כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2025 - גיליון 333

תבחרי לך בובה

הוריי היו חולבים אותן ומוכרים את החלב. כבר כשהייתי בת עשר עזרתי בפרנסת המשפחה וחילקתי חלב באופניים שלי. מתקופה מאוחרת יותר אני זוכרת את כדי הכסף הגדולים שאבא היה מקבל מתנובה, מעמיס על העגלה, מצלצל בפעמון וקורא 'חלב, חלב', וכל עקרות הבית היו יוצאות לקנות ליטר אחד של חלב". הסוס התנהג יפה? "קולומבוס קראנו לו והוא הפך חלק מהמשפחה. אני זוכרת את התקופה שהייתי מטיילת במושבה בעגלה עם בתי אורית ואבא היה מושיב אותה לידו בעגלה. אחר כך עברו לבקבוקים זה נגמר 70- מזכוכית עם מכסה אלומיניום ואז, בשנות ה כשכולם הלכו למכולת לקנות חלב וגבינות". איפה למדת? "למדתי בבית הספר ממלכתי א', שהיום קוראים לו מגד. חניה שמיר הייתה המורה הקשוחה ואני הייתי הילדה המרדנית והיא הייתה מענישה אותי. חניה היא זו שהנהיגה את פגישות המחזור שלנו בהן היינו מעלים סיפורי ילדות וצוחקים עליהם. באחד המפגשים שנערכו בביתה של חניה היא התנצלה בפניי ואמרה שהיא מצטערת שהתנהגה כך. בתיכון, שהיה ממוקם בבית הנוער, המנהל היה בן ציון זלוטין (זיו), אבל כעבור זמן מה התברר שאין מספיק תלמידים ופיזרו אותנו. המורה המיתולוגי אריגי, שהיה מורה לחקלאות ביסודי, שכנע אותנו ללכת לבית ספר חקלאי ומי שנרשם קיבל טוב מאוד בתעודה. נרשמתי לכפר הירוק שהיה משולב עם פנימייה אבל לא השתלבתי שם. חצי יום עבודה וחצי יום לימודים? לא נראה לי. פשוט עזבתי. בסוף סיימתי את הלימודים בתיכון בהרצלייה. הייתי ספורטאית טובה וגם חברה בתנועת נוער". הריאיון עם מיכאלה מתקיים בדירתה המעוצבת בטוב טעם. על הקיר תלויה תמונתו של בעלה, אריה סלומון, שנפטר שנה בלבד . 50 שנה והוא בן 30- מדום לב לפני יותר מ ספרי לי עליו. "אריה היה שחקן כדור רגל בהפועל רמת גן. הוא נרכש על ידי הפועל רעננה וכדי שישתלב ויגור ברעננה חיפשו לו שידוך. ערב אחד הלכתי עם אימי לקולנוע אורות במקום אבי שהיה עסוק במחלבה. בדרך חזרה עצר את מכוניתו אלי לייטמן, שוער הפועל רעננה, הוריד ממנו בחור צעיר ואמר לי: תכירו. ככה הכרתי את אריה ומשם זה התפתח והתחתנו כשהייתי . בתחילה גרנו אצל הוריי ובהמשך הם קנו לנו דירה 17 בת ברחוב ברנדייס. כעבור שנה נולדה אורית בכורתנו. בתחילה הוא עבד כנהג באגד ואחר כך עבר לתעשייה הצבאית וגם לי שנה". 30 סידר שם עבודה. עבדתי שם כמזכירה במשך וכל הזמן הזה שיחק כדורגל? "להיות נשואה לשחקן כדורגל זו השתעבדות למשחקים. היינו נוסעים לטייל עם הבנות ופתאום היה אריה רואה

מאת: אביבה קניג  פגישות מחזור בארץ הפכו להיות עניין שבשגרה, אבל פגישות המחזור שמארגנת

יש בך געגוע לרעננה של פעם? "כן, בטח", אומרת מיכאלה הקרויה ע"ש סבא מיכאל. "הוריי, .1932 יעקב ואתל בונין, הגיעו לרעננה מבריסק כבר בשנת כמה שנים מאוחר יותר תיכחד כל המשפחה שנשארה שם. ההורים הגיעו היישר לשכונת ציפמן, שם שכרו בית/מחסן נולדתי 1943 אצל אחד האחים לבית הירשהורן. באוקטובר בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, בת זקונים להוריי ואחות צעירה לציפורה שהייתה בת שבע. כשהייתי בת ארבע בנו הוריי את ביתם ברחוב ארלוזורוב, שהיה חדר עם מטבח ומקלחת. השירותים היו בחצר. במגרש בו נבנה לימים בניין ובו הדירה בה אני גרה. במהלך הזמן הוסיפו הוריי שני חדרים". הוא הכול 82- ) לתלמידיה בני ה 97( המורה חניה שמיר חוץ מעניין שבשגרה. פגשתי את מיכאלה בונין סלומון בביתה שנמצא באותו מקום בו היה בית הוריה והיא , על המשפחה, 1943 סיפרה לי על החברים ממחזור על מה ולמה היא אוהבת בובות, וגם על ההיסטוריה הארוכה של רעננה, אותה היא מכנה ׳רעננה אהובתי׳

.

משפחת בונין עם ציפורה הבכורה ומיכאלה בת הזקונים.

מה הייתה פרנסת המשפחה? "אבא היה חלבן. קודם עבד כמנהל המחלבה של 'חברת אחוזה' בגבעת ח"ן אך כשזו נסגרה הוא פוטר וקנה סוס ועגלה וגם זכות לחלוקת חלב באזור מרכז רעננה. כבר ביום הראשון לעבודה נשך הסוס את אבא והוא היה מאושפז בבית חולים. כשהבריא קנה סוס אחר, קצת יותר ממושמע. היו לנו שתי פרות: שמחה שנולדה בשמחת תורה ותקווה.

6

03/2025 - 333 רעננה

מחזירים אותם הביתה עכשיו