כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2024 - גיליון 321

Bienvenidos a los nuevos inmigrantes

אז למה לא הגעתם קודם? "לאשתי, שלא קיבלה חינוך יהודי, היו שיקולים אחרים: כל בני משפחתה חיים שם והיא דאגה להוריה שהחלו להזדקן. היא גם חששה לעזוב את אזור הנוחות. בנוסף, יש לנו בן עם משותק לחלוטין, מרותק 32 נכות מאוד קשה. כיום הוא בן לכיסא גלגלים וכמעט חסר כל יכולת לתפקד וליצור קשר עם הסביבה. לכן נדרש לו מטפל צמוד שידאג לו לכל צרכיו. , ולפני מספר שנים 26 לימים נולדה גם בתנו, שכיום היא בת היא "עשתה עלייה" והכירה בארץ את בעלה. יש להם כיום ארבעה ילדים והם גרים ברעננה. לפני שעלינו לארץ, נסענו לבקר אותם בארץ מספר פעמים. כשפרצה הקורונה נאלצנו להסתפק בשיחות בזום. הרצון להיות עם הבת והנכדים גרם לשינוי בהחלטתה של אשתי והתחלנו להתארגן לקראת עלייה לארץ. הקושי העיקרי היה מציאת מקום מתאים לבננו. בעזרת הסוכנות היהודית וגורמי הרווחה בארץ נמצא לו מעון מתאים פה ברעננה, מה שמאפשר לי לבקר אותו כמעט כל יום. אשתי, שהייתה בארגנטינה מורה וגננת, מטפלת בארץ במשרה חלקית בילדה בת שנתיים לאם חד-הורית. בשאר הזמן היא לומדת עברית באולפן שברעננה. כיום אני מרגיש שלם עם עצמי. זה הבית שלי. הגוף שלי והנשמה נמצאים באותו מקום. אני רק מצטער שלא עשיתי זאת קודם. אני מרגיש שהפסדתי זמן כשחייתי בארגנטינה". ובמה אתה עוסק בארץ? "עד לפרוץ המלחמה נתתי הרצאות לדוברי ספרדית, בעיקר לאלה מתוכם שמתקשים להבין עברית. ההרצאות הן בעיקר בהיסטוריה יהודית ואקטואליה הקשורה ליהדות ולישראל. בנוסף, כבר בארגנטינה הקמתי קבוצות ווטסאפ המיועדות לדוברי ספרדית בעולם, כמו אמריקה הלטינית, ארה"ב ובעיקר מיאמי, ספרד ופורטוגל, אלה שאינם שולטים בשפה העברית וכן אלה שעלו לארץ, בעיקר מארגנטינה. המספר הכולל שלהם מגיע כיום לכ- וכל יום מצטרפים נוספים. 12,000 כל בוקר אני מכין מעין דו"ח יומי המסכם את מה שקרה יום קודם ויש לו קשר לעולם היהודי בכלל ולמזרח התיכון ולישראל בפרט. חלק נכתב על ידי וחלק אחר אני משמיע בקולי במשך כחמש דקות. לחלק מהעולים יש ילדים ונכדים שמשרתים כעת בצבא והמידע הזה מאוד חשוב להם במיוחד בתקופה זו. עד עכשיו עשיתי זאת כמעט בהתנדבות מלאה אך בכוונתי בעתיד לגבות דמי מנוי לעיתון ולגבות כספים עבור פרסום. איך לעשות זאת עדיין איני יודע. אני עיתונאי וכדי להפוך את זה לעסק מסחרי אני אזדקק לסיוע מאנשי מקצוע". ניתן להבין מדבריך שעדיין אין לך הכנסות מספיקות מעיסוק זה, האם הכסף שעומד לרשותכם מספיק לכם? "לא כל כך. אנחנו עושים שימוש בכספי הפנסיה הלא גבוהה שלנו, בהכנסה של אשתי ובכספי התמיכה הממשלתית. אלה אינם סכומים גבוהים אך אנחנו אופטימיים".

מאת: דני הורוביץ 

עלה עם משפחתו 66 נתן שטיינר בן חודשים, 10 לארץ מבואנוס איירס לפני

שטיינר מחייך ואומר ללא היסוס: "הכרתי היטב את המשבר החברתי העמוק פה, אך הוא לא השפיע על החלטתנו. שני גורמים הביאו להחלטה לעלות בגיל מבוגר יחסית, והגורם הכלכלי הוא לא אחד מהם. להיפך. מצבנו הכלכלי פה פחות טוב משהיה בארגנטינה. קודם כל, תמיד בער בי הרצון לעלות בעיקר בשל החינוך היהודי-ציוני שקיבלנו. כבר כנער אהבתי את השפה והתרבות היהודית ואת לימודי התורה. למשפחתי היו שורשים חזקים ביהדות. סבי היה ממייסדי הקהילה היהודית שבה גדלתי ואבי היה נשיא בית הספר היהודי שבו למדתי. שניהם הגיעו לארגנטינה מקראקוב שבפולין, , בגלל האנטישמיות שהיתה שם. לימים 11 כשאבי היה בן אבי הכיר את אמי, שגם משפחתה עלתה מפולין, והם נישאו בארגנטינה. בעיצומו של המשבר החברתי והפוליטי החמור 7- בתולדות המדינה, וזה היה עוד לפני אירועי ה באוקטובר והמלחמה שהגיעה בעקבותיהם. בפגישתי עימו אני מתפעל מהעברית הקולחת במהירות מפיו, ותוהה: עכשיו באים?

נתן שטיינר

את הגורם השני אני מגדיר כנפשי. לאחר מספר ביקורים שערכתי בישראל, התחלתי לחוש שהנפש שלי מנותקת מהגוף. גופי בארגנטינה ונפשי בישראל. אמנם בארגנטינה עסקתי בלימוד תורה, בנושאים הקשורים ליהדות ולישראל, אך לא הרגשתי שם בבית. אתה יוצא מהבית ומרגיש שאין זו הסביבה שלך וגם אינך רוצה שילדיך יחיו בה".

6

03/2024 - 321 רעננה