כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2023 - גיליון 315

50 שנים

אגוזי

יום הכיפורים מלחמת ל

מאת: נילי אפלבוים 

ואנחנו שומעים את רחש האוויר שיוצא מהסירות כתוצאה מפגיעה בהם. מסביב טנקים שרופים וחיילים הרוגים. אחד הזחל"מים נפגע. זהו ההרוג הראשון שלנו בדרך. אנחנו דבקים במשימה. מגיעים לתעלה, נושאים את הסירה על הכתפיים, נכנסים לתעלה ומגיעים לצדה המערבי עם לילה, ושוהים שם. בבוקר אנחנו מגלים שאנחנו נמצאים באזור שהוא שדה מוקשים לרכב. בחדשות גולדה מאיר מתראיינת ואומרת: "מאז שעות הלילה פועלים כוחותינו מצידה המערבי של התעלה". היא התכוונה אלינו. בס"ה היינו גדוד. לאחר השידור המצרים מזהים את אזור הצליחה ומפגיזים אותנו. הטנקים שאמורים לצלוח בעקבותינו מתעכבים. חיל ההנדסה מתקשה להקים את הגשרים. בסופו של דבר כוח שריון ראשון עובר את התעלה תוך שהוא פוגע והורג שני חיילים שלנו שסימנו להם את הדרך ובטעות זיהו אותם כחיילי אויב. בהמשך נוסעים לאורך מסילת הברזל לכיוון הכפר סרפאום. מרחוק כבר מבחינים במתחמים צבאיים מעל הכפר עם הרבה חיילים מצריים, טנקים ותותחים. בדרך אנחנו רואים חייל עם מצלמה הצועק לעברנו: "משוגעים לאן אתם מתקדמים?" זה היה הכתב הצבאי רון בן ישי. המג"ד מוזהר לא להיכנס לכפר. הוא לא מתייחס לאזהרה ומוביל את הכוח פנימה ואז נפתחת עלינו אש תופת מכל הכלים. אנחנו יורדים מהזחל"ם, תופסים מחסה בחצר אחד הבניינים ומביאים לשם את הפצועים. אני יורד אחרון, מתעקש להוציא בכוח את מכשיר הקשר הכבד שנתקע בזחל"ם. בדיעבד המכשיר משמש אותנו בהמשך. המג"ד והצוות שלו מתקדמים קדימה. האש הצולבת של המצרים מאלצת אותם לחפש מחסה. כוח תגבור מחלץ אותם לאחר שבע שעות, ואנחנו מקבלים הוראה לסגת, נושאים הרוגים 12 איתנו את הפצועים וההרוגים. בסוף הקרב היו לנו פצועים. החבר הכי טוב שלי נהרג שם". 30- ו הקרב בסרפאום היה אחד הקרבות הקשים בתעלה במלחמת יום הכיפורים. לא האמנתי שאנחנו הצנחנים יכולים לסגת משדה הקרב. שם בסרפאום נשברה תפישת העולם שלי שצנחנים רק מנצחים!" הוא אגרונום 78 אגוזי בן במקצועו. עבד עד הפרישה כמנהל אזור בחברת "מהדרין פרי אור". נשוי לבלהה ויש להם נכדים. הוא השתתף 8- בנים ו 3 במלחמת לבנון הראשונה, נפצע בה והוא נושא בגופו רסיס כתוצאה מהפציעה. אגוזי מספר לי כי בנו שירת בצנחנים ועכשיו נכדו עומד להתגייס לצנחנים. אני מרימה . "פעם צנחן תמיד צנחן!" גבה ועל כך הוא מגיב: appel@eng.tau.ac.il אגוזי היום

"בקרב סרפאום נשברה תפישת העולם שלי שצנחנים רק מנצחים".

יעקב אגוזי, אגוזי בלשון חבריו, השתתף במלחמת יום הכיפורים כלוחם חטיבת הצנחנים במילואים במבצע "אבירי הלב". "במסגרת האוגדה של האלוף אריק שרון, קיבלנו על עצמנו את אחת המשימות המסובכות של המלחמה וזה חציית התעלה". אגוזי השתתף גם בלחימה על שחרור , תחת פיקודו של המח"ט מוטה גור. 1967- ירושלים ב , שבת יום הכיפורים, הוא מתייצב 1973 באוקטובר 6- ב בבסיס בסירקין. בבית נשארו האישה בלהה בהיריון ועומר בן השנתיים וחצי.

אגוזי מימין

הסיפור של מלחמת יום הכיפורים נצור בליבו של אגוזי שנים הוא סיפר לראשונה 5 שנה. רק לפני 40- למעלה מ למשפחה ולחברים קרובים את סיפורו. משתדל להימנע מתיאורים קשים. הוא מספר ולא נוגע בכאב. "המתנו בבסיס שלושה ימים. באוויר נפוצות שמועות שבאזור יש קרבות קשים ובצפון קיים חשש לנפילת החרמון. המשימה הראשונה שקיבלנו הייתה אבטחת שדה התעופה רפידים. המטוס שהביא אותנו לרפידים חוזר צפונה מלא בעשרות פצועים והרוגים. מכאן ממשיכים דרומה לצליחת התעלה. מחכים לנו זחל"מים אבל מספרם מועט מדי. כמה חיילים פוחדים ומקבלים אישור לחזור. השאר נחושים להמשיך. איש לזחל"ם שיכול 20 אנחנו מוצאים את עצמנו נכנסים לוחמים. צפוף מאוד, אנחנו יושבים אחד על 10 להכיל רק השני כשציוד הלחימה עלינו. הנסיעה לכיוון התעלה איטית כי הציר מאוד צר והתנועה דו כיוונית. מדי פעם אני מרים את הראש כדי לשאוף אוויר. יורים עלינו ואי אפשר להגיב. מגיעים לחבירה לסירות הקומנדו שישמשו אותנו בצליחה. על כל זחל"ם מעל לראשינו מניחים סירה. אנחנו מרגישים חנק. אני וחיילים נוספים מחליטים לעלות למעלה ולשבת עם הציוד בתוך הסירה. מסביבנו נופלים רסיסים של הפגזים,

9

09/2023 - 315 רעננה