כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ינואר 2026 - גיליון 343

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

גיליון

2026 ינואר טבת תשפ"ו

343

7 צומחים ביחד 6-4 3- זוגיות חדשה בגיל ה 11-10 בני ברית 9-8 הסיפור המופלא של מרתה גרין בישולאה - מבזקים - תשחץ - סרט - ספר - תיאטרון - מחול - עברית - תערוכה מדורים קבועים:

תעודת אזרח ותיק נותרה בתוקף מאיר חוטקובסקי מאת:  משרד העבודה והרווחה (האגף לאזרחים ותיקים) פרסם הבהרה רשמית בעקבות שמועות שהופצו . תוקף תעודת האזרח הוותיק פג ברשתות, לפיהן אין כל במסר ברור שהופץ לציבור, הדגיש המשרד כי , והן נותרו תקפות שינוי במעמדן של התעודות הקיימות לחלוטין. האזרחים הוותיקים יכולים להמשיך להשתמש בתעודה כדי לממש את כל ההטבות, הזכויות וההנחות המגיעות להם על פי חוק (כגון הנחות במוזיאונים, מופעים ובמוסדות ציבוריים). אין צורך לבצע כל פעולה או להחליף את הכרטיס הקיים. מהשפה העברית וההתנהלות בכלל - שפעם, לא כל כך מזמן, היו פחות או יותר תקינות. אנה אנו באים? malcamehulal@gmail.com

מלכה מהולל מאת:  מצפצפים, כולם מצפצפים

לפעמים, במיוחד ברגעי ייאוש, נדמה כי כולם מצפצפים: על החוקים, על זולתם, על מוסכמות חברתיות, על כבוד האדם, על כללי נימוס, על התנהגות בכבישים, על דרך ארץ בתחבורה הציבורית, על כללי השקט במרחב הציבורי. כולם מצפצפים. זה לא תמיד היה כך. משהו התבלבל אצלנו. תמיד היה ותמיד יהיה דור צעיר שמתנגח בעולם המבוגרים ובכללים המצרים את צעדיו וטוב שכך. מדובר בתהליך בריא ומומלץ של בניית זהות עצמית ויציאה אל עצמאות בעולם המאתגר. זה התחיל בזלזול במורים, בהפרת קוד לבוש, בהברזות ובאיחורים ובבדיקת סמכותם של ההורים, שפעם פעם רחשו כבוד למורים והיום כבר פחות. בתוך כל דור היו כאלה שהעזו יותר וכאלה שפחות (חנונים קראו להם), אבל איכשהו תמיד נשמר גבול עליון שלא נוגעים בו. גבול כמעט קדוש שמרעיד את אמות הסיפים כאשר מנסים לערער אותו. הגבול הזה היה קשור בכבוד בסיסי לאדם, במתן זכות קדימה, בקימה לאיש מבוגר באוטובוס, בהימנעות מצפצופים מיותרים מחרישי אוזניים בכביש (לא במקרי חירום), בציות לחוקי המדינה, לנושאי התפקידים, ובמיוחד בקבלת אחריות כאשר נגררים לצפצוף על הכול. והיום מצפצפים, או במילים אחרות בזים, מלגלגים, לועגים, מנבלים את הפה ומתנהגים כאני ואפסי עוד. לא מקשיבים, מטיחים עלבונות, מסתתרים מאחורי מקלדת או מאחורי משטרה שפשטה רגל. מנרמלים את ההתנהגות האלימה, והכול מותר כי נפרצו כל החומות. מגיעים למצבים אבסורדיים ששרים בממשלה מסיתים לאלימות, ללא אמות מוסר בסיסיות אבל גם ללא חשש, נגד נשיא בית המשפט העליון. לא שלא הייתה תמיד ביקורת, והיא הייתה לגיטימית. "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין היא אולי הדוגמה הבוטה ביותר והיו כמובן עוד סאטירות פוליטיות חריפות ועוקצניות. ועדיין נשמרו הגבולות. היום הם נפרצו. התקשורת כמובן משתפת פעולה תוך שהיא מאפשרת שימוש ברטוריקה נמוכה, אולמות בתי המשפט סובלים דברי נאצה וצרחות, הממשלה מצפצפת על פסיקות בג"צ ועל המלצות היועמ"שית והרחוב כולו מקבל בהכנעה את הצפצופים. מתרגלים, כי למי יש כוח להילחם כל הזמן? העניין הוא הצבא. כאן כבר מדובר במערכת שלא מאפשרת צפצופים בשל הסיבה שכאלה יכולים לעלות בחיי אדם. המקרה יוצא הדופן של פרחי טייס שהסתיים במחבוש מדליק נורה אדומה. הם התארחו במלון בתום סדנת שבי שם נהגו בניגוד מוחלט לקוד הצבאי. הם השתכרו, הזמינו בני משפחה וגם סיפרו סיפורים אסורים. המקרה הזה לא רק מדליק נורה אדומה מהבהבת אלא גם משמיע סירנה רעשנית. אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר. לא ברור מתי זה התחיל, אבל בהחלט מדובר בתהליך הדרגתי שהולך ומקצין ועובר מאלימות מילולית לאלימות פיסית. די לראות את הוונדליזם והטרור שמבצעים אנשי עמנו בשטחים של העם היהודי השתנה. מה DNA כדי להבין שמשהו ב שהתחיל מצפצוף חלש הולך ומתגבר, נהיה כרוך בשימוש בשפה מלוכלכת, בהטחת עלבונות חריפים והפך להיות חלק

חעדובשור ותשהגבמלאים

meirch@gmail.com

דרושים כתבים.ות מערכת "כיוון חדש" מגייסת כתבים וכתבות הרוצים להתמקצע בכתיבה עיתונאית ולתרום בכך לקהילת הגמלאים באזור השרון.

054-4515486 לפרטים אנא פנו למלכה

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

יולי

337

2022 תשרי תשפ"ב אוקטובר

מלכה מהולל עורכת ראשית: לאה הראל עורכת לשונית: נילי אפלבוים, יהודית הלפר, נאוה וינגרטן, מאיר חוטקובסקי, עוזי מנור, לאה קליין, חברי המערכת: אביבה קניג, רן תלמודי, דני הורוביץ. 09-7729320 , פקס: 09-7747041 טלפון: 4331125 רעננה, מיקוד 114 רח' ההגנה כתובת המערכת:

העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה המו"ל: 054-6471244 אסתר טאירי: מודעות לפרסום:

דפוס החלוץ, רעננה הדפסה: מנדל עיצוב והפקות דפוס (אנה קירי) גרפיקה: www.amutaraanana.co.il אתר העמותה למען האזרח הוותיק: את מדף גיליונות "כיוון חדש" תמצאו בהקלקה בגוגל - כיוון חדש.

תגובות לכתבות בעיתון ניתן לשלוח לכל אחד מחברי המערכת. ראה כתובת מייל בתחתית הכתבות. תמונת השער: הבריכה האקולוגית בשכונה נווה זמר בעיר צילום: מלכה מהולל

2

01/2026 - 343 רעננה

איווט בן-סעיד

לאה קליין מאת: 

המשימה שלנו השבוע בקבוצת הדרמה ב'מגדלי הים התיכון' הייתה להביא למפגש הבא חפץ יקר לנו מאוד, ולספר עליו. איווט בן-סעיד הביאה פסלון קטנטן ושבור של כלב. "תראי", היא מראה לי וצוחקת, "את האף שלו השבור תיקנתי בשוקולד". בגמר הפעילות נשארנו שתינו, ביקשתי לראיינה, ומיד שלפתי את מחברתי וכתבתי. איווט בן סעיד גרה עם דני, בן זוגה, ב"מגדלי הים התיכון". מתי נולדת והיכן? , שנת ה"בייבי בום", כך קראו לילדים שנולדו כשהסתיימה 1946 "נולדתי בבלגיה, בשנת מלחמת העולם השנייה. גרנו בבלגיה עד שסיימתי את לימודיי כעובדת סוציאלית". הורייך ילידי בלגיה? "אבא ואימא נולדו באלג'יריה. משפחותיהם עברו לבלגיה, ושם הכירה אימא את אבא והם

סיפור תמונה

נישאו. לאבא היו אלה נישואיו השניים, והיה לו בן מאשתו הראשונה שגר איתנו. לאחר שש שנים נולדתי אני". מה את זוכרת משנותייך הראשונות? "הייתי ילדה מאוד רגועה בניגוד לאחי, שהיה פרוע וקיבל עונשים רבים, ואף נזקק לטיפולים. אבל אהבנו זה את זה. אני השתדלתי תמיד להיות טובה אל כולם. גם בגן הילדים וגם בבית הספר המורות והתלמידים אהבו אותי מאוד. רציתי להוכיח שאני מתנהגת יותר טוב מאחי". בבית הספר? "אהבתי מאוד ללמוד. הייתי מאוד שקדנית, ותמיד עזרתי לחברות שלא הבינו את החומר שלמדנו. הייתה לי הרבה אמפתיה כלפי כל הסובבים אותי. משפחתי הייתה חילונית, ובבית הספר. נפתחו לכמה שעות שיעורים מיוחדים לכל הדתות. אני בחרתי בחוג ליהדות. מאוד סקרנה אותי הדת היהודית". היו לך איזשהם תחביבים? "אבא היה פסל וצייר, ואני לא העזתי לצייר. פחדתי שיגיד שהציור לא יפה. אימא הייתה פסנתרנית, ומאותה סיבה גם לא ניגנתי. אהבתי מאוד בעלי חיים ובמיוחד את הכלב שאבא פיסל. הכלב חלה ומת. זה הפסל שהבאתי לחוג הדרמה". ולאחר בית הספר העממי? "גמרתי תיכון ובית ספר לעבודה סוציאלית". עבדת? "עבדתי כעובדת סוציאלית בבריסל וגם בפריז בקהילה היהודית. מאוד מאוד התעניינתי ביהדות. רציתי להחדיר את מושג היהדות גם בקהילה שעבדתי. במיוחד התעניינתי בשואה ובסבל של האנשים שם. עזרתי נפשית לאנשים ניצולי שואה, גם כספית, דרך החברה שבה עבדתי". מתי נישאת? "הכרתי את בעלי בפריז, שם נישאנו וגרנו. לאחר חמש שנות נישואים בעלי חלה ונפטר, ונשארתי אלמנה ללא ילדים. חזרתי לבלגיה ועבדתי בעבודה סוציאלית בקהילה היהודית. התחתנתי בפעם השנייה, התגרשתי, והחלטתי לעלות לישראל בתקווה לבנות משפחה יהודית. בבלגיה התארגן טיול לארץ. מיד נרשמתי, כי רציתי לדעת עוד ועוד על היהדות. ממש התאהבתי בנוף הארץ, בקיבוצים, באנשים ובהיסטוריה. החלטתי סופית לעבור לארץ". מתי עלית? . גרתי בבית ברודצקי ברמת אביב, ושם למדתי עברית. התחלתי לעבוד בחנות יד שנייה בתל אביב 1983 "עליתי לבד בשנת ובעוד מקומות, והשתמשתי בידע של עבודה סוציאלית כדי לעזור לאנשים בהתנדבות. נקשרתי במיוחד לילדה שחיה , כיום נשואה עם שלושה ילדים שנחשבים כנכדים אהובים שלי. באותה תקופה הלכתי לשחק פטאנק 10 בפנימייה מגיל שנים בהוד השרון". 14 בכפר סבא, והכרתי את דני, בן זוגי כיום. גרנו תקופה ארוכה, כ מתי ולמה עברת ל'מגדלים'? "עברתי ניתוח קשה והחלטנו לעבור למקום מוגן". ואת מרוצה? "בשבילי זה כמו להגיע לגן עדן. אני נהנית מיפי הגינות, משתתפת בחוגים, מקיימת חוג צרפתית, שוחה בבריכה וממשיכה לשחק פטאנק". Cleah1@walla.com

3

01/2026 - 343 רעננה

זוגיות חדשה בגיל השלישי מה קורה אז? כבר לא מחליפים עבודות כי יצאו לפנסיה, כבר אין משכנתה, לא מביאים יותר ילדים לעולם, הבריאות והכושר כבר לא מה שהיו, וגם הקמטים לא ממש אטרקטיביים, ובעיקר לא אוהבים שמישהו נכנס אליהם הביתה ועושה להם בלגן. היתרונות ברורים: הפגת הבדידות, מישהו למלא איתו זמן פנוי, תמיכה הדדית במקרה של מחלה ותחושת ביטחון ושקט. החסרונות גם הם ברורים: תחושת פלישה למרחב האישי, קושי להתרגל למישהו אחר, התנגדות המשפחה, סוגיות כלכליות ומשפטיות ומצב בריאותי. איך יודעים מה הנכון, או ליתר דיוק איך לעשות את זה נכון. , ד"ר זיוית אברמסון שוחחתי עם שתי מומחיות לנושא: עם פסיכולוגית, מורה, מטפלת ומדריכה בפסיכותרפיה יחידנית, זוגית ומשפחתית, וגם מנחת תוכנית הטלוויזיה המיתולוגית ופורצת הדרך 'קשר משפחתי' ששודרה , רבקה אורלב של המאה הקודמת, ועם 80 באמצע שנות ה בעלת תואר שני בעבודה סוציאלית ומנחת קבוצות תמיכה שנה. ביקשתי גם ממישהי 15 לאלמנים ולאלמנות כבר שהייתה בטיפול אצל ד"ר אברמסון ועברה את הדרך, לשתף בתובנות שלה. משעמם זה לא היה, ובהחלט מעורר מחשבה. מה בין גברים לנשים? "סטטיסטית יש יותר נשים לבד בגיל השלישי אברמסון: מאשר גברים, וממילא גברים מעדיפים נשים הצעירות מהם שנה שתוכלנה לטפל בהם. לנשים יותר קשה 20-10 בכ להסתגל לגבר זר במיטתן. מה שהיה מובן מאליו בשנות .70 וה- 60 שלהן נהיה קשה בשנות ה- 20 ה- "לקבוצות התמיכה מגיעים יותר נשים מגברים. אורלב: 30 , וגם בגיל 20 לוקחים משכנתה - ככה זה בגיל . אבל מה קורה כשהבן 40- ואולי אפילו לקראת ה , זה עתה התאלמן, והבת בגיל דומה, 70 כבר בן אלמנה אולי יותר זמן, אולי הם אפילו גרושים - והם מוצאים זה את זו? לפעמים זה קורה אחרי הרבה אכזבות, אולי באתר שידוכים ברשת, אולי באירוע חברתי, אבל הופה - הצליח להם. הם מתאהבים, או . MATCH בז׳רגון העכשווי יש בן פוגש בת, בת פוגשת בן, מתאהבים, מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, המשפחה מתרחבת, מחליפים עבודות, מאת: מלכה מהולל 

רבקה אורלב

דר. זיוית אברמסון

אלה שכן מגיעים עושים זאת כי קשה להם עם האובדן, והילדים דוחפים אותם. עיבוד האבל קורה אצל גברים מהר מאוד. נשאר אומנם פצע אבל הוא לא מפריע. הקטע הרגשי יותר סגור, מצומצם, שטחי. ישנם גברים שזמן קצר אחרי שהתאלמנו מצאו זוגיות. הרבה פעמים בזכות זה שנשים מתלבשות על גברים. אני מכירה גבר שהכירו לו מישהי שבוע אחרי שאשתו נפטרה. הוא קיבל לגיטימציה מאשתו לפני שהיא נפטרה, וזה מחזיק מעמד כבר שנים. הילדים היו בהלם, החברה התנכרה לו הרבה זמן. לסביבה תמיד קשה. מרבית הגברים מקציבים לעצמם שנה כי לא רוצים להישאר לבד. הם רוצים זוגיות חדשה על מלא: לגור ביחד, לנהל חיים משותפים. הם היו רגילים לקבל את כל השירותים מהאישה ופתאום החיים נהיים להם קשים, יותר נוח לפגוש אישה שמוכנה. זה גובר על האבל ועל העצב למרות שהילדים בדרך כלל כועסים. 'איך אבא מוחק ככה את קיומה של אימא'. המיעוט שנשאר לבד הם גברים עצמאיים שאינם תלויים בנשים. קשה להם להיכנס לעוד מערכת עם מחויבות ושאישה תתפוס את מקום האישה האהובה. יש פה קושי עם נוחות. יש ידידות לצאת איתן ולבלות אבל אין מחויבות". אורלב מדגישה כי האבחנות שהיא עושה הן כולן פרי לימוד מהשטח ואינן מבוססות מחקרים. חפשו את הכסף "נושא חזק מאוד הוא הכסף והרכוש. יוצא הרבה אברמסון: שהגבר עובר לגור בדירת האישה והסידור הוא שהוא מכסה את הוצאות הבית. זה קורה במקרה שהגבר גרוש והשאיר את הדירה לגרושתו. אבל מצב כזה עלול לעורר בעיות עם הירושה. הילדים דואגים לירושה ועל כן חשוב לעשות גם הסכם ממון וצוואה מדוקדקת. כן עלול להיווצר חוסר איזון בין בני הזוג לגבי הוצאות המחייה, מה שעלול להביא לוויכוחים אפילו קטנוניים על האוכל, על הנכדים שלך או שלו שאכלו פה, על 'אני שילמתי היום בסופר ועכשיו תורך'. ההתחשבנויות כגון אלה קורות הרבה והן מעיבות על הזוגיות החדשה. נדיבות כספית בעיקרון היא פונקציה של האישיות, במובן של יכולת להעניק ולא רק כסף". ילדים (ונכדים) זו שמחה? "ילדים ועוד יותר נכדים מתרוצצים בבית, קופצים אברמסון: על הספות, דורשים תשומת לב, עושים בלגן ולכלוך ורעש,

4

01/2026 - 343 רעננה

אין לי חיבוק. במחקרים נמצא שמגע של עור בעור, חיבוק, ליטוף, מגע כלשהו, אלה תורמים לתחושה הטובה של האדם. נמצא כי חולי סרטן שמישהו מחבק אותם מחלימים יותר אם מישהו נוגע בהם. פגים גדלים יותר באינקובטור אם מלטפים אותם, לכן אומרים לאימהות לבוא ללטף אותם. גם את היילודים שמים על גופו החשוף של אבא. המגע האנושי של עור בעור מאוד חשוב. במידה מסוימת גם חיבוקים עם המשפחה יכולים לתת מענה. בכל זאת עדיף בן זוג... מסכימה: "נשים עצמאיות וחזקות רוצות ליהנות אורלב מכל העולמות. הן רוצות בן זוג אבל לא להיות תלויות בו, במוצא פיו, או בהחלטותיו. ככה גם אם אחד מבני הזוג חולה - עול הטיפול מתחלק בינו לבין בני המשפחה". יש נשים שבוחרות להישאר לבד? "יש נשים שמוצאות סיפוק ומשמעות גם בלי בן אברמסון: זוג ויודעות לנהל את חייהן ולהרגיש מסופקות גם בלי בן זוג, אבל הרוב מעדיפות שיהיה מישהו בחייהן". "נשים שהיו בחברה של זוגות - הרבה פעמים החברה אורלב: מכילה את האלמנות/גרושות. עוטפת, מחבקת, דואגת לשמר אותה בקבוצה. זה המצב הטוב. עוגן מחבק. אבל לפעמים קשה לנשים להגיע לחברה מבוססת זוגות משום שזוהי מראה שמשקפת את האין, את החוסר, האובדן ועושה קשה על הלב. לפעמים החברה מרחיקה את מי שנשאר לבד. ישנן קבוצות שמוציאות את האלמנות, מה שיוצר עלבון וכעס גדול אצלן. זהו תהליך אטי והדרגתי. פחות מזמינים, יוצאים לבד, ואז בוקר אחד מבינות האלמנות שהן נשארו מאחור, מה שיוצר כעס ואכזבה. זה קורה כי נשים נשואות בקבוצה מדירות את היחידניות כי הן חשות איום על הזוגיות שלהן, במיוחד אם האישה נחמדה ומסמר הקבוצה ונראית טוב והגברים אוהבים אותה. הנשים לא ירצו אותה ולא משנה הוותק. הן אלה שיגרמו לניתוק. תחושת האובדן, אפוא, מתעצמת פה לנוכח אובדן חברות וזוגות חברים שמתרחקים. , ואחרי שסיימו את 60 "נשים אחרי גיל ממשיכה אורלב: שנת האבל פלוס, מתחילות לחשוב על זוגיות חדשה. אלה שחוו זוגיות טובה רוצות לחוות עוד אחת. יש כאלה, מעט, שמרגישות שאף אחד לא יכול למלא את מקום הבעל. אבל דברים יכולים להשתנות. יכול להתעורר פתאום רגש, לא במודע ולא בהחלטה. נשים שמוצאות חברת נשים - מוצאות הרבה טוב בביחד הזה ובלבד שלהן. הן לא רוצות להתאמץ לחפש, רוצות שזה ייפול עליהן. חברות ממלאות להן את החיים. עם זאת, לפעמים בהמשך הן כן רוצות להתנסות. התהליך מורכב, מתסכל, וכרוך לעיתים בהשפלות וחוויות לא נעימות. צריך לעבוד בזה, לחפש באתרים, לצאת לפעילויות חברתיות וכל הזמן להיות אקטיבי במיוחד כשמחפשים באתרים, שם יש פחות הצלחות מאשר בהיכרויות שעושים חברים. לפעמים דווקא באירועים לא מכווני מטרה נוצרת הזדמנות כמו אותה אלמנה שעברה דירה לבניין דירות אליו גם עבר אלמן טרי, הם פתחו לעצמם את ההזדמנות, גילו שהם מתאימים והם ביחד כבר שנים. חלק מוותרות כי המחיר הנפשי לא פשוט. אם יש חברות

ומפריעים לחיים. כשאלה הנכדים שלך - ניחא, אבל כשהם לא שלך - זה עלול לעורר התנגדות ומהווה אתגר. הטבע סידר שסבא וסבתא יכולים להכיל את זה בגלל האהבה לנכדים, אבל כשאין אהבה כזאת זה בקלות מפריע ומעצבן. צריך נפש נדיבה ופתוחה לקבל את זה. גם כשמדובר בבני נוער - גבר שגר עם נער מתבגר שאינו הבן שלו, שזורק את המגבת על הרצפה ושומע מוסיקה בקולי קולות - לא פשוט לו. ועוד סיטואציה חדשה: לבת הזוג נולדים נכדים ופתאום בת הזוג היא סבתא מסורה שהולכת שלוש פעמים בשבוע לעזור לילדיה עם הנכדים - זה מרגיז את בני הזוג כי זה בא על חשבון הזמן שלהם ביחד. כשהם הכירו לא היו נכדים, ועכשיו כמו מגנט היא נמשכת אליהם. לא פעם נוצר מתח גדול סביב הילדים, והזוגות שמחליטים על מגורים משותפים מוצאים את עצמם מתמודדים עם מצבים שלא הכירו. אלה לא נושאים שקיימים אצל צעירים אבל בגילאים האלה הם תופסים המון מקום". חופשי זה לגמרי לבד. "זוגיות במגורים נפרדים מאוד עוזרת. כשמבלים אברמסון: יחד זה נטו ביחד. נוסעים לטיולים בארץ ובחו"ל, נפגשים עם חברים, יוצאים למופעי תרבות וכו'. מבלים זמן משותף ביחד, אבל גרים לחוד, כי הרי זה מה שמשך אותם מלכתחילה. תמיד המלצתי לזוגות בפרק ב' או ג' שהיה להם קשה - עזבו את המגורים המשותפים, אפשר להתראות אפילו יום יום אבל לא לגור ביחד. היתרונות ברורים: מפעילים מזגן כשרוצים, לא מלכלכים, צופים בטלוויזיה כמה ומתי שרוצים, הכול נשאר במקום, יש שליטה מלאה בבית, אוכלים מתי שרוצים, יוצאים מתי ולאן שרוצים, ובגדול קובעים את סדר היום בעצמנו ובהתאם לרצוננו. יש תחושה של חופש שאולי לא הייתה גם בפרק א'. האלמנות אומרות: אני חופשייה, אני יכולה לשבת בבתי קפה ולא לרוץ הביתה להכין צוהריים, אני לא צריכה לטפל בגבר שמביא איתו מפאת גילו מחלות כלשהן, במיוחד אם טיפלו בבעל חולה תקופה ארוכה".

Chat GPT תמונת אילוסטרציה באדיבות

ויש צד שני? "אם אין זוגיות בכלל. הלבד נשאר לבד, וזה יכול אברמסון: ליצור רגשות של עצבות ובדידות. הנשים האלה אומרות: יש לי הכול: כסף, נכדים, פעילות, חברות, התנדבות - אבל

5 › 6 המשך בעמוד

01/2026 - 343 רעננה

- זוגיות חדשה בגיל השלישי 5 המשך מעמוד ›

חרישית אבל קבועה. גם אם אתם אנשים נדיבים. תמיד יש את העניין הזה, את האמירות: היום אנחנו מזמינים את הילדים שלך. בשישי הבא את שלי... גם השאלה ׳איפה גרים׳ מאוד מאוד קריטית. אנחנו החלטנו בשל אילוצים שלו לגור בביתו. עזבתי את ביתי היפה, ולקח לי זמן להבין שזו לא הייתה עזיבה, זו הייתה עקירה. ולמרות שאנחנו מוקפים בגינה יפה עמוסת פרחים, הלב לא מפסיק להתגעגע לבוגנוויליה ההיא בבית הקודם. זה המחיר. בדיעבד אני מבינה שאם עוברים לגור יחד, עדיף שזה יהיה מקום חדש לשני בני הזוג. ששניהם יעקרו ויבנו משהו חדש משותף. זה הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת. אחרת זה תמיד יישאר השכנים שלו, והזיכרונות שלו, והילדים שלו שמרגישים שם יותר בנוח מילדייך. או להיפך. הילדים שלך. ובכל זאת הרבה פעמים אני שואלת את עצמי אם הייתי לוקחת את מטלטליי וחוזרת חזרה לביתי. והתשובה היא - לא. יש משהו מאוד נעים ביחד, בלשבת בערב מול הטלוויזיה יד ביד, בלצאת יחד בחברה, בלהכין יחד את הארוחות המשפחתיות, בזה שיש מישהו שמלווה אותי לרופא, שאני מלווה אותו, בכל זאת הגיל.. אני מרגישה יותר שלווה ואני מרגישה שיש חבר. וסליחה על הירידה לקטנות-כל כך מודה על זה שיש לצדי מישהו כשיש בעיה עם המרזב, או עם יונה שנכנסה לבית. ֽריקים יותר, כל �ֽ אני חושבת גם שהחיים בדירות נפרדות פּ משבר ורוח רעה שחולפת ממוטטים אותם, ובגיל ממש ממש מבוגר זה קשר מאוד קשה לתיחזוק. בחיים בשתי דירות יש אמנם מרחב אישי גדול אבל אחרי הכול אתה מתמודד לבד מול החיים על כל מורכבותם. זיכרון: שנים ספורות לאחר שהתאלמנתי, החבורה שלי, שהייתה פעם שלנו, שכנעה אותי לבוא איתם לצימר. חברותיי האהובות אמרו לי: בואי, אנחנו נפנק אותך, נביא לך קפה למיטה בבוקר, הן הבטיחו לזחול אליי למיטה כדי שלא ארגיש בודדה. הכול קרה, הן קיימו את הבטחתן ובכל זאת יצאתי מהחופשה הזו מרוסקת. כמו שאמרתם, כאן זה שיקף את האין. בחברה זוגית מאוד קשה בלי בן זוג ואת זה אני אומרת למרות שאני מוקפת בחברים. יש לי גם דוגמה הפוכה, של חברה טובה שבחרה לגור עם בן זוגה בבתים נפרדים. אנחנו מדברות על זה שעות. משוות כמובן. המסקנה היא שאין תשובה חד משמעית. בכל מקרה לזוגיות בגילנו יש יתרונות אבל גם מחירים. אני מאוד זוגית, מאוד משפחתית, מאוד חשובה לי התחושה שכשאני חוזרת מנדודיי יש מישהו שמחכה לי בבית, או כמו שאני אומרת לה: "אם בדרך הביתה בלילה התהפכתי לתעלה שמישהו יתחיל לדאוג לי". היא שוחרת חופש יותר. בשתינו יש קצת משני הדברים, השאלה היא מה חזק בך יותר. ושתינו מבינות ששום דבר אף פעם אף פעם לא יחזור להיות כמו אז, בשנים שלפני מותו. במשפחה הגרעינית ההיא. malcamehulal@gmail.com

טובות - הן לא מרגישות בודדות. זה לא ממלא את מקום הזוג אבל בהחלט ממלא צורך. העיקר שלא ייפלו לדכדוך אלא שירימו את הראש וימשיכו. אחרת - אבל ימשיכו. המטרה שלי בקבוצות התמיכה היא לחבר בין הנשים כך שתיצורנה קבוצה שתהווה קבוצת תמיכה זו לזו במהלך החיים החדשים. מניסיון, הביחד של נשים בקבוצות הוא מקום מחבק, מנחם ומסייע ללמוד לחיות וליהנות מהחיים. נשים הרי לא בחרו לחיות לבד אבל אם זה מה שקרה - בואו נוציא מזה את המיטב". מסכמת אורלב: "אני תמיד אומרת למשתתפים בסדנאות שלי: כל אחד כותב את ספר החיים שלו. תכתבו אתם את הספר שלכם". את הסיפור הבא סיפרה לי נ"א (השם המלא שמור במערכת) שהייתה בעבר בטיפול אצל ד"ר זיוית אברמסון. התאלמנתי לא מאוד מבוגרת. אהבתי את נישואיי, אהבתי את בעלי ואהבתי להיות אשתו של...לכן כבר בחודשים הראשונים למותו חלחלה בי התובנה שאני אמצא בן זוג. הייתי אומרת לעצמי: את לא הולכת להזדקן לבד. לתובנה הזו היו מחירים. להחלטה שלא להזדקן לבד יש תעריף גבוה. די מהר גיליתי שפניהם של הגברים שנדמו לי כראויים לי, (והיו פחות או יותר בפרופיל של בעלי והחברים איתם יצאתי בצעירותי), פניהם לנשים צעירות יותר, ולמרות שכל חיי הקודמים הייתי עטופה, מחוזרת, מוקפת, מצאתי את עצמי נאלצת להתפשר, פשוט כך, גם על הגיל. זו הייתה ההפתעה הראשונה. מה שפעם, כשהייתי סטודנטית צעירה, היה כה קל הפך להיות קשה יותר, מתסכל יותר. פתאום העולם לא פרוס לפנייך...היטלטלתי לא מעט במסע הזה למצוא בן זוג ראוי. בסוף מצאתי. אני ובן זוגי חיים יחד. החלטנו אחרי שלוש שנים של חברות לעבור וגור יחד, כי הרי הייתה ההחלטה שאני לא מזדקנת לבד. והיה גם רגע אחד, שגרם לי להחליט, אני אשתף אתכם בו. שכבתי במיטה חולה בקורונה קשה. אף אחד לא הגיע, זה היה בימים המטלטלים של הקורונה, ילדיי האהובים ואישי הגיעו עד סף דלתי, ודווקא אז, לראשונה, חדרו עכברים מהגינה לבית. שכבתי במיטה בחדר השינה בקומה השנייה ומבעד לחום הגבוה, שהיה לי שמעתי אותם מכרסמים מקערת הפירות על השולחן במטבח למטה. זה היה רגע נמוך כל כך, וממנו החלטתי שזהו, עוברים לגור יחד. אבל כן, זו הייתה החלטה מורכבת. לקשר בגיל מבוגר אתה לא מביא רק את עצמך. אתה מביא את עולמך. את ילדיך, את חבריך, ובמקרה שלי, גם את הוריי. בשנים שגרנו בבתים מאוד נפרדים יכולתי לארח את ילדיי ונכדיי בחופשיות, להרגיש מאוד משוחררת, והיו הגעגוע, הרומנטיקה ושמחת המפגש בכל פעם עם בן הזוג. כשגרים יחד 'השלי והשלך', הופכים למוזיקה קבועה בחיים,

6

01/2026 - 343 רעננה

חי,

צומח,

דומם

אילן סיפר על מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב שמוכיח שניתן תוך שימוש במשאבים עירוניים להפיג מעט בדידות של אנשים החיים לבד. הרעיון בקליפת האגוז, או ליתר דיוק בקליפת הבלוט היא לבקר אדם בביתו, לתת לו בלוט של אלון, לסייע לו לשתול אותו ואז לעקוב אחר צמיחתו מדי שבוע עד שהוא גדל מספיק, ואז מוציאים אותו לשתילה ברחבי העיר. המתנדבים מגיעים פעם בשבוע לבית התושב, מדברים איתו, מדריכים אותו כיצד לשתול ותוך כדי כך מארחים לו לחברה ומנהלים איתו שיחה על הא ועל דא. היפה בפרויקט הזה הוא שכל מחלקות העירייה משתתפות בו, כל אחת בתחום אחריותה, וכך יוצאים כולם נשכרים. המתנדבים מקבלים הכשרה מקצועית כמו גם ערכה אישית שכוללת אדמה, שתילים, משפך קטן, כלי כתיבה ו”יומן צמיחה” אישי. ההכשרה מכסה גם את תחום ההצמחה וגם הדרכה לגבי הדרך ליצור קשר רגיש ומכבד עם התושב. הפיילוט כבר יצא לדרך ויש לנו כבר יותר מתנדבים מ"מצמיחים". התגובות בינתיים נהדרות ואני בטוחה שהעץ הזה יעלה ויצמח ועוד אנשים ונשים יוכלו ליהנות מהפרוייקט, לשמחת כל העוסקים בדבר".

מאת: מלכה מהולל 

"אני רוצה לדבר איתך על 'צומחים ביחד' אומרת לי זהבה לנדמן, המשנה לראש העיר, עוד לפני שהתיישבה. ככה היא זהבה, חברת קואליציה מטעם 'הרוב הדמוקרטי' - אנרג'ייזר בלתי נלאה, יזמית ללא גבולות המייצרת רעיונות למכביר. כמי שמאמינה שהתנדבות היא המפתח לחיזוק חוסנו של העם שלנו היא מחזיקה באופן טבעי את תיק השירותים החברתיים. בהתרגשות גדולה היא מספרת לי על עשרות הפרויקטים להתנדבות שצצו ברעננה עם פרוץ מלחמת אוקטובר. "בשעת משבר עם ישראל מתאחד", היא אומרת, ומספרת למשל שכאשר רצתה לתרום דם היו איש. "יצאו מיזמים רבים שנתנו מענה 500 לפניה בתור לכל צורך. כך למשל היו כאלה שדאגו לכביסה לחיילים, לקליטת מפונים, להכנת חבילות לילדים ואפילו לחתן זוגות שלא יכלו לעשות זאת במקום ובתאריך המקורי בו הזמינו. אני כאם למט"ק בעזה ולבת חיילת בירושלים, הרגשתי צורך שעלה מהשטח ליצור קבוצות תמיכה לאימהות החרדות לבניהן ולבנותיהן. ביחד עם הפסיכולוגית ד"ר טלי נחום זק"ש הקמנו קבוצת תמיכה בעיר שפעלה במישור הרגשי כמו גם החברתי. נוצרו חברויות וקשרים מדהימים שנמשכים עד היום אם כי באופן טבעי התדירות כעת ירדה". ויש גם תוכניות להפגת בדידות? "מאז הקורונה מתמקדים פה בעיר ביתר שאת במניעת בדידות. עו"ס חיה טופף קדושים מהמחלקה לעבודה קהילתית, ביחד עם המנהלת עו"ס עפרה לייכטנטריט, מרכזות את כל הפרויקטים הטובים של שכנות טובה, של מרכז הגישור, של בכל אופן רוכבים, של ש.י.ל, ושל ועדי הבתים שדואגים לבקר או לדווח על אנשים בודדים, לאו דווקא קשישים. לפעמים מדובר באנשים עם קשיים חברתיים או לקויות אחרות. אז מה זה 'צומחים ביחד'? "משהו טוב צומח ברעננה. מדובר בפרויקט חדש בארץ שהגיע מהשטח, כלומר מהגינה, כלומר מהפעילים של גינת הפעמונים: אילן זיונץ, מרי פארי ומירי ישראלי.

בתמונה: זהבה לנדמן, מנהלת מחלקת התנדבות, ליאור פאינס אברהם, שני דיאמנט, תומכת עו"ס מחלקת אזרחים ותיקים, אילן זיונץ, מרי פארי, מירי ישראלי, פעילי הגינה הקהילתית ומתנדבי.ות מיזם 'צומחים ביחד'. רוצים להצטרף להתנדבות או מכירים תושבים וותיקים שישמחו לליווי? Liorf@raanana.muni.il שלחו מייל ל-

malcamehulal@gmail.com

7

01/2026 - 343 רעננה

שיהיו לך תמיד עיניים צוחקות

מאת: אביבה קניג 

את סיפור חייה המלא שמעתי בחדרה בדיור המוגן ברחובות. על הקיר תמונות בעלה עמוס גורן כשהוא מקבל את פרס ביטחון ישראל על תרומתו לצה"ל. הוא נפטר לפני שנתיים ואז עברה לכאן. יש להם שלושה ילדים, שני בנים ובת, נכדים ונינים. "הייתה לי ילדות מדהימה. אימא נטי כה סיפרה לי מרטה: הייתה רוקחת במקצועה ופסנתרנית מחוננת. אבא היה עורך דין. בכל שבת אהבנו ללכת לשחק ביער הקרוב כדי לצוד פרפרים. בגיל ארבע חגגו לי יום הולדת וכאן נסתיימה ילדותי. גברים יהודים, ביניהם אבא שלי. 1000 הגרמנים באו רוצחו כ הוא נתפס ברחוב ונרצח ביער שנמצא בפאתי העיר. בבית לא דיברו ולא שאלתי דבר על אבא. החטיפות ברחובות נמשכו והיה פחד נוראי. אנחנו גרנו באזור שלמשך תקופה מסוימת נחשב לגטו חצי פתוח, כך שאימא שלי המשיכה לעבוד בבית המרקחת. היא גם קיבלה אישור מבעל בית המרקחת שאמר בלעדיה אי אפשר לתפעל את המקום. אבל לא עבר זמן רב עד שהגטו סגר עלינו ואז הבנתי שאבא באמת איננו. הימים היו קשים מאוד. מצאתי את עצמי עם אימא מסתתרות בתוך יצאנו 1942 קבר ריק וזה נמשך עד חג המולד. בחג המולד מהגטו כשהשומרים הגרמנים שתויים וישנים. אימא לקחה אותי בלילה קר ומושלג למחסן בבית המרקחת שהכינה מבעוד מועד. אני, ילדה קטנה, קמה בבוקר בחדר סגור ומסוגר, מנותקת מהעולם החיצוני . הקשר היחיד עם העולם היה חלון קטן בין הקיר לתקרה. הייתי בטוחה שאין מצב שהגרמנים יבואו. אני ילדה בת שבע וחצי, כל היום במרתף חשוך. אימא הביאה לי ספר על יוון עם תמונות של האלים היוונים ואני מדמיינת אותם ומספרת לעצמי סיפורים. באחד הימים אימא אמרה לי שיש מצב שהגרמנים יגיעו גם אליה וייקחו אותה. לא רציתי לשמוע. אני את אימא לא עוזבת. ואז אימא ממשיכה: מצאתי לך משפחה מאד נחמדה שאוהבת ילדים. תלכי לבית הספר ותראי שמים. בבוקר נצא לכיוון הרכבת. שם תחכה לך בת משפחה בשם ילושקה. ואת, הוסיפה, את מעכשיו כריסטינה גרינוביץ, אחיינית של גברת אנה שולץ. אימא הייתה רגועה, מאופרת, שיערה מסודר והיא נועלת נעלי לק, מלבישה אותי בשמלה יפה ונותנת לי תוך כדי הוראות. תהיי נחמדה וחייכנית ואז יאהבו אותך. אם תרצי לבכות מגעגועים תבכי לכרית שלא ישמעו אותך. אל תאכלי בסכין ומזלג, ילדות כפריות אוכלות רק בכף. אל תכתבי לי מכתבים, אני אכתוב לך. הרכבת הגיעה ואימא לא בוכה, רק אומרת לי: את תסעי ואני אבוא אחריך. כך

״שיהיו לך תמיד עיניים צוחקות כי רק ליהודים יש עיניים עצובות״, כך אמרה לי

מרטה גורן לבית וינטר, ילידת צ'ורטקוב שבפולין, מרבה לספר את סיפור הישרדותה כילדה "נוצרייה" במשפחה מאמצת, דרך בית מעבר לנערות יתומות בגרמניה, בדרך לארץ ישראל. פגשתי אותה כשהיא עומדת על הבמה באולם ההרצאות , נמרצת 90 שבמגדלי הים התיכון ברחובות. אישה בת ומרתקת, עומדת בביטחון עם מיקרופון ביד, מול קהל רב שמילא את האולם כדי לשמוע את הרצאתה בנושא "הבריגדה היהודית וצנחני הישוב היהודי". יש לה זיכרון מופלא למרטה. היא זוכרת תאריכים מדויקים ואירועים לפרטי פרטים. היא מספרת איך אנשי הבריגדה הצילו את חייה והקהל מגיב במחיאות כפיים. סמוך אליי יושבים בנה ישי ובתה נועה, עובדת סוציאלית בעברה שחזרה בתשובה והיא אם לתשעה ילדים שכולם נשואים. היא מספרת לי בשקט ש"אימא עדיין עונדת שרשרת עם מריה...ואני עם כיסוי ראש". אימא. ואני ילדה בסך הכול בת שש״. סיפורה של מרטה גורן לציון יום השואה בינואר. 27- הבינלאומי החל ב

מרתה גורן בדירתה

8

01/2026 - 342 רעננה

קוביות שוקולד ומסטיק שלא ידעתי מה זה. לפנות בוקר הגענו לנקודת המפגש והוא חזר והביא לי אוכל ושוקולד. אחר כך הביא אותי לתחנת הרכבת ושם פגשתי את החברות שלי שאיבדתי בדרך.״ והתחנכה במוסדות שונים. היא 11 מרטה עלתה לארץ בגיל למדה בבי"ס לאחיות, שימשה כאחות ואף לימדה בבי"ס לאחיות. מאוחר יותר עשתה תואר שני בחקר השואה. שנה חזרה לוורשה: 'אך צ'פלינסקה שלי לא הייתה 30 לפני בחיים'. המשפחה שהסתירה אותה וטיפלה בה קיבלה את אות חסידי אומות עולם וניטעו שני עצים בירושלים לזכרם: 'כי הם היו המשפחה שלי'. מרטה היא אשת עדות שיוצאת עם משלחות נוער לפולין ומרתקת אותם בסיפור חייה. בשבוע שראיינתי אותה היא חזרה עם משלחת תלמידים ואחד מהילדים כל כך התרגש מאישיותה שהוא צייר דיוקן שלה ונתן לה כהוקרה. הדלת נפתחה, ואישה לבושה בשמלה ועליה סינר לבן התכופפה אלי, לטפה את ראשי ונתנה לי יד. קמתי והלכתי אחריה. נכנסנו לבית. היה בו אולם כניסה גדול וסביבו היו חדרים. ילדים בני גילי בערך התרוצצו בבית ונראו מרוצים. המשכתי ללכת אחרי האישה עד דלת זכוכית גדולה ושקופה. נכנסנו לחדר, והדלת נסגרה אחרינו. האישה הגישה לי כיסא וכוס מים ושאלה: "מה שמך?" לא ידעתי מה לענות. לא ידעתי אם לומר שאני כריסטינה גריניביץ או מרטה וינטר. לכן לגמתי עוד לגימה מהמים ושאלתי: "מה המקום הזה?" "זה בית לילדים יהודים שהוריהם לא חזרו והם נשארו לבד". "כולם יהודים?" שאלתי. לא זכרתי שמעודי ראיתי כל כך הרבה ילדים יהודים במקום אחד. "כולם יהודים. ומהיכן את?" "אני?", לרגע שוב התבלבלתי. "אני מוורשה... אני מצ'ורטקוב... לא, אני מוורשה". "ושמך?" היא שוב שאלה את השאלה המכשילה. אני כריסטינה גריניביץ, וכולם קוראים לי קרישיה. אני האחיינית של גברת אנה שולץ. באתי מהכפר אל דודתי כי אומי חולה", הזדקפתי ואמרתי את הנאום הרגיל. "אהה", אמרה האישה בקול מהורהר. "אז למה באת אלינו לבית הילדים היהודים?" היא הקשתה. "זה סבא. הוא שהביא אותי לכאן". "סבא..." "כן. הוא נתן הוראה לחטוף אותי מגברת צ'פלינסקה. הוא רוצה שאהיה יהודייה. אבל אני לא רוצה. למה לי? גברת צ'פלינסקה אמרה שאימא מתה וגם אבא מת ואני יכולה להישאר אתה ולחזור לבית הספר". "את אוהבת ללמוד?" "מאוד". "ומה שם אימך?" "לאימא קראו נטי. היא הבטיחה שתבוא אחריי ולא באה. אימא קראה לי מרטוש. ואבא קרא לי מרטהל'ה", אמרתי וחייכתי בפעם הראשונה מזה זמן רב. (מתוך הספר ״שיהיו לך עיניים צוחקות״ בהוצאת יד ושם) Kenig1@bezeqint.net

הבטיחה אימא שלי. אני עדיין מחכה לה. ראיתי את אימא על הרציף בפעם האחרונה. הגעתי לוורשה, למשפחה פולנית עם עשר נפשות. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: מה קרה להם? ככה לסכן את כולם? הם הרי לא מכירים אותי אני ילדה קטנה. תסתכלי עליי, אומרת מרטה, אני נראית לך פולניה? שחומה כמו אבא שלי. אבל כמו שאימא אמרה לי: להיראות טבעי ולהראות שאני שמחה לבוא. למדתי להתפלל, ובאמת האמנתי. די מהר התרגלתי לחיות עם בני המשפחה. היה לי גם סיפור כיסוי. אם היו שואלים אותי הייתי אומרת שאני גאונה ושבכפר שלי אין בית ספר מתאים לי ולכן באתי לפה ללמוד. את משרתת המשפחה צ'פלינסקה, מנהלת הבית, התחלתי לאט לאט לאהוב. אני בלי אימא ובטחתי רק בה. המצב בבית נעשה קשה מיום ליום. לא היה מספיק אוכל להאכיל את כולם ויום אחד כולם עזבו. נשארתי עם צ'פלינסקה. היינו מביאות תפוחי עץ למכירה בוורשה. בחזרה הביתה התחלנו לשמוע צרחות ונביחות של כלבים מתקרבים. צ'פלינסקה דוחפה אותי ונשכבה עליי כדי להגן עליי מהיריות לכול עבר. אחרי הצהרים התחיל לרדת גשם. אני לא יכולתי ללכת. צ'פלינסקה לקחה אותי על גבה ונתנה לי קוביית סוכר, קטפה תפוח עץ בוסר לעסה אותו והכניסה לי לפה. . באחד הימים 10 בסוף המלחמה חזרנו לוורשה. הייתי בת נשמעה דפיקה בדלת. צ'פלינסקה שלי פותחת ואדם זר שעומד בפתח אומר שהוא סבא שלי ורוצה לקחת אותי. אני לא הכרתי אותו ולא הסכמתי בשום אופן ללכת איתו. צ'פלינסקה ניסתה לדבר אל ליבי, זה סבא שלך ואני לא מוכנה לשמוע. סבא הלך. באחד הימים עצרה מכונית לידי וסבא פשוט חטף אותי ולקח אותי לבית יתומים יהודי בחוז'וב.״

עם הנער שצייר את דיוקנה.

וכאן מתחיל הסיפור שסיפרה מרטה בהרצאה שלה. כשיצאנו מפולין היו לי פצעים ברגליים ולא יכולתי ללכת. עברנו בלילה בין פולין לסלובקיה ולא יכולתי להמשיך. הרגליים היו נפוחות פתאום ראיתי פלג מים, טבלתי את הרגליים במים ואני חושבת לעצמי: מפה אני לא ממשיכה. לידי ישב איש צעיר והוא אמר לי: פלשתינה פלשתינה, עשה לי סימנים שאעלה על הכתפיים שלו. ככה הוא סחב אותי על הגב במעלה ההר. בכיתי כי איבדתי את החברות שלי, אז הוא שם לי בפה

9

01/2026 - 343 רעננה

ארגון בני ברית:

חיבור בין תרומה לקהילה ומפגשים חברתיים

חברים הפועלים 3,200 בארגון בני ברית ישראל יש כיום קבוצות חברתיות – לשכות הפרוסות על 120 במסגרת שבעה אזורים ששייכים כל אחד למועצה אזורית. הארגון בישראל מהווה חלק מבני ברית העולמי שהמרכז מדינות בעולם. 60 שלו נמצא בוושינגטון ארה"ב ופועל ב היסטוריה שנה) בניו 182 (לפני 1843 ארגון בני ברית הוקם בשנת מהגרים יהודים גרמנים, מתוך רצון ללכד את 12 יורק ע"י העם יהודי שהיווה מיעוט במדינות. מאז שהוקמה מדינת ישראל, אחד התפקידים החשובים של הארגון העולמי הוא המאבק באנטישמיות וחיזוק התמיכה במדינת ישראל. הארגון מעניק אותות הוקרה שונים לאישים שפעלו למען העם היהודי ולמען מדינת ישראל ביניהם אות "המציל היהודי "שניתן להוקרת גבורתם של המצילים היהודים שהצילו יהודים בשואה. שנה לפני 60 ( 1888 במדינת ישראל הארגון נוסד בשנת קום המדינה). לשכה ראשונה הוקמה בירושלים, והייתה הארגון הראשון שניהל את ישיבותיו בעברית. לשכה זו הקימה גן הילדים העברי הראשון, וספרייה עברית גדולה שלימים נהייתה הספרייה הלאומית. לשכה שנייה הוקמה בתל אביב יפו ונקראה לשכת "שער ציון". לימים "הדסה" שער ציון חבריה הניחו את היסודות לבי"ח כיום "ספריית אריאלה". שער ציון תל אביב, ולספריית גם הם היו חברים בארגון בני ברית: אליעזר בן יהודה, זיגמונד פרויד, אהרון אהרונסון, מנחם אוסישקין, מאיר דיזינגוף ... לאורך השיחה עם מנו כהן עולה וצף הקשר הרגשי שיש לו לארגון. אני שואלת מה הביא אותו לבני ברית? שנה בתחום התוכנה בצבא 35 "אני בא מעולם ההייטק. עבדתי 21 ואח"כ ניהלתי חברת תוכנה גדולה. פרשתי ביוזמתי לפני שנה ועברתי לתרבות הפנאי: טיולים, הרצאות ברידג'. חשבתי על אפשרויות של התנדבות ותרומה לקהילה. היינו בטיול במקסיקו ופגשנו בין החברים בקבוצה זוג שסיפרו לנו על בני ברית ועל הלשכה שהם חברים בה. הרעיון קסם לנו והצטרפנו ללשכה חדשה שהייתה בהקמה. במהלך השנים הייתי נשיא נבחרתי 2023 הלשכה אח"כ יו"ר מועצה אזורית גוש דן. ב לתפקיד נשיא בני ברית ישראל. לאורך כל השנים הייתי מעורב בעשייה. לקחתי על עצמי את נושא הרחבת הארגון. הארגון נמצא במצב של צמיחה שילש את 2017 ואכן, מאז עצמו במספר החברים ומספר הלשכות". נכדים. 10 ילדים ו- 3 שנים יש לו 6 מנו כהן התאלמן לפני היום הוא מתגורר ברעננה נמצא בזוגיות עם רלי שביט. גם אותה סחף בהתלהבות ובעשייה לטובת בני ברית.

מאת: נילי אפלבוים  כיכר כיכר חדשה נחנכה ברעננה, , בצומת הרחובות הנשיאים בני ברית

נפגשתי עם נשיא בני ברית ישראל לשמוע על הארגון. הפגישה התקיימה אחה"צ. בבוקר הוא עוד הספיק למלא משימה שנה. "אני אחד 13 התנדבותית שהוא משתתף בה מזה מתנדבים בתיכון עירוני י"א שנקרא "תיכון הזדמנות 15 מ שנייה". אנחנו מאמצים תלמידים מכיתה י׳ ומלווים אותם עד הבגרויות. אנחנו המתנדבים מלמדים מקצועות שונים מחזורים כבר סיימו 5 שעתיים בשבוע. אני מלמד מתימטיקה. את התכנית. התוצאות הטובות מצדיקות את ההשקעה. ושלונסקי, כהוקרה על פעילות הארגון ברעננה ותרומתו לקהילה. הטקס נערך במעמד ראש העיר ישראל עמנואל (מנו) בני ברית חיים ברוידא ונשיא כהן. בין המשתתפים חברות וחברים מארבע לשכות בני ברית בעיר.

מימין לשמאל: מנו כהן, עדה רמון, נשיאת לשכת רננים רעננה, חיים ברוידא, ברכה גולדנברג יו״ר מועצה איזורית השרון ארגון בני ברית ישראל "בני ברית ישראל זה ארגון חברתי והתנדבותי. יש לו שתי פנים. הפן החברתי: אנחנו בנויים מקבוצות חברתיות בערים שונות בארץ שנפגשות באופן קבוע ומקיימות פעילויות למען החברים עצמם: הרצאות, מופעים, טיולים ומסיבות. כל קבוצה נקראת אצלנו לשכה, ויש לה פגישות קבועות לפחות פעם בחודש. הפן השני התנדבותי. ישנם הרבה סוגים של התנדבות. אחד, שחבר מתנדב בקהילה באופן אישי, ואפשרות שנייה היא שהלשכה לוקחת על עצמה פרויקט ומשתתפים בו כמה מחברי הלשכה. מדובר גם בפרויקטים ברמה אזורית וגם ברמה ארצית.

10

01/2026 - 343 רעננה

שתי קרובות משפחה חברה הביאה חברה וכך גיבשנו קבוצה נשים. אנחנו נפגשות פעמיים בחודש. מפגש אחד 25 של בבית של אחת החברות ומפגש שני הוא יציאה למוזיאון או סיור. הבנות אוהבות את המפגשים ומחכות להם. בהמשך הוקמו לשכות נוספות: שתי לשכות של זוגות "שחר חדש" ו"רננים" ולשכת נשים "כפתור ופרח".

באוקטובר 7 פעילות בני ברית במלחמת ה- "מיד אחרי שפרצה המלחמה החלטנו למקד את פעילות הארגון בסיוע למפונים מהעוטף ומהצפון, כמו גם בסיוע לחיילים בחזית. הקמנו קבינט מלחמה שריכז את הדרישות שעלו מהשטח, וגייס כספים שרובם הגיעו מבני ברית מהעולם. כדאי לציין שאוסטרליה וניו זילנד עלו על כולם. אספנו כספים גם מהלשכות בארץ, ומתנדבים מהארגון דאגו להעביר את הציוד ליעד. בין הדרישות שסופקו: ליחידות מובחרות בצה"ל העברנו לבוש תרמי, אפודי מגן, מנות מזון חמות וציוד צבאי שכלל מחסניות לרובים ולמקלעים. רכשנו עשרות מכונות כביסה ומייבשים ששימשו את המפונים ששהו בבתי המלון. וגם נתנו תרומה עבור שרותי כביסה למאות משפחות. סיפקנו טאבלטים לילדי המפונים וערכות לימוד לילדים שבתיהם נהרסו ותרמנו כסף לרכישת ציוד היקפי לחצרות של חמישה גנים שנהרסו והרשימה עוד ארוכה"... רגעים של סיפוק רגעים של נחת מנו כהן מחייך: "מבין הדברים שמאוד מרתקים אותי. אני אוהב להשתתף בטקס קבלה של לשכות חדשות לארגון. לא תאמיני הייתי בטקסים כאלו של עשר לשכות חדשות. זה אומר שגייסנו חברים חדשים לארגון. זה אומר שהארגון מתקדם. רגע של נחת יש כשאנחנו חונכים פעילות התנדבותית חדשה. במסגרת התוכנית שלנו להצעיר את הארגון, אנחנו מעמידים לצעירים אתגרים של התנדבות מעניינת. לדוגמא: יזמנו פרויקט שנקרא "קליק אנד קונקט" המתנדבים הצעירים שלנו מלמדים ילדים בפריפריה לדבר אנגלית וזה נעשה באמצעות הזום. המתנדב עושה זאת מהבית. מחברים אותו אל התלמיד שנמצא בבי"ס והם משוחחים באנגלית במשך שעה. ויש עד פרויקט חדש שאני גאה בו. ליווי נשים נפגעות אלימות שיוצאות מהמקלטים. הרעיון המרכזי הוא שאנחנו מציבים מתנדבות שהן מנטוריות המלוות את אותן נשים במהלך חזרתם אל הבית אל המשפחה. המתנדבות עוברות הכשרה של שלושה חודשים בשיתוף פעולה עם עמותת "אתך לאורך כל הדרך". התחלנו בשני מוקדים בהרצליה ובחיפה ונרחיב לעוד מקומות בארץ". רעננה על מפת הארגון ברעננה לא הייתה שום פעילות של בני ברית עד לפני חמש שנים. את הלשכה הראשונה הקימה רלי שביט שהתוודעה לשכות וכיכר 4 לארגון דרך בן זוגה מנו כהן, וההמשך הוא שנושאת את השם "כיכר בני ברית". רלי היא במקצועה אשת כספים. היא עבדה כסמנכ"לית כספים ומשנה למנכ"ל באוניברסיטת ת"א ואחר כך באוניברסיטת בר אילן. כיום היא דירקטורית בחברת סנו וחברה בחבר הנאמנים במכללה למנהל. רלי מספרת על התהליך של הקמת הלשכה, לשכת נשים הנקראת "בצוותא": "מה שהנחה אותי, בתהליך גיוס הנשים והגיבוש, הוא שיהיה מגוון של נשים ממקורות שונים ולא קליקות. הצעתי לכמה נשים מקבוצת רכיבה על אופניים שאני משתתפת בה. עניינתי חברות שעבדתי איתן. הגיעו

מקצת מבנות ״בצוותא״.

רלי מספרת בגאווה על הפעילות ההתנדבותית בקהילה: תרומה של ערכות כלי מיטה ומגבות למפונים ששהו במלון פרימה ברעננה, "משלוח מנות" ומשחקים לילדים וחיילים בביה"ח לוינשטין וכן גיוס כפים למענק מחקר על ילדים שנערך בלוינשטיין.

האם ארגון בני ברית מקבל חברים חדשים? חיוך עולה על פניהם של כהן ושביט.

"ודאי! הרישום נעשה באופן מקוון באתר האינטרנט ממלאים את הפרטים והפנייה מנותבת לפי גיל ואזור מגורים ללשכה המתאימה. זו יכולה להיות לשכה חדשה או לשכה קיימת". appel@eng.tau.ac.il

פרוזדור וטרקלין: עברית: מילים שהגיעו לעברית מהיוונית העתיקה. 2

פרוזדור שהיא הלחם של שתי מילים: פרוס (קדמי, לפני) תירה (דלת), כלומר מבוא, חדר כניסה. המילה נכנסה + לעברית המדוברת של חז"ל כמבואה המובילה אל חדרי . "התקן טרקלין הבית הראשיים המכונים בלשון חז"ל עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין" (משנה, מסכת אבות, פרק ד, משנה כא). שאול מהיוונית השגורה בתקופת טרקלין גם מקור המילה האימפריה הרומית והביזנטית. המילה המקורית היא קלינה + ) טריקלינון, גם היא הלחם של טרי (שלוש מיטות הסבה. 3 (כורסת הסבה). ובעצם מדובר בחדר עם harelea@gmail.com

עברית מילה

מילת החודש לאה הראל מאת:  - סטרטר מ ַַד ְְל ֵֵק

harelea@gmail.com

11

01/2026 - 343 רעננה

חברותא שמחים להזמינכם לערב חברתי אחת לשבועיים במרכז תרבות כושר ופנאי רעננה 114 ההגנה ״בואו לעשות שמח״ 18:45 פתיחת דלתות 19:30 מוצ"ש בשעה 10.01.26 על הגיטרה שייקה גינזבורג הזמר המקסים . על הקלידים רפי וולבה בליווי מאסטרו שכולם אוהבים. 60- וריקודי שנות ה 60-70- ערב שירי שנות ה כולל כיבוד עשיר ומפנק. ₪ 50 : כניסה לאירוע 18:45 פתיחת דלתות 19:30 מוצ"ש בשעה 24.01.26 . על הבוזוקי לירן בר בליווי רוחלה הזמרת הנהדרת ואחרים שכולם אוהבים. 60- בערב שירי טברנה יוונית וריקודי שנות ה כולל כיבוד עשיר ומפנק. ₪ 50 : כניסה לאירוע (נא להביא מזומן מדוייק) כרטיסים בכניסה לאירוע

09-7720707. בטל והרשמה פרטים שלנו הווטצאפ לקבוצת הצטרפו רעננה 114 ההגנה , ופנאי כושר תרבות מרכז החלה ההרשמה לחדר כושר 2026 וחוגי התעמלות לשנת חוג עלות לחודש חדר כושר שבוע ניסיון ללא תשלום משולב מכשירים ושיעורי התעמלות קבוצות קטנות ויחס אישי מלתחות/לוקרים צוות מקצועי אסנת יעבץ, רותי זיו, ערן גרצקס ₪ 200 ללא הגבלה משולב מכשירים התעמלות + צפיפות עצם בוקר יפה יומטוביאן ₪ 130 פעמיים בשבוע צ׳קונג ענת מינדל ₪ 160 פעמיים בשבוע התעמלות ערב יפה יומטוביאן ₪ 130 פעמיים בשבוע פלדנקרייז תמי ברץ ₪ 160 פעמיים בשבוע נשים ומכשירים רותי זיו ₪ 130 פעמיים בשבוע התעמלות נשים בוקר מינה שנהר ₪ 130 פעמיים בשבוע התעמלות בוקר רותי זיו ₪ 130 פעמיים בשבוע יוגה מעיין סימון ₪ 160 פעם בשבוע פילאטיס מכשירים הרשמה בתיאום פילאטיס מזרונים חדש התעמלות שיקומית על כסאות רותי זיו ₪ 130 פעמיים בשבוע מרכז תרבות כושר ופנאי 09-7720707 , רעננה 114 ההגנה העמותה למען האזרח הוותיק רעננה מרכז תרבות כושר ופנאי חוויות ❤ השראה ❤ חדשנות

מרים ורחל נשמח לראותכם,

העמותה למען האזרח הוותיק — רעננה , פינת רחוב חנה סנש, רעננה 114 רח' ההגנה

מרכז יום לאזרח הוותיק 2026 תוכניות מיוחדות לחודש ינואר

חמישי

●

01.01.26

בשעה

10:30

. ליאת גוריש - הופעה של . שייקה - שרים עם . איריס יערי - שרים עם . איזי שליו - שרים עם

יום חמישי יום חמישי יום חמישי יום חמישי

●

08.01.26 15.01.26 22.01.26 29.01.26

בשעה בשעה בשעה

10:30 10:30

●

מי שחושש/ת מנפילות ‰ חולי פרקינסון ‰ חולי טרשת נפוצה ‰ לאחר שבץ מוחי ‰ לאחר שיקום הליכה ‰ מבוגרים המעוניינים לשפר את ‰ ההליכה היומיומית שלהם. למי שיש חשש מנפילה ‰

●

10:30

●

. טושקו והחצוצרה שרים עם

מרכז יום לאזרח הוותיק להרשמה - ☎ 09-7711598

12

01/2026 - 343 רעננה

התנדבות בשנות הזהב: ברוכים הבאים להתחלה החדשה

, שיפרה תפקוד פיזי והגבירה הפחיתה סיכון לתמותה פעילות גופנית ומצב פסיכו־חברתי חיובי. למידה והתפתחות אישית - הזדמנות להתחדשות מתמדת ההתנדבות מאפשרת ביטוי עצמי, יצירתיות, מעורבות . דו"חות הביטוח הלאומי ולמידה מתמשכת חברתית מדגישים כי גם בגיל השלישי האדם מסוגל ללמוד, להתחדש ולהיחשף לעולמות תוכן חדשים. קשר קהילתי: מפלט מהבדידות ויצירת שייכות אמיתית בעידן של אינדיבידואליזם גובר, ההתנדבות מחזקת חיבור אנושי, הקשבה ואמפתיה. היא יוצרת תשתית חברתית שמגנה מפני בדידות ובידוד חברתי. ההתנדבות מפגישה אנשים, יצירת רשתות חברתיות: יוצרת קבוצות פעילות ומעניקה מסגרת חברתית חדשה. היא חיונית במיוחד למי שחווה אובדן או חיים לבד. Cambridge Centre for מחקרים של תחושת שייכות: מצאו כי מתנדבים מדווחים על תחושת שייכות Ageing גבוהה יותר ועל גאווה בפעילותם. משמעות וערך עצמי: חידוש תחושת הזהות פרישה ממושכת עלולה לגרום לתחושת ריקנות ואובדן "כישוריהם אינם מבוקשים עוד – זהות. רבים מרגישים כי . שינוי חד לאחר שנים של עשייה משמעותית" ההתנדבות מחזירה לאדם תחושת תפקיד, נחיצות ויכולת השפעה, ומחקרים בינלאומיים מראים כי מתנדבים נהנים מרמת סיפוק גבוהה יותר לעומת מי שאינו מתנדב. Becca Levy מחקריה של פרופ' שבירת סטריאוטיפים: מצביעים על כך שתפיסה חיובית של Yale מאוניברסיטת הזקנה מאריכה חיים. ההתנדבות מפרקת תפיסות מיושנות על חוסר יכולת בגיל מבוגר ומוכיחה שמבוגרים יכולים להמשיך ללמוד ולהשפיע. Wisconsin מחקר של חשיבות המניע הפנימי: מניע מצא כי רק התנדבות מתוך Longitudinal Study : הרצון לסייע לאחר – מביאה ליתרונות אלטרואיסטי בריאותיים משמעותיים. ההתנדבות כדרך חיים החיים המודרניים האריכו את תוחלת החיים ויצרו דור מבוגרים בריאים, פעילים ובעלי ניסיון עשיר. ההתנדבות מספקת עבורם מענה לחיפוש אחר משמעות חדשה, מסגרת להשתייכות ותרומה חברתית. כפי שמסכם דו"ח הביטוח הלאומי: "ההתנדבות לא רק תורמת לזולת – היא מעשירה את חיי המתנדב ומחזירה לחברה תחושת קהילתיות ואחווה שהולכת ונעלמת". meirch@gmail.com

מאת: מאיר חוטקובסקי  בריאות טובה יותר, בדידות מופחתת ורווחה נפשית משופרת - ההתנדבות כתרופה

לאתגרים של תקופת הפרישה.

שלב חיים מורכב ורב משמעויות הגיל השלישי הוא פרק חיים עמוק, עשיר ומלא שינויים. תקופה זו נפתחת לרוב עם היציאה לגמלאות – מעבר חד משגרת עבודה מקצועית רציפה לחיים עם זמן פנוי רב ושינוי בתפיסת הזהות. במקביל, ילדים בוגרים עוזבים את הבית, מה שמציף תחושת ריקנות וירידה במשמעות, כפי שמתואר בדו"ח אגף הייעוץ לאזרח הוותיק בביטוח הלאומי. בשלב זה רבים חווים התנתקות מקשרים חברתיים. בנוסף מופיעים שינויים פיזיולוגיים, הכוללים ירידה בתפקוד הגופני והקוגניטיבי ועלייה בשכיחות מחלות כרוניות. למרות זאת, קיימות דרכי התמודדות יעילות שיכולות להחזיר חיוניות ורווחה – וההתנדבות היא אחת המרכזיות שבהן.

בריאות גופנית ונפשית: ראיות מדעיות חד־משמעיות מחקרים בינלאומיים מדגישים יתרונות מובהקים של התנדבות לבריאות הפיזית והנפשית. מחקר מרכזי שיפור ברווחה הנפשית והפחתת סיכון: מצא כי Psychology and Aging שהתפרסם בכתב העת , רמות נמוכות יותר מבריאות טובה יותר מתנדבים נהנים של דיכאון וחרדה, תחושת בדידות מופחתת ושיפור כללי באיכות החיים. Health and במסגרת השפעה על תמותה ותפקוד: 50 משתתפים בני 12,998 , שכללה Retirement Study שעות בשנה 100 ומעלה, נמצא כי התנדבות בהיקף של כ־

13

01/2026 - 342 רעננה

מבזקים... מבזקים... מבזקים - צוות העובדים העמותה לאזרח הוותיק-מרכז היום ✿ והמתנדבים יצאו בנר שמיני של חנוכה לסיור חנוכיות חווייתי בשכונת נחלאות בירושלים. במהלך הסיור הדליקו נרות והתחברו לסיפורים הרבים שמלווים את השכונה במהלך השנים עם היציאה מחוץ לחומות. את הסיור הדריך המדריך הירושלמי ברוך פריימן.

יהודית הלפר מאת: 

מבזקים

הסתיים לשביעות רצון כל במרכז הכושר והפנאי ✿ המשתתפים קורס הליכה נורדית. פרטים על מועד 09-7720707 הקורס הבא במרכז הפנאי: טל.

- רוב "דרוש שותף" הופיע עם ההצגה תיאטרון "ידידות", ✿ שחקני התיאטרון, שנוסד ע"י אגף הרווחה, בהובלתה של העו"ס עופרה ליכטנרייט, מנהלת המחלקה הקהילתית באגף, הם בעלי מוגבלות שכלית (חלקם קשישים). המפיקה והבמאית היא דקלה, מורה לתיאטרון בתיכון אביב. ב"ידידות" שובצו מספר תלמידים מהמגמה לתיאטרון בבית הספר, ששיחקו לצד בעלי המוגבלות. ההצגה התקיימה במסגרת חודש המודעות לשוויון אנשים עם מוגבלויות.

היה מלא וגדוש אירועים חווייתיים: חג חנוכה במרכז היום ✿ פעילויות בינדוריות עם ילדי בתי ספר ומשפחות מהקהילה, ילדי הגן עם בני משפחותיהם שיחקו עם החברים משחקי חברה לכבוד החג, וכן הופיעה מקהלת "המרעננים" בניצוחו של עזז פרנקו.

בעירייה קיימה ערב המחלקה להתנדבות ✿ הוקרה מרגש למתנדבים בהשתתפות ראש העיר: חיים ברוידא ומנהלת היחידה העירונית . בסרט ליאור פיאנאס אברהם להתנדבות, שהוקרן התראיינו מתנדבים בתחומים שונים ואנשים שנעזרים בהם. רותם אבוהב הייתה אשר על התוכנית האומנותית ובסיום הערב חולק שי למתנדבים.

באווירה חורפית התקיים מפגש מועדון ארוחת הבוקר: ✿ ברעננה. הפעילות 50 המועדון החודשי לקהילת נשים מעל כללה: ארוחת בוקר קהילתית, חגיגת יום הולדת לילידות , על תזונה טופז דרזנר החודש והרצאה של הדיאטנית . מיכל פריד איכותית עם כל אבות המזון. רכזת הפרויקט: .050-5508352 המעוניינות להצטרף מוזמנות לצלצל לטל.

במוצ"ש התקיים ערב שירי סתיו וחורף במועדון חברותא ✿ , בליווי רפי וולבה על הקלידים. נאוה ארבל עם הזמרת הקהל הצטרף לשירה וגם יצא במחול.

14

01/2026 - 343 רעננה

, מיסודו של צבי קניג ז"ל, התקיים בחנוכה כנס מקהלות ✿ באשכול פיס. מקהלת "רננה" העירונית אירחה חמש מקהלות מרחבי הארץ. המקהלה נפרדה במהלך הערב מציפי הוז, "האימא של המקהלה", מנהלת אגף מינהל קהילה, שפורשת לגמלאות אחרי עשרים שנים בתפקיד. חבריה איחלו לה שתמשיך לשמוע תמיד את שירת העשבים של החיים והקהל שר לכבודה את השיר הזה שאהוב עליה במיוחד.

בנר שמיני של חנוכה בה בעמותה התקיימה מסיבת חנוכה ✿ הוגש כיבוד מפנק. פתחה את הערב חברת הנהלת העמותה, עידית ויס, בנגינת שירי חנוכה באקורדיון. יו"ר העמותה, . חיים ברוידא , הדליק את הנרות וראש העיר, מאיר קצין , שרה שירים מכל העולם. אורלי סלומון הזמרת,

עם בבית לוינשטיין טקס הדלקת נרות חנוכה נערך ✿ לוחמים פצועי צה"ל הנמצאים בתהליך שיקום ועם צוות מרכז השיקום. הגיעו לברך: ראש העיר חיים ברוידא, , הלן מזוז, שגרירת אירלנד בישראל המשנה לראש העיר, , מלקולם גפסון ויו"ר התאחדות עולי אירלנד בישראל, תושב רעננה. בתוכנית האומנותית הופיעו: מקהלת הילדים Kerry "שרונית" ולהקת הרקדנים של הסטודיו האירי .Academy

, בהדרכת אסף יקיר, התקיים מיד טיול לצפון ים המלח ✿ אחרי חנוכה. הטיול כלל: ביקור במוזיאון השומרוני הטוב, בקאסר אל יהוד, במנזר דיר חג'לה , בשמורת עינות צוקים (עין פשחה) היה טיול נהדר.

Yehudit_helfer@walla.co.il

אירחה משלחת בכירים מהעיר התאומה עיריית רעננה ✿ בארצות הברית כחלק מקשרי הגומלין לחיזוק אטלנטה שיתופי פעולה כלליים ועסקיים. בפני חברי המשלחת הוצגו הפעילות העירונית, המיזמים החדשניים, פעילות ההייטק והתעשיות המובילות ברעננה. הביקור כלל סיור מודרך בגן הריחות והצלילים בפארק רעננה.

העמותה למען האזרח הוותיק - רעננה פינת חנה סנש 114 ההגנה

אולם וחדרים לאירועים: ימי הולדת, ישיבות ˆ מפגשים עסקיים, סדנאות, חוגים ˆ פעילות חברתית. ˆ

חניה נוחה במקום

בשעות אחר הצהרים והערב. איש. 50-70 עד 10- החל מ פרטים והרשמה לפנות למרים/אסתר בשעות הבוקר 09-7747041 . טל

15

01/2026 - 343 רעננה

לילה ברומא

בית לסין

צילום: גבריאלה בהרליה

תיאטרון

מלכה מהולל מאת: 

"לילה ברומא" הוא מחזה שלא מפסיקים לצחוק בו. הוא גדוש סצנות ודיאלוגים שגורמים לקהל הצופים לצחוק בקול. צוחקים למרות שלפעמים דוקר, לפעמים מביך, לפעמים עצוב - אבל צוחקים. החלטתי לקרוא קצת על תולדות חייו של המחזאי, רמי ורד, כדי להבין מאין מגיעה היכולת הזאת להצחיק.

רמי ורד נולד בשם רמי ברדוגו בקרית משה אשר ברחובות להורים שנולדו במרוקו. הוא שחקן, מחזאי, במאי, סטנדאפיסט ומנחה טלוויזיה ישראלי. בילדותו סבל מאפליה על רקע מוצאו והוא מספר בתוכניתו של קובי מידן כי יום אחד, בכיתה ד' או ה', נכנס לכיתה וראה על הלוח הודעה באותיות גדולות: יום הולדת ל...., כולם מוזמנים חוץ מילדי קריית משה. כשהמורה נכנסה לכיתה היא בירכה את ילד היומולדת אך לא אמרה דבר על הכתוב. רק בצבא הרגיש טוב כי כולם פתאום היו אותו דבר. בהמשך חייו התמודד עם אח צעיר חולה נפש שלבסוף התאבד, עם תאונה קשה עם הנגמ"ש, עם טיפול באב שעבר אירוע מוחי והמערכת ביקשה להקיא אותו מתוכה, עם התרסקות כלכלית בקורונה כשתיאטרון הבימה פשט רגל, עם טיפול בבן אוטיסט, עם גירושין. לא פלא שהפסיכולוגית שלו החלה לבכות כששמעה מקצת מתולדות חייו. והאיש מצחיק. מצחיק אינטליגנטי, לא מצחיק נמוך. הוא ניחן ביכולת לראות את חוליי החברה הישראלית ולשקף אותם לקהל הרב שבא לראות את מחזותיו (קח את אבא שלך ולך לעזאזל, עבדאללה שוורץ, ברוכים הבאים לגיהינום) באופן שמעורר פרצי צחוק בלתי נשלטים. רק אחר כך פתאום נוחתת המראה הזאת עלינו. אלה באמת אנחנו? אנחנו כל כך גזעניים? כל כך שטופי דעות קדומות? כל כך פרובינציאליים? כל כך אנוכיים? ביטלה את טיסתה מרומא לישראל בשל אירוע בטחוני, ושני Fly Fly הסיפור בהחלט מאתגר. חברת הלואו קוסט הדימיונית זוגות, אחד יהודי ישראלי והשני ערבי ישראלי מוצאים את עצמם בלית ברירה לא רק באותו מלון למשך הלילה, אלא באותו חדר בשל מצוקת מקום. הדבר מציף כמובן רגשות ודעות לא בדיוק חיוביים אצל שני הצדדים כאשר ברור לחלוטין שהם מבוססים על בורות משני הצדדים. כוחו של רמי ורד הוא האופן בו הוא משתמש בהומור כדי להכניס לנו בוקס בבטן ולא אחד. בנוסף לשני הזוגות האלה ישנו גם מנהל המלון שהוא ישראלי שמסווה את זהותו ובת זוגו האוקראינית שרוצה להתחתן איתו אבל אימא שלו.. בקיצור מחזה שפועל בשני מישורים: על פניו הוא משעשע ביותר ובמקביל מאפשר התבוננות פנימית אל תוך ים הסטיגמות שכולנו, פחות או יותר, טובעים בו. וכן, המשחק מצוין ממש. malcamehulal@gmail.com

היא עץ השדה - Arbollella מופע של להקת הפלמנקו רמנגאר מלכה מהולל מאת: 

מחול

״ של להקת רמנגאר מורכב משתי מילים Arbollella שם מופע הפלמנקו ״ היא, וכשמו הוא מספר את סיפורה של ella עץ, ו- arbol בספרדית: אישה שסופות החיים מטלטלות אותה, אך ממש כמו עץ השדה, היא נטועה במקומה, שורשיה עמוקים וחזקים והוא מוכיחה עמידות לסערות החיים שמאיימות לגבור עליה.

ההשראה לסיפור המופע התקבלה אצל המנהלים האומנותיים ומייסדי הלהקה קרן ואבנר פסח, בשנתיים האחרונות כשכל כך הרבה נשים נאלצו לשנס מותניהן בשעה שבני זוגן נלחמים בחזית. התוצאה שנראית על הבמה היא מסע מלא אמוציות סוערות כיאה לפלמנקו, מסע שמאופיין בשיתוף פעולה מושלם בין הזמר והזמרת, הנגנים והרקדניות, מסע שמשאיר את הצופים ישובים בכיסאותיהם גם אחרי שהוא נגמר. המוסיקה, התאורה הדרמטית, השירה והריקוד מספרים יחד את דרך התלאות שנאלצת האישה לעבור בלית ברירה. פירוש שם הלהקה, רמנגאר בספרדית, אגב, הוא להפשיל שרוולים. יאללה, מפשילים שרוולים ויוצאים לחיים, כי החיים תמיד מציבים לנו מכשולים ואתגרים שצריך לצלוח אותם. קרן (בת רעננה) ואבנר (בן קיבוץ רמת רחל שליד ירושלים) נסעו כל אחד לחוד לספרד בעקבות הריקוד, שם התאהבו ואחרי שנישאו חיו שם עשר שנים. הם חברו למשפחת פרוקו, אחת ממשפחות הפלמנקו הידועות בעולם, הפכו בהדרגה לחלק מהמשפחה ולמדו ממנה המון. הם גם למדו באקדמיה, יצאו למסע הופעות ברחבי אמריקה וספרד וגם בארץ. כשחזרו הקימו את להקת רמנגאר וגם הקימו בית ספר מקצועי לפלמנקו בתל אביב ובירושלים. המופע הזה, כמו גם אחרים בהפקתם, מאופיין במוסיקה חיה ובשירה, בבמה מעוצבת בדרמטיות סולידית, בתלבושות יוצאות דופן ובריקוד עוצמתי של קרן והלהקה. בהחלט מופע שנשאר בנשמה, ואם היה נוסף לשירה בספרדית גם תרגום על מסכים כפי שנהוג במופעים אחרים, היה גם אפשר להבין את השירה וליהנות אפילו יותר. malcamehulal@gmail.com

16

01/2026 - 343 רעננה

מה שקורה ברומא

מלכה מהולל מאת: 

סנטה מונטיפיורי כאן ועכשיו / הקורא נחשף לדמויות השונות בכפר. הקהילה כולה נחלצת לעזור למריגולד והמשפחה כשמצבה מידרדר, בזוכרם עד כמה הייתה היא בשבילם טרם מחלתה. "כאן ועכשיו" הוא הביטוי שהגה אביה של מריגולד, שדגל במחשבה שאדם צריך ליהנות מההווה, לא לחשוב על בעיות מהעבר ולא לדאוג לקשיים שיקרו אותו בעתיד. מריגולד והמשפחה מאמצים את הרעיון בחום. למרות הסיפור הקשה, זה ספר אופטימי, מנחם, מרגש ומלא קסם והומור, המדגיש עד כמה אהבה היא הכוח המניע בחיים גם במצבים קשים. בעבר המלצנו במדורינו על שני ספריה האחרים של הסופרת: הפיתוי של גרייסי ומרינה של הים. Yehudit_helfer@walla.co.il קולנוע ספר יהודית הלפר מאת:  ישנם בסרט הלירי הזה ארבעה שחקנים ראשיים שמשחקים תפקיד זהה בגודלו: גרדה, כריסטופר, יוהאנס ורומא. השילוב בין הארבעה נותן לסרט את עוצמתו, את התובנות שהוא חוקר, ואת האפשרות לכל אחת מהדמויות להתפשט עירומה ועריה מול המראה. בכלל, המטאפורה של שכבות בגדים עלתה לראשי כבר במעבר בין דנמרק הקרה לרומא החמה על כל המשמעויות של חום וקור. בדנמרק עוטות הדמויות שכבות של בגדים: גופייה, חולצה, סוודר, מעיל, גרביים, מגפיים, צעיף וכובע כדי להתגונן מפני הקור (הפיסי והנפשי), ואילו ברומא מאלצת אותם המציאות להסיר בהדרגה שכבה אחר שכבה. הסרת הבגדים בסרט היא מטאפורית גם כשהיא לא. שנות נישואין, מתנה שהעניקה להם בתם שרלוט. כבר 40 גרדה וכריסטופר מגיעים לרומא לציין בסצנת הפתיחה מתברר שמזוודתו של כריסטופר הלכה לאיבוד אבל גרדה האחראית דאגה לשים את התרופות בטרולי שאיתה. במונית מהשדה למלון כריסטופר מקטר ללא הרף ואילו גרדה נמצאת במקום אחר. במהרה מתברר שהיא למדה בעיר הזאת אומנות בצעירותה ועיניה מביעות את הגעגוע, את ההחמצה, את האהבה ואת התשוקה ואת החיוניות והאושר שהיא חוותה בעיר הזאת. היא מתעקשת ללכת למסעדה מסוימת ושם היא רואה, יש יגידו בהפתעה, את יוהאנס, מי שהיה המרצה שלה להיסטוריה של האומנות אבל גם המאהב שלה. הוא גם זה שייתן לה ציור בלתי גמור .Unfinished business שלה שמסמל כמובן במגוון הז'אנרים של הסרטים לא הייתי בוחרת לסווג את הסרט כקומדיה או דרמה קומית, כפי שפורסם, אלא יותר כסרט מסע. מסע אל החלומות שהיו פעם ולא התגשמו, מסע אל תוך היסטוריית החיים במבט מפוכח של אנשים מבוגרים, מסע את תוך הנפש המתענה, מסע של הפקת לקחים והכרה בטעויות, מסע של חשבון נפש, הודאה בשקרים ובחינה חוזרת של ההחלטות שנעשו אז ומאז. נהג המונית אומר להם באיטלקית המנגנת: "מי שמתאהב ברומא, לא יכול לעזוב", והצופה תוהה אם גרדה באמת עזבה את רומא אי פעם. רומא, כאמור, משחקת תפקיד משמעותי. היופי, ההיסטוריה, התרבות, הסימטאות, הכיכרות, המוזיאונים, הטיפוסים, היין, האוכל - כל אחד מאלה יש לו משמעות. איכשהו נכנס לסרט גם המושג 'קארמה' מבלי שיצויין בשמו. קארמה היא סוג של צדק פואטי, של קשר ביו פעולה לתוצאה - שבא לידי ביטוי נפלא גם אצל גרדה וגם אצל כריסטופר. לסרט קצב איטי, וזה חלק מיופיו, הוא משדר אותנטיות, הסוף שלו אינו צפוי והוא מאוד אנושי. כל אדם או זוג בגיל השלישי יוכל malcamehulal@gmail.com לזהות משהו ממנו בו עצמו. מריגולד (גולדי) ודניס פיין הם זוג חם ואוהב בסוף שנות השישים לחייהם המתגוררים בכפר 85 קטן באנגליה. יש להם שתי בנות בוגרות, דייזי וסוז, ואימא. אימה של מריגולד, אלמנה בת עברה לגור עימם. דניס הוא נגר אומן ומריגולד מנהלת את חנות המכולת הכפרית, המשמשת גם כסוכנות דואר. בנוסף היא פעילה בכמה מוועדות הכפר. דייזי, בתם הבכורה, שבה להתגורר בבית הוריה אחרי פרידה טראומטית מבן זוגה האיטלקי. היא מתגלה כציירת מוכשרת, במיוחד של בעלי חיים מה שמספק לה פרנסה נאה בכפר. סוז כותבת בלוגים באינטרנט ומתפרנסת בקושי. מריגולד אם ובת נהדרת מהווה אוזן קשבת לנשות הכפר ותמיד שמחה להושיט עזרה למי שזקוק. שלוות החיים הפסטורלית נפגעת בהדרגה כשמריגולד חשה שהיא מאבדת בהדרגה את זיכרונה. היא מנסה להתמודד עם הבעיה ע"י שימוש בפנקס קטן שיזכיר לה את משימותיה, אך לפעמים שוכחת להציץ בו. היא מתחילה לשכוח שמות ומתקשה בזיהוי אנשים ואף שהיא מנסה להסתיר זאת מהם, בני המשפחה מזהים שמשהו לא בסדר איתה. איבחון הרופא החד משמעי: דמנציה חסרת מרפא גורם לשבר גדול. עם זאת, בזכות יחסי המשפחה החמים ואהבתו של דניס לגולדי שלו, הם מצליחים להתמודד עם השלבים הראשונים של המחלה. מריגולד הולכת לבקר חברת ילדות שסובלת מדמנציה, ומתגוררת במסגרת סיעודית המותאמת לחולים במצבה. היא מגיעה למסקנה שהמקום נעים, הצוות נחמד והנוף מרנין לב. סוז מתחתנת עם בן זוגה מהכפר ואילו דייזי מתיידדת עם בן הכפר שגם הוא חי בארץ אחרת. האם תחזור לבן זוגה האיטלקי או שמה תבחר בידידה החדש?

17

01/2026 - 343 רעננה