כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2024 - גיליון 327

אותי מאד. הוא חשוב לי. זהו תחביב אך גם נדבך חשוב בחיים. הריקוד מסייע לי מנטלית ופיזית. כל מספר חודשים אני עוברת מבחנים רשמיים של בית הספר לריקוד על מנת לאפשר ללי לעלות שלב. אני בשלב די מתקדם אך עלי להשקיע עוד רבות כדי להמשיך הלאה" אומרת סנדר בחיוך. "אני מניחה כי ביכולות הריקוד שלי, ישנם סממנים של יכולת המשחק שלי. הריקוד הוא גם משחק של הבעות פנים, ושל היענות לבן הזוג. גם כאן אני מודה לאל על היכולת ועל ההזדמנות שניתנת לי כל פעם מחדש". היא גם מתנדבת סדרתית ומוכנה לסייע ככל שניתן בידה. "אני מתנדבת שנים רבות. בזמנו הייתי חלק מהתוכנית הארצית – ׳זה"ב בגן׳ בתחילת המיזם הארצי. התנדבתי עד לא מכבר להיות אשת שיחה לאישה בודדה מבוגרת מאד. מצאנו שפה משותפת והיא ציפתה לפגישתנו הקבועה בכמיהה רבה. אני חברה בארגון אלמנות צה"ל ומשתפת פעולה ככל שאני מתבקשת. לאחרונה ביקשתי לסייע לארגוני אזרחים ותיקים במאבקם לשיפור רווחתם של בני הגיל השלישי". ריקוד וסיפור הריקוד והסיפור הן שתי אומנויות שונות, אך למעשה דומות בהרבה מובנים. עבור סנדר, הריקוד והסיפור אינם רק תחביבים אלא דרך חיים, כלים לביטוי רגשות ותחושות, וגשרים לקשר אנושי עמוק. "ריקוד דומה מאוד לסיפור ואפילו מפתיע," היא אומרת בחיוך. "יש התקדמות קדימה ואחורה, יש אפילו 'מרדף' בין זוג הרקדנים, והתקרבות ואינטימיות. גם בסיפור, כמו בריקוד, יש התרוממות רוח בסופו". מסבירה סנדר, "תחושת השלמה וסיפוק שממלאת את הלב." בעידן הטכנולוגיות המתקדמות של הפודקאסטים והסדרות בווידאו, עולה השאלה אם אומנות הסיפור המסורתית עדיין רלוונטית. סנדר מאמינה בכל ליבה שכן. "בעולם הדיגיטלי של היום, אנשים עדיין מחפשים חיבור אנושי, סיפור אישי ואותנטי שמדבר אל הלב." היא אומרת. "יש משהו קסום ביכולת של סיפור טוב לרגש ולחבר בין אנשים, גם בעולם המודרני." הסיפורים של סנדר אישיים ומשקפים תחנות בחייה החל והם שזורים בהומור דק ומשקפים 50 מילדותה בשנות ה אופטימיות עם התגברות על קשיים, אהבה וחברות החוצה גבולות, דתות ומדינות בעולם. "סיפורים, גם הם מגיעים מארצות רחוקות ותרבויות שונות, כולם בסופו של דבר מתנקזים לאדם באשר הוא אדם, וכל אחד ואחת יכולים למצוא בהם נקודה להתחבר אליה". בסיפוריה ובריקודיה, סנדר גם מוצאת דרך להתחבר לעצמה ולאחרים, ולמצוא שמחה ומשמעות בחיים. "יש לי על מה להודות לקב"ה," היא מסכמת, "כל יום אני מודה ומסתכלת על הכוס המלאה והגדושה שלי. מתפללת שיישארו כולם בריאים ומאושרים." meirch@gmail.com

ברכות ואמר: 'בטח הכול יסתיים תוך כמה ימים אל תדאגי'. מאז לא ראיתיו עוד". קובי ז"ל היה ברשימת הנעדרים ואיש לא ידע מה עלה בגורלו. לאחר מספר חודשים דפקו על דלת ביתה של סנדר והודיעו לה את הבשורה המרה על נפילתו בחווה הסינית. 24- של קובי בן ה

סנדר בפעולה

נישואין אלמנות ותקומה התקופה לאחר איבוד בעלה הייתה עבור סנדר קשה מנשוא. מיד לאחר השבעה היא חזרה לעבודה, ובשעות הערב המשיכה את לימודיה. "כשהייתי חוזרת הביתה כל מה שיכולתי לעשות היה לחבק את הכרית, לבכות לתוכה ולהירדם לבדי". לדבריה, החברים המשותפים התאדו. "כשהיו רואים אותי ברחוב הם היו עוברים למדרכה השנייה. גם איש מחבריו לנשק של קובי ז"ל שנלחמו איתו ושבו בשלום לביתם, לא הגיע לבקר ולתמוך בי בתקופה הקשה. הרגשתי מנודה". רק בחלוף עשרות שנים התברר לסנדר שחבריו של קובי היו שרויים בפוסט טראומה מהמלחמה, מה שלא אפשר להם מנטלית לבקר אותה. גם סנדר חשה בטראומה נוראית כאשר נאלצה לעבור את טקס החליצה על מנת שיתאפשר לה כאלמנה ללא ילדים להינשא שנית. "זה היה אחד הרגעים הקשים והמשפילים ביותר בחיי", היא מספרת בכאב, "הרגשתי כמו חפץ שנמצא במרכז טקס עתיק ולא רלוונטי, ללא התחשבות ברגשותיי או במצבי. הטקס הזה הוסיף על הכאב והקושי שכבר היו מנת חלקי". הכירה סנדר את מיכה, מי שהוא היום בן זוגה. 1976 בשנת "אני בת מזל ממש. הצלחתי להכיר את מיכה, איש נהדר תומך אוהב, בעל לב זהב. הקמנו בית לתפארת עם שני בנים ושישה נכדים. היש אושר גדול מזה לאישה כמוני? אני באמת מברכת על כך בכל יום מחדש ומודה לאל שוב ושוב על משפחתי שאותה אני אוהבת אהבת נפש". סנדר גרה בהרצליה אך מבלה את שעות הפנאי שלה במרכז תרבות כושר ופנאי ברעננה. "החוגים והפעילויות במרכז הם ברמה גבוהה ביותר ויוצאי דופן באיכותם". בין ריקודים סלונים לתרומה לקהילה מזה שמונה שנים לומדת סנדר ריקודים סלונים עם מורה אישי. זה קורה בבית הספר הבינלאומי לריקודים סלוניים "ארתור מארי". זה תחביב שמלווה אותה מילדות כרקדנית בלט, ובבגרותה כרקדנית ריקודי עמים. "הדבר מאתגר

7

09/2024 - 327 רעננה

Bring them Home now