצריים חיכו לנו. תחילה קיבלנו מטח של טילי סאגר שהחטיא ומיד אחר כך נורתה אלינו אש מקלעים. מטרים. שמענו פיצוץ וראינו 10- השבנו אש מטווח קצר של כ שטיל פגע בנגמ"ש השני שלנו שהיה צמוד אלינו והרג כמה מהחיילים שהיו בו ואת מפקד הנגמ"ש, הסמ"פ.

ומאז הוא משותק בשתי רגליו ומרותק לכיסא גלגלים. צור גר ברעננה, נשוי לבלה ולהם ארבעה ילדים ושמונה נכדים. ", מספר צור. 18 "התגייסתי לשיריון עוד לפני שמלאו לי ירדנו לקנטרה לאימון לוחמה בשטח בנוי. קצין בספטמבר בדרגת סא"ל אמר לנו בביטחון שאין סיכוי שהמצרים יתקיפו את כוחותינו, והוא הוסיף, שאם בכל זאת הם יעזו לעשות זאת, חיל האוויר שלנו יחד עם הטנקים 'יכסחו להם את הצורה'. הוכרזה כוננות. כל החופשות בוטלו והמג"ד אסף 3.10.1973 ב את כל חיילי הגדוד וסיפר על תרגיל ענק שהצבא המצרי עומד לבצע. הוא הסביר שמטרת הכוננות היא להרתיע את המצרים מפני הרחבת התרגיל וצליחת התעלה. עם זאת הוא הוסיף: 'אני אומר לכם, שתהיה מלחמה ועלינו להיערך אליה'. בתוך כמה שעות כל הרק"מ (רכב קרבי משוריין) הוצא הרחק מהמחנה, פוזר בשטח וכוסה ברשתות הסוואה. היינו שבוע בשטח וחיכינו ליום ראשון שלאחר יום הכיפורים, זה היום שבו היינו אמורים לרדת לקו התעלה ולהחליף את הכוחות שהיו שם. , הכוננות בעיצומה, מתח רב, יום שישי, ערב יום כיפור תחושת אי ודאות ודריכות באוויר. עם זאת, אפשרו למי שרצה ללכת לבית הכנסת שהיה במפקדת האוגדה שברפידים לתפילת 'קול נדרי'. הגדוד "הוקפץ" וכל הטנקים 10:00 בשעה ביום כיפור והנגמשי"ם עם הציוד עליהם התחילו בתנועה לכיוון התעלה. תוך כדי תנועה התפצל הכוח, כשעל כל אחד מכוחות המשנה הוטלה משימה אחרת. המטרה של הפלוגה שלנו הייתה לבלום את ההתקדמות של הכוחות המצריים ולנסות לחלץ את הלוחמים שהיו נצורים בכמה מעוזים. הפלוגה עצמה אף היא התפצלה ובכוח שאני הייתי בו היו שני נגמשי"ם בלבד שעברו לפיקודו של גדוד אחר. במהלך התנועה שלנו ראינו מעלינו מטוסים בגובה נמוך מאד. חשבנו שאלה מטוסים שלנו אך התברר שהיו אלה מטוסים מצריים שחזרו לבסיסם לאחר שהפציצו את שדה התעופה ברפידים. עוד באותו יום כל הכוחות שלנו נתקלו במארבים של חי"ר מצרי שהיה פרוס בשטח. רוב הנגמשי"ם שלנו נפגעו חיילים ומפקדים של הפלוגה שיצאו ביום 62 וננטשו ומתוך לוחמים 18 הכיפורים ממחנה הגדוד ברפידים לכיוון התעלה נפצעו. כתוצאה מריבוי הנפגעים אלו 31- ומפקדים נהרגו ו שנותרו בפלוגה פוזרו בין כוחות אחרים. לא הייתה יותר פלוגה י'. נתונים אלה נודעו לי כמובן בדיעבד". והכוח שלך? "אנחנו נסענו על הדיונות לכיוון קנטרה ונקלענו למארב.

צור לפני

צור היום

את הנגמ"ש שלנו נהג אחד מחיילי הצוות ואילו אני הייתי מאחור עם מאג (מקלע). מפקד הנגמ"ש שהיה בצריח קיבל כדור בצוואר, ונפל פנימה אך נותר חי. אחד מהחיילים עלה באומץ לב על הסיפון, החליף את המ"מ והמשיך לירות. אני חשתי מעין מכה שלא ידעתי לזהות את משמעותה ונפלתי לתוך הנגמ"ש. בדיעבד הסתבר שנפגעתי מקליע של קלצ'ניקוב. הרגליים שלי השתתקו ונפלתי פנימה. לא הרגשתי את הרגליים ומלמלתי 'הרגליים, הרגליים'. החברים שהביטו ברגליים שלי לא ראו דבר אך הבחינו בכתם דם בגב וחבשו אותי. הכל קרה בתוך שניות. הנגמ"ש שלנו וזה הצמוד לו עשו אחורה פנה ונסעו לתאג"ד הקרוב. שם הורידו את כל המתים והפצועים. הייתי שם הפצוע הקשה ביותר ולכן קיבלתי את הטיפול ראשון. כשפקחתי את עיניי התקשיתי להאמין שזה שמעליי, החובש שטיפל בי, הוא חבר שלי שגדלנו יחד ברמת גן וכל אחד מאיתנו שואל את חברו: "מה אתה עושה כאן?" תוך זמן קצר התקבלה הוראה לפנות אותי עם נגמ"ש לבי"ח שדה בבלוזה. פצועים רבים התחילו להגיע, אך אני, שאובחנתי כפצוע הקשה שביניהם, הוטסתי במסוק לבית החולים ברפידים. משם, במטוס של 'ארקיע', שהוציאו ממנו את הכיסאות ועל רצפתו הניחו את

6

09/2023 - 315 רעננה

לאחר מכן המשכתי לעבוד בתחום המחשבים ב"מכבי שירותי בריאות", ובהמשך ניהלתי את תחום המחשוב ב"מכבידנט". במשך עשרות שנים ועד עצם היום הזה אני עוסק בספורט תחרותי והולך לחדר כושר. אני גם לומד ערבית ומזה למעלה מעשר שנים אני גם לומד את נושא היין. השתתפתי בקורסים מגוונים כדי ללמוד את כל התהליך, מהגידול של הגפן ועד לייצור של היין ואפילו למדתי להיות שופט בתחרויות יין. כל שנה אני מייצר כמות לא גדולה של יין המיועד למשפחה ולחברים". ספורט תחרותי? "שני ענפי הספורט התחרותיים שבהם עסקתי במשך כל השנים היו קליעה למטרה ברובה וכדורסל. בשני ענפי ספורט אלה השתתפתי בתחרויות לנכים שנערכו ברחבי העולם וגם בארבע אולימפיאדות. עליי לציין שהספורט בשבילי הוא לא עניין שיקומי. כבר כנער אהבתי מאד ספורט הישגי. יש בזה יופי, תנועה ותחכום. אני נהנה מזה מאד. אמנם בשנים האחרונות הפסקתי לשחק כדורסל ולהשתתף בתחרויות בינ"ל לנכים אך אני ממשיך לירות ברובה. אגב, לעיסוקי בספורט התחרותי היה יתרון נוסף: באולימפיאדה הראשונה שבה השתתפתי זכיתי להכיר את בלה, אשתי לעתיד. בלה הייתה שחיינית מצטיינת, אף היא נכה בגפיים התחתונות ממחלת פוליו ממנה נפגעה בילדותה, וכיום גם היא מרותקת לכיסא גלגלים". מה היה מקומו של משרד הביטחון בשיקומך? משרד הביטחון בהחלט נתן לי מענה הולם וסייע רבות. הוא מימן לי לימודים ורכב ולאורך השנים אני מקבל תגמולים קבועים. עם זאת, נציגי משהב"ט אינם עורכים מספיק ביקורים אצל הנכים כדי לוודא שהם משתקמים היטב. הם אינם מתעניינים בשאלות חשובות, כמו האם הנכה עובד והאם הוא פעיל או שמא הוא סגור כל הזמן בביתו. הם כמעט אינם מתעניינים בקשרים המשפחתיים והחברתיים שלו שכה חשובים לשיקום הנפש. זה לא טוב. יש נכים רבים שמאז פציעתם "מעבירים את החיים". הם אינם עובדים ואינם לומדים וחלקם אף לא הקימו משפחות. לדעתי, תפקיד משרד הביטחון לסייע גם לאלה שעקב פציעתם אינם יכולים יותר להמשיך לעסוק במקצוע שלהם ובמידת הצורך לספק להם את הכלים הנדרשים לשיקום הנפשי שלהם. אתה בוודאי קורא בעיתונים על המאבקים של הנכים, בעיקר אלה הסובלים מפוסט טראומה, הן כפרטים והן באמצעות ארגון נכי צה"ל, כדי לשפר את המצב הקשה שלהם. אתה נראה לי ממש מאושר. "בהחלט. אני שבע רצון מאד מחיי. עם זאת, אין לטעות, קרוב לוודאי שהייתי מאושר יותר אלמלא הפציעה. אין להתכחש לכך שלהיות מרותק לכיסא גלגלים זו מכה שמלווה לכל החיים. החיים בכיסא גלגלים כרוכים במגבלות לא מעטות ובקשיים שעליי להתמודד איתם מידי יום. נכון הוא שחרף המגבלות הגעתי להישגים לא מבוטלים, אך אני משוכנע שאלמלא הפציעה הייתי מגיע אליהם וכנראה אף לגדולים "אבל נכון.. באולימפיאדות לנכים והוא מוסיף בחיוך: מהם. לא הייתי משתתף וכך גם אולי לא הייתי מכיר את בלה...". Danny10@hotmail.com

כל האלונקות עם הפצועים, טסנו לשדה דב ומשם נסענו באמבולנס ל"איכילוב". באותו לילה נותחתי. הוציאו את הקליע ותפרו חור שהיה לי בריאה. גם הצלעות שלי נשברו. לאחר הניתוח עדיין לא הבנתי לגמרי מה מצבי וסירבתי להצעה שיודיעו להוריי. למחרת היום זה נודע להם ומיד הם הגיעו למיטתי. גם בשלב הזה, מאחר שיכולתי להזיז את הבוהן של אחת מרגליי או מכל סיבה אחרת שהייתה שמורה לרופאים, עדיין לא נאמר לי שאני משותק בשתי רגליי ושזה יהיה גם מצבי בעתיד. התבשרתי על כך רק בשלב הבא, בשיקום". מה היה בשיקום? "לאחר כשלושה חודשים באיכילוב הועברתי למחלקת השיקום בתל השומר. במחלקה אחת היו קטועי גפיים ובשנייה, שם אני הייתי, היו משותקים ברמות כאלה ואחרות. מטרת השיקום הייתה לגרום לכל אחד מהפצועים לתפקד בצורה מיטבית, בהתחשב במידת הפגיעה ובמגבלות שלו. תהליך השיקום שלי נמשך שנה שלמה ובמהלכו התמקדתי בעיקר במעבר מכיסא הגלגלים למושב המכונית וממנו וכן בביצוע כל הפעילות היומיומית שנדרשת בבית. למעשה, רק אז הפנמתי את מצבי. הדחקתי זאת. התמקדתי רק בשיקום הפיזי ולא עסקתי בשיקום הנפשי שלי. אגב, אני לא הייתי חריג. למרות שהיה פסיכולוג במחלקה וגם עובדת סוציאלית, כמעט אף אחד לא פנה אליהם לקבלת סיוע". איך אתה מסביר זאת? "אני מייחס זאת לדעות קדומות ולתקופה. היום זו תקופה אחרת. אז התביישנו ולכן התכחשנו למצבנו. היום אני יודע שטעיתי. איך אני יודע זאת? לאחר שחלפו למעלה משלושים שנה מאז הפציעה, הלחץ הנפשי שלי שבעבע בפנים ושאותו כבשתי במשך כל אותן שנים, התפרץ". מה קרה? "מצבי הנפשי הידרדר. חוויתי חרדות ולילות רבים לא עצמתי עין. הפה שלי היה יבש מאוד כל הזמן, לא יכולתי להיות בחדר סגור והרגשתי צורך לצאת לחצר הבית. היה זה סבל בלתי יתואר שנמשך חודשים לא מעטים. רק בזכות טיפול מקצועי שניתן לי, לרבות תרופות, סיוע של אשתי, חברתי לחיים, שבמקצועה היא עובדת סוציאלית, ותמיכת כל יתר בני המשפחה הצלחתי לחוש שיפור במצבי. משזה קרה, נפתחתי ושיתפתי אחרים בתחושות הקשות שלי ואף הזמנתי לביתי למעלה מעשרה חיילים מהפלוגה, לאחר שכשלושים שנה לא היה לי כל קשר איתם. כך נודע לי שאצל רובם המכריע היו התפרצויות נפשיות דומות. מאז אותה פגישה, אנו נוהגים להיפגש מידי פעם, אם כי יש כאלה שאינם מעוניינים בכך והם אומרים: "אנחנו לא רוצים לפתוח את המגירה הזו". מה מצבך כיום ומה מעשיך? "מצוין. קבענו את מושבנו ברעננה בשכונה שמשרד הביטחון ריכז בה מספר בתים עבור נכי צה"ל. הקמנו פה משפחה ואנחנו שנה פה. רעננה אז הייתה מושבה מלאת פרדסים 40 כבר ותחושת קהילתיות, והיה תענוג לגדל את הילדים פה. פרשתי לאחר שעבדתי כשלושים שנה בצבא הקבע ביחידות מחשב,

7

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

בני קצין

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: מלכה מהולל 

שבועיים קיבלנו את ההודעה. אבא היה רץ לקצין העיר מדי יום, עד שבשורת איוב הגיעה. לא רק את בני איבדנו במלחמה ההיא. גם אבא הפסיק לחיות אחרי מותו של בני. הוא הקדיש את חייו לנושא ההנצחה, נושא שהתחלנו לדבר עליו עוד בשבעה. הייתה לנו בריכת מים גדולה שהשקתה את הפרדס שלנו והחלטנו להרוס אותה ולבנות בית כנסת לזכרו של בני בצורת הבריכה. הביורוקרטיה לקחה זמן רב, ואבא, בהיותו סגן ראש המועצה, נהג להשתתף בישיבות. ערב אחד הוא חזר הביתה מאוחר וצלצל לבשר לנו בשמחה שהתוכניות אושרו ושאפשר לגשת לבנייה. לצערנו, אפילו בהנחת אבן הפינה הוא לא זכה להיות, כי למחרת השכם בבוקר הוא קיבל התקף לב, אושפז אבל נפטר עוד באותו בלבד. אימא האריכה חיים 64 יום אחר הצהריים, והוא בן עוד עשרים שנה, אבל הבית שלה נסגר. אותו בית שאירח בכל שבת אורחים ללא גבול נעל דלתותיו. כשבית הכנסת היה מוכן, אימא הייתה מגיעה כל יום לנקות ולסדר אותו. המציאות של הקמת בית הכנסת עלתה פי מונים על החלום. המקום הזה משרת קהילה גדולה, עורך אירועים, מעביר הרצאות, חוגג לבני מצווה ולחתנים, מארח מרצים והוא שוקק חיים כל השבוע. אנחנו כל הזמן עובדים בשיפור ובשדרוג המקום, אין ספק שבני, שתמונתו ניבטת אלינו מכמה מקומות, נמצא איתנו במקום אם כי אני לא בטוח, בהיותו איש כל כך צנוע, שלא היה אומר שלא היינו צריכים להתאמץ כל כך. איש מיוחד ויקר היה".

בני היה ילד שובב. בחור תמיר, יפה תואר, בלונדיני חכם ומלא קסם אישי. לא תמיד רצה ללמוד אבל היה מסמר חברתי בכל אשר הלך. הוא ידע לספר סיפורים, היו לו עשרות חברים וגם לא מעט חברות, ובכל זאת נשאר צנוע. במערכת החינוך לא תמיד מצא את מקומו אבל ביום שהתגייס לחיל השריון ידע שהגיע למקום הנכון. מספר אחיו הבכור מאיר: "בכל שלב בני הצטיין: בקורס מט"קים, בקורס קצינים, בקורס קציני שריון. הוא היה הקצין הצעיר ביותר בפו"מ אותו סיים שלושה חודשים לפני שפרצה המלחמה. באותם ימים קיבל איציק בן שוהם, שהיה איתו בקורס, את הפיקוד על חטיבה והוא הזמין את בני להיות קצין המבצעים שלו. 188

, מקבל תעודת גמר משר הביטחון משה דיין 1973 בני בסיום פו״ם

בערב ראש השנה היה בני בבית. אימא הכינה לו כוס תה, ואחרי חצי שעה הגיע הטלפון: 'הנהג מגיע לאסוף אותך. עולים לרמה'. זו הייתה בדיעבד הפעם האחרונה שראינו אותו. כשפרצה המלחמה הוא בכלל היה עם רפול בבונקר הפיקוד, אבל כשהבין למחרת יום כיפור, ביום ראשון בבוקר, שהמצב החמיר, הוא עזב את הבונקר בסערה: 'אני לא יכול לשבת בבונקר. אני חייב להילחם', אמר. המח"ט בן שוהם היה בטנק עם קצין הקשר החטיבתי. בני הוריד את קצין הקשר מהטנק ('אתה לא לוחם', אמר לו) והחליף אותו. בדרך בן שוהם וקצין השמידו עשרות טנקי אויב. שמפניה, נהוג היה לקרוא לכל טנק אויב שהושמד, ואז הם עברו ליד טנק סורי הפוך והרוס. שניהם עמדו בצריח, ושניהם נפגעו מירי של שני חיילים סוריים שהיו עדיין בתוך הטנק ההפוך. הם נהרגו מייד. השניים הנוספים שהיו בטנק הצליחו להיחלץ. שניהם נקברו בעפולה באופן זמני ורק מקץ שנה וחצי הועבר בני לבית הקברות ברעננה. רק כעבור

בית הכנסת ע״ש בני קצין

אזכרה לזכרו של בני קצין תתקיים בחלקה הצבאית ברחוב .16:00 בשעה 26.9.23 קלאוזנר ביום שלישי ייערך ערב לזכרו במרכז הקהילתי ׳היכל 20:30 בשעה , רעננה. הציבור מוזמן. 42 בנימין׳ ברחוב קצין

malcamehulal@gmail.com

8

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

אגוזי

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: נילי אפלבוים 

ואנחנו שומעים את רחש האוויר שיוצא מהסירות כתוצאה מפגיעה בהם. מסביב טנקים שרופים וחיילים הרוגים. אחד הזחל"מים נפגע. זהו ההרוג הראשון שלנו בדרך. אנחנו דבקים במשימה. מגיעים לתעלה, נושאים את הסירה על הכתפיים, נכנסים לתעלה ומגיעים לצדה המערבי עם לילה, ושוהים שם. בבוקר אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים באזור שהוא שדה מוקשים לרכב. בחדשות גולדה מאיר מתראיינת ואומרת: "מאז שעות הלילה פועלים כוחותינו מצידה המערבי של התעלה". היא התכוונה אלינו. בס"ה היינו גדוד. לאחר השידור המצרים מזהים את אזור הצליחה ומפגיזים אותנו. הטנקים שאמורים לצלוח בעקבותינו מתעכבים. חיל ההנדסה מתקשה להקים את הגשרים. בסופו של דבר כוח שריון ראשון עובר את התעלה תוך שהוא פוגע והורג שני חיילים שלנו שסימנו להם את הדרך ובטעות זיהו אותם כחיילי אויב. בהמשך נוסעים לאורך מסילת הברזל לכיוון הכפר סרפאום. מרחוק כבר מבחינים במתחמים צבאיים מעל הכפר עם הרבה חיילים מצריים, טנקים ותותחים. בדרך אנחנו רואים חייל עם מצלמה הצועק לעברנו: "משוגעים לאן אתם מתקדמים?" זה היה הכתב הצבאי רון בן ישי. המג"ד מוזהר לא להיכנס לכפר. הוא לא מתייחס לאזהרה ומוביל את הכוח פנימה ואז נפתחת עלינו אש תופת מכל הכלים. אנחנו יורדים מהזחל"ם, תופסים מחסה בחצר אחד הבניינים ומביאים לשם את הפצועים. אני יורד אחרון, מתעקש להוציא בכוח את מכשיר הקשר הכבד שנתקע בזחל"ם. בדיעבד המכשיר משמש אותנו בהמשך. המג"ד והצוות שלו מתקדמים קדימה. האש הצולבת של המצרים מאלצת אותם לחפש מחסה. כוח תגבור מחלץ אותם לאחר שבע שעות, ואנחנו מקבלים הוראה לסגת, נושאים הרוגים 12 איתנו את הפצועים וההרוגים. בסוף הקרב היו לנו פצועים. החבר הכי טוב שלי נהרג שם". 30- ו הקרב בסרפאום היה אחד הקרבות הקשים בתעלה במלחמת יום הכיפורים. לא האמנתי שאנחנו הצנחנים יכולים לסגת משדה הקרב. שם בסרפאום נשברה תפישת העולם שלי שצנחנים רק מנצחים!" הוא אגרונום 78 אגוזי בן במקצועו. עבד עד הפרישה כמנהל אזור בחברת "מהדרין פרי אור". נשוי לבלהה ויש להם נכדים. הוא השתתף 8- בנים ו 3 במלחמת לבנון הראשונה, נפצע בה והוא נושא בגופו רסיס כתוצאה מהפציעה. אגוזי מספר לי כי בנו שירת בצנחנים ועכשיו נכדו עומד להתגייס לצנחנים. אני מרימה . "פעם צנחן תמיד צנחן!" גבה ועל כך הוא מגיב: appel@eng.tau.ac.il אגוזי היום

"בקרב סרפאום נשברה תפישת העולם שלי שצנחנים רק מנצחים".

יעקב אגוזי, אגוזי בלשון חבריו, השתתף במלחמת יום הכיפורים כלוחם חטיבת הצנחנים במילואים במבצע "אבירי הלב". "במסגרת האוגדה של האלוף אריק שרון, קיבלנו על עצמנו את אחת המשימות המסובכות של המלחמה וזה חציית התעלה". אגוזי השתתף גם בלחימה על שחרור , תחת פיקודו של המח"ט מוטה גור. 1967- ירושלים ב , שבת יום הכיפורים, הוא מתייצב 1973 באוקטובר 6- ב בבסיס בסירקין. בבית נשארו האישה בלהה בהיריון ועומר בן השנתיים וחצי.

אגוזי מימין

הסיפור של מלחמת יום הכיפורים נצור בליבו של אגוזי שנים הוא סיפר לראשונה 5 שנה. רק לפני 40- למעלה מ למשפחה ולחברים קרובים את סיפורו. משתדל להימנע מתיאורים קשים. הוא מספר ולא נוגע בכאב. "המתנו בבסיס שלושה ימים. באוויר נפוצות שמועות שבאזור יש קרבות קשים ובצפון קיים חשש לנפילת החרמון. המשימה הראשונה שקיבלנו הייתה אבטחת שדה התעופה רפידים. המטוס שהביא אותנו לרפידים חוזר צפונה מלא בעשרות פצועים והרוגים. מכאן ממשיכים דרומה לצליחת התעלה. מחכים לנו זחל"מים אבל מספרם מועט מדי. כמה חיילים פוחדים ומקבלים אישור לחזור. השאר נחושים להמשיך. איש לזחל"ם שיכול 20 אנחנו מוצאים את עצמנו נכנסים לוחמים. צפוף מאוד, אנחנו יושבים אחד על 10 להכיל רק השני כשציוד הלחימה עלינו. הנסיעה לכיוון התעלה איטית כי הציר מאוד צר והתנועה דו כיוונית. מדי פעם אני מרים את הראש כדי לשאוף אוויר. יורים עלינו ואי אפשר להגיב. מגיעים לחבירה לסירות הקומנדו שישמשו אותנו בצליחה. על כל זחל"ם מעל לראשינו מניחים סירה. אנחנו מרגישים חנק. אני וחיילים נוספים מחליטים לעלות למעלה ולשבת עם הציוד בתוך הסירה. מסביבנו נופלים רסיסים של הפגזים,

9

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

נחום חופרי

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: עודד מרום 

בטיסה נמוכה בחשיכה, מרחוק ראינו את סימון האבוקות שהכינו לנו הלוחמים כמנחת מאולתר, נחתנו. החיילים במוצב הזה עברו יממה קשה של תופת: הפגזות, תקיפות מן האוויר ונפגעים רבים. בזמן שהחיילים נושאים את חבריהם הפצועים באלונקות ומעלים אותם למסוק מגיע חייל צעיר, הוא מסתכל לי בעיניים וממלמל בדמעות, 'אני מבקש שתיקחו אותי הביתה, אם אשאר פה לא אשאר חי...' החוויה הקשה שנה, 50 זו תמונה שחרותה בזיכרוני כבר שלי במלחמה. כאן הבנתי מה זו מלחמה. השנייה בעשרת הימים הבאים של לחימה קשה במערב סיני עסקנו בפינוי פצועים לעיתים תחת אש, הטסנו מפקדים לאזורי קרב, העברנו אספקה ותחמושת למוצבים מנותקים וביצענו מרדפים אחרי אנשי קומנדו מצריים. במהלך הימים 15- האלה איבדנו מסוקים וחברים מהטייסת. לקראת ה בפיקודו של האלוף אריאל 143 באוקטובר נערכה אוגדה חטיבות שריון, חטיבת צנחני מילואים, שני 3 שרון, שכללה אגדים ארטילריים ומספר גדודי הנדסה לצלוח את תעלת סואץ ולהתמקם מערבית לתעלה. המבצע הזה תוכנן והחל להתבצע בחשאי, בחסות החשיכה. יצאתי במסוק, אחד מתוך עשרה באוקטובר 16-15 ״בליל מסוקים ב'רכבת אווירית' נושאים מטען של ציוד, אספקה ותחמושת לכוחות שעושים דרכם לאזור הריכוז סמוך לתעלת סואץ. כשהתקרבנו לתעלה החל הנ"מ המצרי לפעול. בלילה זוהרים פגזי הנ"מ שבעתיים ונתיבי הטילים שמשוגרים לעבר ה'ארמדה' שטסה מזרחה גרמו להחלטה לא להסתכן באיבּוד הציוד היקר, לשוב לבּיר גפגפה ולנסות לחזור למחרת השכם בבוקר באור יום ובטיסה נמוכה יותר. למחרת מוקדם בבוקר נקראתי אל מפקד הבסיס לשיחה. תמהתי מה יש למפקד הבסיס לומר לי. התייצבתי במשרדו, הצדעתי, המפקד לחץ את ידי והגיש לי כוסית יין. סירבתי בנימוס 'אני צריך לטוס היום...' המפקד נעץ בי מבט נבוך אחיך איתן נפל ובקול דועך אמר: 'אתה לא יוצא לטיסה, ברמת הגולן'. בקרב תדהמה, תחושת אובדן נוראית. חזרתי הביתה, המלחמה הסתיימה עבורי״. * * *

,1972 בחודש נובמבר נענדו לי כנפי טיס " עברתי קורס הסבה לטייסי מסוקים ובאפריל

205- הוצבתי כטייס מבצעי בטייסת מסוקי בּל 1973 בחצרים", מספר חופרי, "היינו צעירים, תמימים, להוטים להילחם ולנצח. רוח הלחימה שעליה חונכנו נישאה אז על גלי היוהרה של הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, לא היה ויכוח – אנחנו עם בלתי מנוצח. ביום פרוץ המלחמה קיבלנו פקודה לפרוס את המסוקים אל מנחת חירום מחוץ לגדר הבסיס מחשש לתקיפת שדה חצרים ע"י חיל האוויר המצרי. הרעיון לברוח מן הבסיס לא נראה לי הגיוני. חיל האוויר המהולל בורח מבסיסיו לפני מלחמה?" עמדנו וצפינו במטוסי באוקטובר. 6 "המלחמה פרצה בשבת, הקרב החמושים הממריאים ברביעיות מן הבסיס וחיכינו לראותם חוזרים לנחיתה. לאחר כארבעים דקות החלו המטוסים לחזור לנחיתה, חלקם לא חזר. אנחנו עומדים מחוץ לבסיס ורואים מציאות חדשה. 'חיל האוויר הגדול' כבר לא כל כך גדול. הוא פגיע, זה היה ההלם הראשון שלי במלחמה, ובהחלט לא האחרון.

45 בשבת בערב הוזנקנו לכיוון שארם-א-שייח, טיסה של כ דקות. הגענו אל הבסיס שהופצץ אחה"צ ועמדנו בכוננות לפינוי פצועים. למחרת בבוקר קיבלנו פקודה לטוס צפונה אל בסיס חיל האוויר ברפידים (בּיר גפגפה). בעלת היסטוריה של חמשת אלפי שנה, אנחנו טסים בהוד קדומים, שממה של מדבר לא מיושב, ובה מתחוללת מלחמה. לאחר נחיתת ביניים באבּו רודס הגענו לקראת ערב לבּיר גפגפה. כאן היה הבסיס כמרקחה, סימנים של בהלה שלא לומר פאניקה בכל מקום לאחר תקיפות של מטוסי אויב והרבה ידיעות סרק על תקיפות שלא היו.״ "בשעה עשר בלילה לערך קיבלנו משימה לפנות פצועים ממוצב צה"ל בצפון סיני לא רחוק מפתח תעלת סואץ אל הים התיכון. זהו נתיב שעובר בשטח מוגן בסוללות טילי קרקע-אוויר של האויב שממוקמות ליד תעלת סואץ. יצאנו

אל״מ (בדימוס) נחום חופרי נולד בקיבוץ המעפיל, שירת בחיל האוויר כטייס קרב ופיקד על שתי טייסות מסוקי קרב. לאחר שחרורו ניהל את ביה"ס אוסטרובסקי ברעננה, וכיהן במשך שמונה שנים כראש עיריית רעננה. כיום משמש כראש מינהלת "מהייטק להוראה" במכון מופ״ת. נשוי לאליס ולהם ארבעה ילדים. maromod@zahav.net.il

10

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

מוטי סלע

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: מלכה מהולל 

פוסט טראומה. פצוע יצא מטנק שהיה ממוקם כמה עשרות מטרים מאיתנו. הוא דיווח על פגיעות במפקד הטנק ובטען קשר. טיפסתי לתוך הטנק והמחזה היה נורא. הטען קשר היה מוטל מת, ואילו המט"ק, מחצית גופו הייתה בתוך הטנק ומחצית נזרקה החוצה. עד היום מסרבת התמונה הזאת לצאת חיילים 13 . מראשי. כחצי שעה אחר כך קיבלנו דיווח נוסף שנתפסו על ידי הסורים הוצאו להורג כשהם כפותים. זה כבר שבר אותי לגמרי. שבועת הרופא חייבה אותי לטפל בכל אדם פצוע, אבל אני לא יכולתי כבר לטפל בשבויים סוריים. , שכמעט נשחקה לחלוטין, 188 בימים הבאים הייתה זו חטיבה שעצרה בגופה את הדיוויזיות והטנקים האינסופיים של הסורים. לולא היא לא היינו יושבים היום ברמת הגולן, בטבריה, בצפת ובכנרת. בהמשך טיפלנו גם בחיילי חי"ר ובתותחנים ובכל מי שנפגע. זכור לי במיוחד חייל שנפגע בלסת ונחנק. בעזרת תאורת לילה הכנסנו צינור הנשמה לקנה שלו והעברנו אותו לרמב"ם. יומיים אחר כך הבחנתי במיגים סוריים חגים מעלינו כשאחד מהם מנמיך טוס במיוחד. אמרתי לחבר'ה להכניס למא"גים כדורים מצופי זרחן, כי אם אלה פוגעים בכנף המטוס הם מדליקים אותו וזה אכן מה שקרה. המטוס התרסק מיד. פרט פיקנטי היה כשפיטר טאוסנד, מי שהיה ארוסה של הנסיכה מרגרט, גיבור מלחה"ע השנייה וצלם של השבועון הצרפתי פארי מאץ', הצטרף אלינו עם המצלמה שלו כדי לתעד את הלחימה. הוא סיפר על ההבדלים בין המלחמה הזו לבין מלחמת העולם שלושים שנה קודם: 'אז יכולת לראות את הפנים של הטייס הגרמני משלח לעברך כדורים, היום אתה לא יודע מאיפה זה מגיע'. בתום המלחמה הוא שלח לי אלבום עם התמונות שצילם.

תפסה את ד"ר (סרן) 1973 הסירנה של יום כיפור מוטי סלע, רופא אורולוג בבית החולים בני ציון בחיפה, , עם בתו בת החצי שנה בביתם בחיפה. יום 188 רופא חטיבת קודם הוא קנה במשתלה שתילים לשתול בחצר הבניין החדש אליו עברו זמן קצר קודם לכן. הוא לא הספיק לשתול אותם. בת זוגו, אחות במקצועה, הייתה במשמרת, ונדרשה התארגנות מהירה של שכנים להשגיח על התינוקת כדי שיוכל להיכנס לג'יפ שהגיע באחת בלילה לאסוף אותו צפונה.

סלע (מימין) בניתוח שדה

הגענו לקונייטרה, אני נשארתי שם והחיילים המשיכו למזרת בית ג'אן בשטח הסורי. היה חשש שחיילי קומנדו סוריים שיברחו לדמשק ויבצעו פעולות הרג כלפינו. בינתיים חיילי גולני הצליחו בניסיון שני לכבוש את החרמון. אצלי התחיל דימום רציני מהקיבה שאובחן כאולקוס כתוצאה ממתח רב. זה היה יומיים לאחר הפסקת האש. בשבילי

"נסענו לכורדני, בסיס החטיבה במפרץ חיפה. לא הבנתי למה יש שם כל כך הרבה זחל"מים, תחמושת, ציוד רפואי. התשובה שקיבלתי הייתה תחילתה של תקופה קשה, אולי הקשה בחיי: ) נפלה, וצריך להעביר את כל הציוד 188 'נפח (מפקדת חטיבה צפונה'. אח"כ שאלתי למה אנחנו נוסעים באמצע הלילה בדרכים צדדיות, וגם התשובה הזאת הדהימה אותי: 'כמעט כל רמת הגולן תפוסה על ידי הסורים'. הגענו השכם בבוקר לשפך הירדן ושם הקמנו את בית חולים השדה הראשון. היו איתי רופאי שיניים, גניקולוגים, נוירולוגים ומעט מדי כירורגים. הזחל"מים עם ציוד הלחימה המשיכו לכיוון גשר בנות יעקב. בתוך זמן קצר התחלנו לקבל עשרות פצועים, וגם הרבה הרוגים , איציק בן שוהם, איש משכמו ומעלה שהייתי 188 ובהם מח"ט מאוד קרוב אליו והסמח״ט, ישראלי, גם הוא מופת למצוינות. סוגי הפציעות היו בעיקר פגיעות ראש, חזה, בטן, כולם מפגזי הטנקים, מהטילים ומכדורי המא"גים של הטנקים הסוריים. טיפול ראשוני נתנו במקום שהיה מחוץ לטווח הראייה של הסורים, ואז העברנו לבתי החולים זיו, פורייה ורמב"ם. הלילה השני, במרחק של עשרות שנים, אני מבין שגרם לי

הסתיימה המלחמה והועברתי לרמב"ם, שם פגשתי פצוע צה"ל בהחלמה שאמר לי בהתרגשות: "אתה הצלת את חיי. אתה ביצעת את הניתוח בקנה הנשימה שהציל את חיי". לפני שעזבתי את קונייטרה לקחתי כמה שתילים ממשתלה שהייתה ליד המחנה. היה לי חוב שתילה מלפני המלחמה. אינני גר בדירה ההיא כבר שנים, אבל מדי פעם אני עובר שם ורואה שהצמחים עלו ופרחו ועדיין יפים כשהיו. אם תרצי – גם זו סגירת מעגל". malcamehulal@gmail.com

11

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

(גנגר) אברהם גנאור

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: שלמה בינשטוק 

אברהם גנאור הרענני הוא מטלורג (תחום מומחיות בהנדסת חומרים) בגמלאות, אך עדיין ממשיך לעבוד ולהדריך במפעלים שונים. הוא השתתף במלחמת ששת הימים בשחרור ירושלים עם חבריו בחטיבת הצנחנים. "גויסתי ביום כיפור בשתיים אחר חצות. למרות האזעקה התאפשר

ק"מ מהתעלה. תפקידנו 30- לי לסיים את תפילת יום הכיפורים. הוצבנו בסיני במרחק כ היה לבלום את הצבא המצרי ע״י מארבים והטרדות של חיילי הקומנדו שלהם. הייתה אווירה של מלחמה: רעמי תותחים ומטוסים שחולפים ממעל. למלחמה נתקבלה הוראה לנוע לעבר הציר המרכזי אשר ממנו עמדנו לעבור 9- ביום ה לצדה המערבי של התעלה. ב"חצר" זכינו לקבלת פנים קשה: מטר פגזים ניתך עלינו. ברגע הראשון קצת פחדתי, כי מעודי לא נמצאתי תחת אש כה כבדה. מספר הפצועים גדל מרגע לרגע.

יושב מימין: אברהם גנאור

איש בשני זחל"מים וארבעה כלי רכב. נתבקשנו לאבטח 30- כעבור יומיים נצטווינו לעלות על דוברה ולהגיע לצד השני. הגענו כ את גשר החצייה. התפרסנו בתעלות מבוצרות בשקי חול בגובה שני מטרים שהמצרים הכינו. היינו אסירי תודה למצרים על מעט המסתור שהכינו לנו בשטח. שעות רצופות. מטח אחד פגע סמוך לתעלת הקשר שבה 12 ההפגזה לא פסקה. צרורות של פגזי קטיושות הומטרו עלינו במשך נמצאתי. התוצאה –הרוג ושני פצועים. חלק מקיר התעלה התמוטט עלי. כאבתי וצעקתי ומיששתי את גופי. לא חשתי את רגליי, אבל החלטתי לצעוד ולהרגיש שרגליו שלמות. היו לי רסיסים בידיים, בכתף ובפנים. (חלק מהרסיסים עדיין תקועים עד היום בגופי). העברתי את ידי על עיניי ונוכחתי שהמשקפיים אינם שם. מאוחר יותר מצאתי אותם כשזגוגיותיהם סדוקות ומפוחמות. אז תפסתי שהמשקפים הצילו את ראייתי. העדשות המעובות ספגו את עיקר ההלם, וכך ניצלו עיניי. בבונקר חבשו את פצעיי והועברתי לתאג"ד. הרופאים פעלו תחת אש ללא הפוגה. לאחר טיפול ראשוני הגעתי לבית החולים 'קפלן', שם עברתי מספר ניתוחים. אין ספק שפצועים רבים חבים את חייהם לחובשים הקרביים ולרופאים. Shinbet37@gmail.com

50 שנים

זוארץ (עמי) עמירם

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: שלמה בינשטוק 

הסתתרו שם חיילים מצריים ואותם באוקטובר נכנסנו 24 לקחנו בשבי. ב לעיר סואץ. אנחנו היינו הזחל"ם האחרון בגדוד. שם המשכתי להילחם כחייל חי"ר רגיל. מארב מצרי פגע טנקים. כל הזמן הבטיחו בקשר 3 ב שה"אדומים" (צנחנים) יבואו לחלץ אותנו. בעיר נהרגו הרבה מאוד

, גמלאי של בנק לאומי ועסוק בארגון 71 , עמי בהתנדבות של קבוצות הליכה, ריצה ומשחק על

שפת הים. הוא גם אחד מגבאי בית הכנסת "יבנה". את שירותו הצבאי הוא התחיל בנח"ל ואחר כך הוסב לשריון. "גייסו אותי במוצאי יום כיפור. התרמיל היה כבר מוכן. באוטובוסים הגענו עד צאלים ושם קבלנו את הטנקים וזיוודנו אותם. אני הייתי נהג טנק. מצאלים נסענו על זחלים עד בלוזה שבסיני. כל בוקר התחלנו מחדש בקרבות הבלימה, אבל כל בוקר היו פחות ופחות לוחמים. נאלצנו לעבור לזחל"ם עליו הצטופפו לוחמים רבים וכך הגענו עד לתעלה. שם נערכנו לחצות את התעלה על גבי גשר רפסודות, וחלק מהטנקים נפלו למים. בצד המצרי הותקפנו על ידי 23 מטוסי סוחוי מצריים. קפיצה מהזחל"ם הצילה אותנו. ב באוקטובר חברנו לגדוד שישב על בסיס טילים מצרי. אחד החיילים יצא להתפנות, ושמע קולות מהבונקר הסמוך.

חיילים. פתאום ראיתי ליד קיר צוות של טנק לבושי סרבלים שהתחננו לעזרה. העלינו אותם לזחל"ם והצלנו אותם. באותו ערב יצאנו מהעיר סואץ בכוחות עצמנו. , למרות 45 אחרי המלחמה המשכתי לשרת במילואים עד גיל שיש בי 'שריטות' כמו לרבים מהלוחמים. כל הזמן סיפרתי את סיפור המלחמה. אהבתי טנקים ונהניתי לחזור למילואים. Shinbet37@gmail.com

12

09/2023 - 315 רעננה

50 שנים

יחזקאל פלדמן

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: שלמה בינשטוק 

מספר יחזקאל פלדמן, מורה בגמלאות שגר ברעננה: "גויסתי ביום כיפור בעת שהתפללתי בבית הכנסת. הייתי רס"ר בגדוד פיקודי של הנדסה קרבית. הבסיס שלנו היה ליד הקישון, שם התאמנו בצליחת מכשול מים. מהבסיס ירדנו באוטובוסים לבלוזה שבסיני. ציוד הצליחה היה ברפידים. את חג הסוכות חגגנו בבלוזה. הייתי החזן בתפילת הגשם. נאלצנו להרוס את הסוכה כדי שלא יבחינו בה המטוסים המצריים. אריק שרון הנחה אותנו היכן לפתוח את החומה לאורך התעלה, ומשם הונחו גשרים שונים: גשרי "פנטום", גשר הגלילים... תוך כדי עבודה נפל עלי חלק מגשר (חצי טון) וכמעט נקטעה לי אצבע. אחר כך פוניתי צפונה.

באחד הימים הייתה על המתחם הרעשה כבדה. כדי לשמור על ראשי, חפרתי עם כובע הפלדה בחול הרך כדי לטמון את ראשי בבור שכריתי. ליד התעלה פגשתי תלמיד שלי, ואיתו שלחתי ד"ש הביתה. אחרי המלחמה נלקחו חיילי גדוד ההנדסה לסיור באזור בו לחמנו. עם סיום המלחמה חזרתי לחיים רגילים, אבל לפעמים בחלומות אני רואה את מראה החללים, ואני מוצא את עצמי מחלק פקודות בחלום".

50 שנים

צבי הוד

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: יהודית הלפר 

"חמישים שנים אני אוצר בתוכי את חוויותיי ממלחמת יום הכיפורים ורק עכשיו אני מצליח לדבר על כך בלי להשתנק", אומר לי צבי הוד, שעומד להוציא בימים אלו ספר ) שירת בשריון כמפקד טנק. "נעשה לי נס אחרי 74 המתאר את חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים. הוד, ( נס", הוא מספר, "באחד המקרים עפו טילים באמצע הופעתה של מירי אלוני. אחרי שהכול נרגע היא שבה להופיע. עד היום אנחנו בקשר". הרגע הקשה ביותר היה כשהטנקים סביבו עלו בלהבות וחברים שלו נשרפו חיים. הוא היה בטוח שהוא וצוותו הולכים בעקבותיהם וכל חייו עמדו לנגד עיניו. הוא חשב על ארוסתו לה עמד להינשא בקרוב. "באותו בוקר נישקתי את התפילין שהיה מונח לידי בתוך הטנק, לא יכולתי ממש להניח תפילין, והתפללתי את קטעי התפילה שזכרתי בעל פה. הרגעתי את הצוות שלי, אך בתוכי חשבתי שאין לנו סיכוי". הוד קיבל את צל"ש המח"ט על מעשי גבורה שביצע תחת אש, וכך נכתב בתיאור מעשיו: בעת קרבות הפריצה, חילצו רב"ט צבי (עודד) הוד ואנשי צוותו את המ"פ וכן תותחן 1973 באוקטובר 16- ב שנפגע וטיפלו בהם תחת אש אויב. בקרבות אלה אף חילץ טייס שצנח בשטח והיה חשוף לאש האויב. , באחת התקריות שלאחר המלחמה, נפגע מפקד הטנק בו היה רב"ט צבי (עודד) הוד והוא 1973 ' אוק 30- ב

נטל את הפיקוד לידיו, חבש את המפקד ופינה אותו במהירות וביעילות. במעשיו אלה גילה רב"ט צבי (עודד) הוד אומץ לב תושייה ויוזמה".

המלחמה הסתיימה, הוד התחתן עם ארוסתו דינה, והזוג הקים משפחה. אחרי המלחמה הוא ניסה לעבוד במקצועו בתעשייה האווירית אך לא עמד בכך. הסיוטים שרדפו אותו בלילות ורודפים אותו

עד היום, לא אפשרו לו לעבוד בשעות מסודרות לכן בחר במקצוע מורה לנהיגה, שיתאים לשעות הערות שלו, כי בלילות הוא בקושי ישן. בתום המלחמה הוכר הוד כנכה צה"ל עקב הפגיעה בשמיעתו ורק לאחרונה הוכר גם כסובל מפוסט טראומה והועלו לו אחוזי הנכות. "הספר שכתבתי הוא התרפיה הטובה ביותר עבורי". Yehudit_helfer@walla.co.il

13

09/2023 - 315 רעננה

מאת: דני הורוביץ  מה בין נירנברג להלסינקי? במסגרת משפטי נירנברג שהתקיימו מיד בסיום מלחמת העולם השנייה התקיים גם משפט הרופאים בו הועמדו לדין רופאים נאצים על ביצוע ניסויים רפואיים בבני אדם. הם הואשמו והורשעו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות. באופן תמוה לא היה עד אז חוק שהטיל מגבלות על ניסויים כאלה והרופאים נשפטו עפ״י עקרונות ההתנהגות המקובלת וצווי המצפון האנושי. שם בנירנברג נגזר הקוד האתי המחמיר שהנחה את המחקר הרפואי בעולם. כמעט שני עשורים מאוחר יותר, בהלסינקי בירת פינלנד, התכנסה ההסתדרות הרפואית העולמית, והגדירה במדויק ובפירוט את העקרונות האתיים המנחים את החוקרים לגבי מה מותר ומה אסור בעריכת ניסויים. פרופ׳ רני טור כספא עומד בראש ועדת הלסינקי בבית החולים בילינסון בחמש השנים האחרונות. פגשתי אותו לשיחה בנושאי אתיקה, כבד ובינה מלאכותית.

המשתתף במחקר על טופס שבו הוא מביע את הסכמתו להשתתף בניסוי. טופס זה מנוסח בצורה שקופה, הגונה, פשוטה ומובנת ומודגשות בו פרוצדורות שעלולות לסכן אותו, כמו במקרים של ביצוע ביופסיה או קרינה נוספת. תפקיד הוועדה לוודא בקפדנות יתירה שקיים גילוי מלא של העובדות ושאכן, כנטען בבקשה לביצוע הניסוי, הוא נדרש לקידום הבריאות של האוכלוסייה הרלוונטית. הוועדה מוודאת שהמשתתפים בניסוי, בטרם חתימתם על הטופס, הבינו אותו היטב, לרבות את מטרות הניסוי ואת ההליכים הנדרשים עד לסיומו. לאחר שהוועדה השתכנעה בכך, היא ממליצה על ביצוע הניסוי ומנהל ביה"ח הוא זה המאשר את הניסוי. מטרה נוספת של הוועדה היא לסייע בפיתוח מחקרים קליניים בביה"ח תוך שמירה על הרמה גבוהה שלהם". מה לגבי ניסויים בחיות?

נאשמים במשפטי נירנברג

"יש גם ועדה נפרדת העוסקת בניסויים בחיות, הפועלת אף היא לפי קריטריונים מוקפדים מאוד". מיהם יתר חברי הוועדה? 40- "הוועדה בבילינסון מונה כ חברים, המייצגים תחומי התמחות שונים. יש ביניהם רופאים פנימיים, מומחים למחלות זיהומיות, מומחים לאונקולוגיה, לא.א.ג.,

שורשיו של טור כספא נטועים עמוק במדינת ישראל. אבותיו, משני הצדדים, נמנו על מייסדי זיכרון יעקב ובנימינה. הוא עצמו למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והתמחה ברפואה פנימית, ובמיוחד במחלות כבד בביה"ח הדסה עין כרם. ברזומה המרשים שלו מצויים, בין השאר, הקמת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר-אילן בגליל, והקמת וניהול מכון הכבד ב"בילינסון". היום כאמור הוא מנהל את המכון למחקר רפואי של אוניברסיטת תל אביב. למה צריך ניסויים על בני אדם ומהי בדיוק מטרת ועדת הלסינקי? "המטרה העיקרית של הניסוי בבני אדם היא לתת מענה למחלות שאין להן תרופה (כמו אלצהיימר) או כשהתרופות הקיימות אינן יעילות מספיק. הוועדה מתכנסת אחת לשבועיים שלושה כדי לאשר את הביו אתיקה של מחקרים שהוגשו בקשות לבצעם. היא גם עוקבת אחר תוצאות המחקר עד להשלמתו. מטרתה העיקרית היא לדאוג לזכויות המשתתף בניסוי, כלומר להבטיח את בריאותו ורווחתו. הדבר נעשה ע"י החתמת

פרופסור רן טור כספא

לנוירולוגיה, לעור ורופא ילדים. בנוסף להם יש חבר המתמחה בסיעוד, דיאטנית, מומחה למערכות מידע, מנהל המעבדות למיקרוביולוגיה, רוקח, אחד מסגני מנכ"ל ביה"ח ונציג ציבור שהוא עו"ד. התכנסות הוועדה נדרשת על פי חוק כתנאי לביצוע ניסויים קליניים בבני אדם. כל חברי הוועדה חתומים על מסמך בדבר חובת סודיות ועל הצהרה בדבר אי ניגוד עניינים". אלו קריטריונים נוספים מנחים את חברי הוועדה בהחלטתם שאכן ניסוי קליני מסוים עומד בסטנדרט של אתיקה מקצועית? "רמת הניסוח של טופס ההסכמה צריכה להיות פשוטה ומובנת. צריך להיות תרגום זמין של הטופס לטובת אלה

14

09/2023 - 315 רעננה

אגב שאלה כללית, האם ניתן כבר להעריך מה תהיה השפעת האינטליגנציה המלאכותית על זיהוי המחלות ודרך הטיפול בהן? ) מזה AI בביה"ח שלנו אנו עוסקים בבינה המלאכותית ( BIG DATA כמה שנים. דימות הוא תחום בולט בזה. ה הוא הבסיס לאינטליגנציה המלאכותית. ב"כללית" לבד יש מיליון מבוטחים וממאות אלפי צילומי חזה שנעשו במהלך 4 השנים ניתן ללמוד מהו צילום תקין ואיזה צילום אינו כזה. עדיין רק במחקר ולא בקליניקה, AI אמנם כיום השימוש ב אך לא ירחק היום שהיא תשמש גם את הרופאים, עם זאת, אדגיש שהיא לא תהווה להם תחליף. נחזור לנושא הכבד, כמה מילים על השתלת כבד ובמה היא שונה מהשתלת כליה שהיא יותר מוכרת? האם בכלל תורמים כבד לאנשים זרים? "ככלל, השתלת כבד נעשית רק בין קרובי משפחה. הסיבה לכך נעוצה בכך שבעוד שיש לנו שתי כליות נפרדות ולכן ניתן להוציא מאדם כליה אחת והכליה הנותרת "תעשה את העבודה", בכבד יש שתי אונות מחוברות ומכאן שאין מוציאים איבר שלם. לכן הניתוח להוצאת אונה מסוכן יותר וגם השיקום מהניתוח מורכב וממושך הרבה יותר. מסיבות אלה תרומת הכבד נעשית בין קרובי משפחה והיא גם מלווה בשאלות אתיות רציניות, כמו למשל, מהי מידת הרצון שמגלה התורם. עוסק בכך בעיקר הרופא, שהוא מנהל היחידה להשתלות מן החי, שאליו מצטרפת ועדה הכוללת בין היתר פסיכולוג ועו"ס. אלה מוודאים שהתורם מודע היטב למורכבות הניתוח, ועם זאת הוא מגלה רצון לתרום חלק מהכבד שלו. למנתח עצמו, שעניינו מרוכז בהצלת המטופל שלו ובהבראתו, אסור לעסוק בכך". כמה השתלות כבד מבוצעות בישראל מידי שנה ומהי מידת ההצלחה שלהן? .90%- השתלות ומידת ההצלחה שלהן היא כ 50- "בסה"כ כ אצלנו בבילינסון יש מחלקה מיוחדת העוסקת בהשתלות כליה וכבד ובגלל ריבוי ההשתלות הנעשות אצלה היא צברה ניסיון רב. הקמתי את כל נושא מושתלי הכבד בישראל ואני עוסק . כמומחה בנושא המכיר את החולה, 1986 בכך מאז שנת אני יודע לקבוע מתי נדרשת לו ההשתלה, מכין אותו להשתלה, עוקב אחר מצבו לאחר שהסתיים הניתוח וממשיך לטפל בו ככל שנדרש. כחלק מזה, גם הקמתי את עמותת מושתלי הכבד בישראל. זכור לי במיוחד, כשעבדתי הגיע למחלקה שלי נער בן 1991 ב"הדסה ירושלים", בשנת , שעלה כמה חודשים קודם לכן מבריה"מ, עם מחלת 16 כבד קשה עד כדי סיכון חייו. עד אותו זמן ההשתלות בוצעו בחו"ל במימון חברות ביטוח. בהיעדר ביטוח לאותו נער, שכנעתי את מנהל ביה"ח שהבחור ינותח בארץ. עד היום אני בקשר אתו. בכלל, אני בקשר לאורך שנים עם מטופלים רבים שלי, בין לצורך בדיקה שנתית ובין כשאני מוזמן לאירועים משפחתיים שלהם. כך למשל הוזמנתי מספר פעמים לחתונת בנותיהן של מושתלות, שללא ההשתלה לא היו יכולות להיכנס להיריון".

שאינם שולטים בשפה העברית. הפנייה להשתתף בניסוי צריכה להיות מופנית לכלל האוכלוסייה מבלי שתהיה הדרה של מגזר מסוים. יש להקפיד שהמטופל יחתום בהיותו רגוע ולכן, כדוגמה, טופס ההסכמה לא יוגש לו לחתימה זמן קצר לפני שהוא ינותח". האם תמיד מובטח לחולה שהניסוי מיועד לסייע לבריאותו? "בדרך כלל התשובה חיובית, אך יש מקרים אחרים. נניח שמצבו של חולה נבחן במהלך ניתוח באמצעות מכשיר מסוים שקיים בשימוש ביה"ח. לימים מפותח מכשיר חדש המשמש למטרה דומה ורוצים לבחון את יעילותו. במקרה זה אין לחולה כל תועלת אישית מהניסוי. הוא עושה זאת כדי לסייע בקידום הטכנולוגיה הרפואית. במקרה זה, חלה חובה לציין את העובדה שאין בהשתתפותו בניסוי כדי לתרום כהוא זה לבריאותו״. מי יוזם את המחקרים? ״היזמים הם נציגי חברות תרופות המעוניינות לבחון תרופה או מכשור חדש ויכול גם ליזום זאת רופא שהגה רעיון למחקר והוא פונה למטופלים שלו כדי שישמשו נסיינים. מבצע הניסוי המוגדר כ"חוקר ראשי" מגיש את הבקשה לניסוי ומנהל המחלקה שלו חותם עליה. החוקר הראשי מופיע בפני הוועדה, מציג את המחקר, מנמק את החשיבות שיש בביצועו והוא נשאל שאלות שונות ע"י חברי הוועדה, "בהחלט. לעיתים נדרש לעשות ביופסיה. דוגמה אחרת היא כשרוצים לבדוק מכשור חדש, כמו מסתם לב, שמכניסים אותו בצנתור. דוגמאות אחרות ל"מחקרים התערבותיים" - הכנסת קוצב מוח חדש, ניסוי טכניקות חדשות לניתוחי עיניים או בדיקת יעילות דבקים חדשים שבשימוש הצוות הרפואי לאחר סיום הניתוח". מהו האינטרס של ביה"ח לבצע את המחקר? "מעבר למטרה העליונה של קידום הרפואה, ביה"ח זוכה ליוקרה ולתמורה הכספית שמממנת את המחקר. כדי למנוע ניגוד עניינים, לחלק מהמחקרים, כמו מחקרים גנטיים או מחקרים בנשים בהריון. אז נדרש גם אישור ועדה עליונה שבמשרד הבריאות". כמומחה לכבד, למה קוראים לו כך? "אתה בטח חושב שהשם שניתן לאיבר זה הוא בגלל שהוא כבד, אך הסיבה היא אחרת, זה בא מהשורש כבוד". כשאני מרים גבה למשמע הדברים, מוסיף טור כספא בחיוך: "את זה אני החלטתי". והוא ממשיך ומסביר: "אנשים מכירים טוב יותר את הכליות והריאות כי הם מרגישים את "העבודה" שלהן: הכליות מפרישות שתן ובאמצעות הריאות אנו נושמים בעוד שאת פעילות הכבד, המייצר כמעט את כל הדברים שקיימים בגופנו, איננו מרגישים ואיננו גורם לכאב אך איננו יכולים לחיות בלעדיו". כיצד נגרמת מחלת כבד, איך היא מתגלה ומהי הדרך למניעתה? "אחד הגורמים העיקריים הוא, כידוע, אלכוהוליזם, אך גורם זה פחות נפוץ בארץ מגורמים אחרים, כמו עודף משקל וסוכרת. בהיעדר סימפטומים למחלת כבד, חשוב לבקש מרופא המשפחה, הפנייה לבדיקת תפקודי כבד". העוסקות במהותן בהיבט האתי של המחקר״. האם לא נעשים ניסויים בגוף האדם עצמו?

Danny10@hotmail.co.il

15

09/2023 - 315 רעננה

מאת: רן תלמודי  להבדיל משמעות בחיים ממשמעות החיים להלן רשימת שאלות שצריך שיישאלו על ידי כל אחד: האם אני מרגיש משמעותי? מה הערך שמניע אותי בחיי? מה גורם לי להתרגש ולשמוח במיוחד? מה רציתי לעשות ועדיין לא הגשמתי? ! מה הייתי רוצה שהאורחים יספרו עליי? 120 הגעתי ליומולדת

תהיות אלה ודומות להן ראוי לאדם שיעסוק בהן בכל גיל של חייו הבוגרים וכולן קשורות למשמעות שהוא נותן 1905-( לחייו. הפסיכיאטר היהודי-אוסטרי ויקטור פרָנקל ) הגה ופיתח את הלוגותרפיה (לוגוס – משמעות), 1997 שיטה פסיכולוגית העוסקת בחלקים הגבוהים/רוחניים של נפש האדם והנושא המרכזי בה הוא המשמעות. הוא עבר את אֵימי השואה באושוויץ ובמחנות אחרים. שם, מתוך התופת, הוא גיבש את ההכרה שהגורם המכריע ביכולתו של האדם לשרוד, להתמודד ולנצח הוא מציאה של משמעות ופשר לחייו, ברוח אמירתו של ניטשה: "מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה יוכל לשאת כמעט כל איך". "אדם מחפש משמעות" הוא ספרו המפורסם ביותר של פרנקל ובו הוא מתאר את שיטתו בשילוב עם חוויותיו במחנות. ,51 על לוגותרפיה. היא בת נעמה מוזס אני משוחח עם בנות ונכד, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה 4 + נשואה ותואר שני וביעוץ, עובדת כיועצת בתיכון אמי"ת רננים ברעננה, יועצת לזוגות חילוניים לפני חתונה במסגרת ארגון רבני צוהר. היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, משלבת (טיפול קוגניטיבי התנהגותי) ובזמן האחרון CBT בטיפוליה יותר ויותר משלבת את הלוגותרפיה בטיפולים פרטניים ובסדנאות קבוצתיות כאחד. מה הביא אותך לשילוב לוגותרפיה בטיפולים? "שאלת המשמעות העסיקה אותי כבר מגיל מאוד צעיר. אהבתי את אמירתו של ויקטור פרנקל שאינו עוסק חיים ב במשמעות החיים אלא הוא מדבר על משמעות כלומר על רגעים יומיומיים בהם אנחנו יכולים למצוא משמעות. אני עוסקת בין היתר בתחום החינוך כמורה 5 ויועצת ובחינוך יש מקום חשוב למשמעות וייעוד. ב שנים האחרונות נכנסתי לעולם הכתיבה. כתבתי והוצאתי לאור ספר פרוזה (יש גם גרסה דיגיטלית וגרסה מוקלטת) בשם "חפשי עיניים טובות" שבו משולבת בעקיפין חוויה מטלטלת שעברתי. הגיבורה בספר עוברת משבר מאוד גדול והעלילה מתכתבת עם שאלות מרכזיות העומדות על הפרק בלוגותרפיה והן: איך אנחנו מגיבים למצבי משבר שלנו,

לתחושות אין אונים, לכישלון ואשמה, האם אנחנו מוצאים עיניים טובות בעולם הסובב אותנו ובעיקר בעצמנו, איך אנו לומדים להאמין בעצמנו, להגשים חלום, להתמודד עם ביקורת ולהיות אותנטיים". מהי הלוגותרפיה? "לפי השיטה, הדבר החשוב הוא לאפשר לעצמך להיות במסע בו אתה מגלה סקרנות ומרשה לעצמך באופן מטאפורי ללכת קצת לאיבוד, כלומר להסתכל על הדברים ובעיקר על עצמך במבט חדש. זוהי התפתחות. פרנקל אומר שהמשמעות באה לידי ביטוי בשלושה תחומים: שהוא הלָמה או הפשר, כלומר הניסיון הקוגניטיבי התחום להבין מה התפקיד שלי בעולם, האם אני חלק ממשהו גדול שהוא הסיבה בגללה אנו קמים המוטיבציוני יותר. התחום בבוקר או לא נרדמים בלילה או זו שמאפשרת לנו להתמודד עם מצבים של משבר, זו שדוחפת אותנו להטביע חותם בעולם החל מצאצאים והמשך בדבר משמעותי אחר שאנו משאירים שאני מביא לעולם, הערך אחרי לכתנו. והשלישי, תחום איזושהי טביעת אצבע ייחודית שלי שמקנה לי תחושת ערך. היום יותר ויותר ארגונים מבינים שיש לאפשר לאנשיהם לחוות משמעות. האנשים רוצים לחוש שרואים אותם. לראות אותם זה לאפשר להם להביא לידי ביטוי את הייחודיות שלהם. האתגר הוא לאפשר לאדם בארגון להביא את הערך המוסף שלו למרות, למשל, השימוש בבינה מלאכותית שילך ויתרחב. בעולם הפרקטי משמעות יכולה לבוא בשלושה נתיבים: הוא הנתיב בו אני היצירה יצירה, חוויה ונקיטת עמדה. נתיב יוצר, פועל ונותן לעולם. יצירה יכולה להיות משהו פיזי או רוחני. פרנקל בניגוד לפרויד (ליבידו, הומאוסטאזיס וכו'), החשיב מאוד את עולם הרוח - החלק הגבוה באדם שיש לו ממד פילוסופי. האדם שואף לאיזון בין החלק הזה ובן חייו היומיומיים. פרנקל לא מזלזל בהנאה פיזית (לא באנו רק לסבול). לדעתו ההנאה הפיזית היא הדלק כדי לצאת למסע אבל אושר פיזי לא מספיק. אנשים שחיים בשפע חומרי לא בהכרח מאושרים. האדם מחפש פשר ומשמעות, כלומר החוויה הלימה בין חייו ובין האני האמיתי הייחודי שלו. נתיב

16

09/2023 - 315 רעננה