כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה אפריל 2024 - גיליון 322

דחיית צדק היא הכחשת צדק ), לשעבר נשיאת בית משפט 83( ״דחיית צדק היא הכחשת צדק״ הוא המוטו של עדנה בקנשטיין השלום במחוז תל אביב ושופטת בבית המשפט המחוזי. היא יצאה בעבר נגד השחיתות בארץ, מעריכה את אהרן ברק, הייתה נוקשה עם הרעים, פעלה למען שיקום עברייני סמים, מספרת על חיזוריו של אריק בעלה והגעגועים אליו, ושוללת מעבר לדיור מוגן. כתבת דיוקן החושפת דמות שופטת כאדם מן היישוב. מאת: מאיר חוטקובסקי 

שפיטה כיעד כבר בתחילת דרכה כעורכת דין, כיועצת משפטית של חברת "עמידר", כיוונה בקנשטיין לעבר מערכת השפיטה. מעולם לא היה לה משרד פרטי. "הבנתי כי יש ערך חברתי והשפעתי בלהיות שופט. יש לו לשופט אפשרות לתקן ליקויים ועוולות. העיקרון שלי היה 'צדק צדק תרדוף' וכאדם צעיר היה לי מאד אכפת שהכול יהיה הוגן וישר". שני משפטים תפסו כותרות בעת שבקנשטיין דנה בהם. אחד היה התמוטטות גשר המכביה והשני משפטו של עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר אריק שרון ז"ל. למשפטים אלו נחזור בהמשך. בקנשטיין התמחתה אצל השופטת הדסה בן עתו ששימשה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. "היא העריכה אותי מאוד כסטאז'רית עד כדי כך שסייעתי לה בכתיבת פסקי דין". בקנשטיין התחילה את פעילותה כשופטת השלום בנתניה. לאחר 40 השיפוטית בהיותה בת , 1998 תשע שנים עברה לבית משפט השלום בתל אביב, ובשנת שנים כשופטת נבחרה לשמש כסגנית נשיא בתי 17 לאחר משפט השלום. כשנה לאחר מכן מונתה לנשיאת בתי משפט השלום במחוז תל אביב ובמקביל מונתה לשופטת בית המשפט שנים פרשה בקנשטיין לגמלאות. 14 המחוזי בתל אביב. לפני

צילום: מלכה מהולל

בקנשטיין בסלון ביתה

אני מאמין "משפט שנמרח על תקופה ארוכה הוא עיוות הצדק. בתפקידי כשופטת אימצתי את האמרה מ'יום ליום ועד תום'. אין שום הצדקה שמשפט יתנהל מספר שנים. דרשתי שהנאשמים יהיו נוכחים באולם על מנת שאוכל להתרשם משפת גופם ותגובתם בדיונים המתנהלים בעניינם". את הדברים אומרת השופטת לשעבר עדנה בקנשטיין בראיון למגזין "כיוון חדש - רעננה". במערכת המשפטית היו שופטים שהיו חלוקים לגבי אישיותה המקצועית. מספר שופטים עזבו את המערכת כאשר בקנשטיין הפכה לנשיאת בית המשפט לשלום במחוז תל אביב. "מי מהשופטים שלא יכול היה להתיישר עם המדיניות שלי בשיפור המערכת המשפטית עזב. זו זכותם". האם על פי המזג השיפוטי שלך היית שופטת מקילה או מחמירה? "עורכי דין לא התלהבו כשישבתי בדין כי ידעו שלא ניתן לעבוד עליי. אם חשבתי שמישהו ביצע עבירה, ונגרם נזק לאחר, במיוחד אם הוכחה הכוונה הפלילית שלו, אני לא ריחמתי. אני בהחלט סברתי שיש מקום להעניש, וענישה מתאימה בעיניי הייתה ענישה בהתאם לגודל העבירה. שלא יהיו לך ספקות. אני גם זיכיתי נאשמים כשמכלול הראיות לא הוכיח עבירה". ממשיכה ומספרת בקנשטיין: "בתחילת דרכי כשופטת בנתניה הוצמדה לי אבטחה בגלל איומים של עבריינים איתם הייתי קשוחה. ממש לא ויתרתי לרעים והטלתי עליהם עונשים כבדים". היא הייתה בין מתנגדי הסדרי טיעון באופן גורף, וזאת לדבריה כי שופטים רצו להימנע מ'בזבוז' זמן בכתיבת פסקי דין.

1981 כתב המינוי לשופטת מידי נשיא המדינה דאז יצחק נבון,

המורה יפה הוריה של בקנשטיין היו בין המתיישבים הראשונים ברעננה. , ייבש ביצות ועבד בפרדסים. 1925 "אבי עלה ארצה מליטא ב הוא היה פעיל בהגנה וניהל את בית הקפה "מרכז השרון" ברעננה. גם אימי הגיעה מליטא ואני נולדתי כבתם השנייה אחות לרות הבכורה". בקנשטיין זוכרת את ילדותה ברעננה

6

04/2024 - 322 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו