כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2025 - גיליון 342

השתתפו בהכנת הכתבה: רן תלמודי, דני הורוביץ, עוזי מנור, מלכה מהולל  מה זה בכלל נס? נהוג להגדיר אותו כהתערבות של כוח עליון, על טבעי, ששונה מהסדר הרגיל של הטבע, באוקטובר הביאה המון סיפורי ניסים, 7- ומביא לתוצאות שקשה להסבירן, כמובן תוצאות טובות. מלחמת ה בהם סיפורי הצלה שלא ייאמנו, סיפורי הישרדות כנגד כל הסיכויים, סיפורי פציעה שהחלימו מהם, סיפורים של כאלה שהתחבאו מרחק נגיעה מהמרצחים ובכל זאת שרדו. בגיליון חנוכה בחרנו לאסוף מספר סיפורי ניסים שקרו לאנשים לפני שנים ארוכות ועדיין הם מספרים אותם כאילו קרו אתמול, שכן השפעתן נותרה עד היום. לקרוא ולא להאמין. נס כן קרה לנו ניסים קורים. עובדה. מאז שנבקע ים סוף לשניים יש לנו עדויות על ניסים לאורך ההיסטוריה. חג החנוכה הוא במקורו סיפור של נס, נס פח השמן שהחזיק שמונה ימים.

הנס של משה שולמן ומשפחתו חזרנו אחרי שהות 2004 ״ניסים הם פריבילגיה של השורדים. בדצמבר של שנים אחדות בניו יורק לתאילנד. מנהל החברה שבה נועדתי לעבוד, קיבוצניק ישראלי, הזמין אותנו ליטל חלק בחופשה שארגן לתקופת הכריסמס במקום שנקרא קאו לאק, במלון חדש שנבנה על רצועת חוף ק"מ צפונית לאי פוקט. 100 לבנה ונפלאה שנמצאת כ

מאחר שמספר החברים תפח נאלצנו לדחות את מועד הטיסה משמונה בבוקר לשעות אחר הצהריים המאוחרות. עלינו בהתרגשות על הטיסה ואני כהרגלי נרדמתי מיד. התעוררתי מרעש והמולה סביבי ונוכחתי לדעת שהמטוס אפילו לא המריא. הקברניט הודיע בכריזה שהטיסה לא תצא במועדה ואנחנו יכולים לקבל זיכוי על העלות או לחלופין לחזור מאוחר יותר. בחרנו באפשרות השנייה וניסינו להתקשר למלון כדי להודיע לנהג על האיחור.

אף אחד לא ענה במשך שעות. לבסוף, בכעס ובתסכול גדולים, שינינו את יעד הטיסה מזרחה לאי קו צ'אנג. בעודנו יושבים על שפת הבריכה ולוגמים שייק אבטיח קיבלנו מטאפורית בעיטה בבטן. נודע לנו שצונאמי אדיר שטף את האי קאו לאק, ומהמלון שהיינו אמורים להתארח בו לא נותר זכר. שנה וחצי אחרי האסון הגענו למקום ושערותינו סמרו. רצועת החוף הייתה לבנה ובתולית כאילו מעולם לא היה נטוע בה מלון. היו זרים. נס שמיימי או אולי צירוף 2,000- מתוכם בתאילנד, ומהם כ 5,200- בני אדם, כ 280,000- נהרגו כ 2004 בצונאמי של מקרים הם שמאפשרים לי לספר את הסיפור״.

הנס של אימה של דליה זיטנר ״עם סיום מלחמת העולם נכנסו הרוסים לאושוויץ וראו את הרעב הכבד ששרר במחנה. הם ירו בסוס וחילקו אותו למנות כדי שאפשר יהיה לבשלו במטבח ולהאכיל את מזי הרעב ששרדו. אימי, נערה מבית חרדי, קיבלה החלטה לא לאכול בשר שלא הוכשר. היא קברה את הבשר בשלג וחיכתה ליום למחרת כדי שתוכל לאכול אותו אחרי שיוכשר. אלא בבוקר שלפני שהספיקה לאכול ממנו התברר שהסוס היה מורעל וכל מי שאכל ממנו מת. אימא ניצלה בזכות הרצון להכשיר את הבשר. אבי תמיד אמר לנו: ראיתם איזו אימא יש לכם? רצתה להכשיר סוס. ואז הוסיף: הסוס הוא בהמה טרפה. לעולם לא יהיה כשר.

1949 דליה זיטנר ושרה אימה, בני ברק

10

12/2025 - 342 רעננה

החזרנו אותם הביתה