כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2024 - גיליון 321

אשכול נבו לב רעב /

יהודית הלפר מאת: 

עשרים שנה לאחר שפרץ אשכול נבו לתודעת הציבור הישראלי עם "צימר בגבעתיים", מפרסם נבו קובץ סיפורים חדש. בין לבין כתב רומנים למבוגרים וגם ספרי ילדים, אבל נדמה שדווקא בסיפורים הקצרים הוא מצליח לזקק את אמירתו החודרת ללב לבה של הנפש האנושית. בסיפור אחד, אביו של אייל, זקן וחולה סופני על ערש דווי, מביע בפני בנו את תסכולו שלא הספיק בחייו לצפות בהופעה של ברוס ספרינגסטין. אייל מחליט לעשות עם אביו חסד אחרון ולוקח אותו לפריז לצפות בהופעה. זהו הסיפור הראשון בו השם 'לב רעב' משחק את אחת הדמויות, אבל לא האחרון. לכולנו יש, מן הסתם, לב רעב למשהו. בסיפור אחר הגיבורה היא אם אמריקאית שילדה בן לבן זוגה הישראלי ובגין התערבות של חמותה הישראלית, נאלצה לוותר על בנה או על חייה באמריקה. אסף בן זוגה אינו מעז להמרות את פי אימו, ואשתו נשארת באמריקה כשהיא משאירה את בנה מאחור. עוברות שנים והאם מגיעה ארצה לביקור ופוגשת את בנה והיא אכולת רגשי אשמה ומקווה שהילד יסלח לה. בסיפור אחר אישה עצבנית ואלימה פוגעת בבעלה פעם אחרי פעם. האם הבעל יחזיק מעמד? האם הוא יישבר ויעזוב אותה? אחד הסיפורים הארוכים הוא: ׳סימנים כחולים׳ המספר על חברות בין שני נערים, דייב ויונתן (מזכיר את החברות של דוד ויהונתן מהתנ"ך?), שהיו חברים בלב ובנפש, ובינתיים צמחו והיו לגברים. יונתן היגר לארצות הברית ובמקרה נודע לחברו מהארץ ששניהם אמורים להשתתף באותו הכנס בניו יורק. הם קובעים להיפגש ומעלים זיכרונות אחרי עשר שנים של נתק. אלה רק ארבעה מתוך קובץ הסיפורים אשר בספר. האם יש מכנה משותף בין הסיפורים? נראה שכן. למה רעב לבם של הגיבורים? לאהבה? להרפתקאות, אף אלה הכרוכות בסיכונים? נבו נוגע בדמויות ביד עדינה, ולפעמים כואבת. הסיפורים מתייחסים ליחסים בתוך המשפחה, לאהבה, לעיתים לכמיהה לאהבה אמיתית, לבגידות, לרגשות אשמה. נבו כותב מצד אחד בשפה השווה לכל נפש, ומצד שני בשפה העשירה Yehudit_helfer@walla.co.il בדימויים. מומלץ בחום!

ספר סרט

בימוי: אלכסנדר פיין שחקן ראשי: פול ג'יאמטי נשארים לחג

מלכה מהולל מאת: 

לא רק שלא משתלם להיות בעל יושרה וערכים, אלא גם במרבית המקרים משלמים על כך מחיר יקר. באמת העירומה הזאת אנחנו נתקלים חדשות לבקרים בכל תחומי החיים: הפוליטיים, התרבותיים, הכלכליים, החברתיים ועוד. מרבית האנשים, גם אם טובים הם, בוחרים מסיבות פרקטיות להגמיש ערכיהם על מנת שיוכלו לנהל חיים שלווים יותר.

בין השאר, זהו אחד הנושאים בהם עוסק הסרט הזה. פול ג'יאמטי (׳דרכים צדדיות׳ הבלתי נשכח) מגלם מורה קפדן להיסטוריה קלאסית עתיקה בפנימייה בניו אינגלנד שבצפון-מזרח ארצות הברית, שנאלץ להישאר בכריסמס עם מספר תלמידים שאין להם לאן ללכת. הסיבה שהוא זה שנבחר היא התעקשותו לתת לתלמידים את הציון המגיע להם. עובדה זו גורמת להנהלה ולתלמידים לתעב אותו בעיקר כי ההנהלה מבקשת להתרפס בפני ההורים שתורמים ביד נדיבה לבית הספר (פנימייה שאמורה להכין אותם לקולג') על ידי מתן ציונים שאין בינם ובין המציאות דבר. זוהי אולי הסיבה האמיתית אך לא המוצהרת, שגורסת שמאחר שאין לו משפחה לא יקשה עליו להישאר. ), כלומר אנשים שנשארים במקום עבודה מעבר לרגיל) נדרשים המורה, התלמיד, ומנהלת Holdovers כמשתמע משם הסרט, (באנגלית הקפיטריה לבלות ביחד את החד בשיאו של חורף קפוא ומושלג. הדיסוננס בין הפריבילגים ובין אלה שלא - מוצג כאן באופן אינטליגנטי אך בוטה. כמו בכל חברה, גם באמריקה יש מתח עצום בין אלה שקיבלו הכול ובין אלה שלא קיבלו דבר. גם המורה וגם התלמיד שייכים לשני הקצוות. המורה הוא אינטלקטואל אמיתי והתלמיד בן למשפחה במעמד העליון, אבל אצל שניהם זה לא עובד כמצופה, ועל כן למרות השוני ביניהם, יש בהם הרבה מן הדמיון. אולי בגלל זה הם מתחברים. שניהם טיפוסים שמוכנים ללכת עד הסוף עם מה שהם מאמינים בו, גם אם ההליכה הזאת גובה מחיר כבד. עדיין אהובה ומרגשת, הצילומים של החורף הניו אינגלנדי מהפנטים, השחזור התקופתי 70 התסריט קולח ושנון, המוסיקה של שנות ה- ), ומעל הכול המשחק הפנומנלי של פול ג'יאמטי המוכר ודומיניק ססה שזהו תפקידו הראשון – כל אלה שווים צפייה, 70 מדויק (שנות ה ואולי שתיים, בסרט החכם והמשובח הזה. malcamehulal@gmail.com

13

03/2024 - 321 רעננה

Made with FlippingBook Online newsletter creator