כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מרץ 2026 - גיליון 345

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

גיליון

2026 מרץ אדר תשפ"ו

345

9-8 גלית של העמק 7-4 המנצחת על התזמורת 12-13 שואה בגוף ראשון 11-10 אישה עם נשמה יתרה בישולאה - מבזקים - תשחץ - סרט - ספר - תיאטרון - עברית מדורים קבועים:

לפי רצונה, לפי יכולותיה - אבל כולן מוסיפות את הטוב לחיים של אנשים. אחת באמצעות צלילי קסם שהם תמצית הציונות והחברה הטובה, השנייה באמצעות ניהול פוליטי שמיטיב עם התושבים, השלישית באמצעות התנדבות בלתי נלאית והרביעית באמצעות התפתחות אישית שמיטיבה את התקשורת שלנו עם האחר. כל כך הרבה (א)נשים טובים יש אצלנו. אלף גיליונות לא יספיקו לספר את סיפורם, אבל כל מסע סיני, אתם יודעים, מתחיל בצעד אחד קטן. אולי גם התיקון של החברה והמדינה והעולם בכלל יחל בקרוב בצעד אחד קטן. malcamehulal@gmail.com

מלכה מהולל מאת:  ברוכים שעשוני בן אדם

אין בכלל ספק שהמהפכה הפמיניסטית שינתה את פני החברה העולמית מהקצה אל הקצה, החל מהשגת זכות הבחירה, שהיום נשמעת מובנה מאליה, והמשך דרך שינוי מעמד האישה במשפחה, שכר שווה, שיוויון הזדמנויות, מאבק בהטרדות מיניות ועוד ועוד. הדרך עוד ארוכה בעניין במרץ), 8 הנשים (ועל כן חשוב ציון יום האישה הבינלאומי ב אבל העניין המהותי שדורש היום שינוי ביתר דחיפות הוא הקיצוניות שפשתה בעולם בכלל ואצלנו בפרט. ) היה רופא קתולי שרבים 7 אבא של אירנה סנדלר (עמוד "העולם מורכב ממטופליו היו יהודים. הוא לימד את בתו: משני צדדים בלבד: הטוב והרע, ועליך מוטל תמיד וללא . פשרות לבחור בטוב" זוהי המהפכה האמיתית שהעולם צריך לעבור, כי הוא מורכב מגברים ונשים שהם בני אדם וכאלה שהם לא. מכאלה שבחרו בצד הרע ומכאלה שבחרו בטוב. מכאלה ששבויים שלא לומר ממולכדים, בקונספציות חסרות בסיס עובדתי, מוסרי, ערכי ואנושי - וכאלה שפתוחים לשמוע גם על נקודות מבט והשקפות אחרות על העולם. מכאלה שהם מיזוגנים ושונאי אדם במהותם, במיוחד אם הם שונים מהם, וכאלה שחושבים שלכל בן אנוש עומדת הזכות להתקיים ולבחור אורח חיים משלו, מכאלה שסבורים שיש למגר את הגר ולכפות על האחר את השקפת עולמם וכאלה שליברליות אינה מילה גסה בפיהם, 80 כאלה שזיכרונם קצר ושכחו מה נעשה ליהודים רק לפני שנה, וכאלה שזוכרים זאת היטב ולכן לא יעשו לאחר את מה שעשו לנו, רוצה לומר: "ואהבת לרעך כמוך". אבא של אירנה סינדלר לימד אותה טוב, כי אירנה שהייתה אחות ועובדת סוציאלית פולניה גויה, הצילה ממוות בטוח ילדים יהודים. היא עשתה זאת באמצעות 2,500- לא פחות מ זיוף מסמכים ואישורי מחלה שנועדו להרתיע את הנאצים מהתפשטות מחלות מידבקות. בהמשך התחילה להבריח ילדים מן הגטו למנזרים או אל משפחות נוצריות, והיא הקפידה על רישום מדויק של הילדים כדי שאפשר יהיה לאתרם בסוף המלחמה ולהשיבם למשפחותיהם. את הרשימות הטמינה בכדי זכוכית באדמה בגן ביתה. כשהגסטפו אסר אותה היא עונתה כדי שתמסור את שמות הילדים אך לא נשברה, ונידונה לגזר דין מוות. בדרך נס (שוחד) נחלצה מכך. היא הייתה אישה, חסידת אומות עולם זו, אבל היא בעיקר הייתה בן אדם, ובעצת אביה בחרה את הצד הטוב. כולנו רוצים להאמין שבחרנו בטוב, אבל לא כולנו עוצרים לרגע להביט במראה ולשאול שאלה נוקבת את הפנים הניבטים אלינו: אנחנו באמת עושים טוב? הסיבה היא ברורה: לא תמיד נוכל לחיות עם הדיסוננס שתשובה אמיתית תגרום לה. בגיליון "כיוון חדש" הנוכחי בחרנו להתמקד בנשים כי חודש מרץ הוא חודש האישה הבינלאומית. בחרנו להתמקד בנשים, אבל כאלה שבחרו בצד הטוב. כל אחת לפי השקפתה,

בשורה לקשישים: הגנה על הסיעוד ושיפור השירותים מאיר חוטקובסקי מאת: 

מציגה שורת 2026 טיוטת התוכנית הכלכלית לשנת צעדים לשיפור רווחת הקשישים ואיכות חייהם. במוקד , הגנה על זכויות בתחום הסיעוד הרפורמה עומדת הכוללת הגבלת שכר הטרחה בטיפול בתביעות וקיצור חודשים בלבד, במטרה 36- תקופת הגבייה מהקצבה ל להפחית את יוקר המחיה עבור קשישים סיעודיים. גמלת הניידות תמשיך בתחום הניידות נקבע כי גם לאנשים שעברו את גיל הפרישה, בתנאי להשתלם שהגישו את תביעתם לפני הגעה לגיל זה. מענקי האיזון לרשויות בנוסף, המדינה תעדכן את כך שישקפו את שיעור התושבים מעל גיל המקומיות , מהלך שיבטיח מתן שירותים קהילתיים מותאמים. 65 לספק חלופות שאינן דיגיטליות לצד זאת נקבעה חובה לשירותי ממשלה עבור אזרחים ותיקים המתקשים בשימוש בטכנולוגיה, וזאת כדי להבטיח מיצוי זכויות נגיש ומלא. meirch@gmail.com

חעדובשור ותשהגבמלאים

˘„Á המגזין לאזרח הוותיק ברעננה

יולי

337

2022 תשרי תשפ"ב אוקטובר

מלכה מהולל עורכת ראשית: לאה הראל עורכת לשונית: נילי אפלבוים, יהודית הלפר, נאוה וינגרטן, מאיר חוטקובסקי, עוזי מנור, לאה קליין, חברי המערכת: אביבה קניג, רן תלמודי, דני הורוביץ, רותי סנדלר. 09-7729320 , פקס: 09-7747041 טלפון: 4331125 רעננה, מיקוד 114 רח' ההגנה כתובת המערכת:

העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה המו"ל: 054-6471244 : אסתר טאירי מודעות לפרסום:

דפוס החלוץ, רעננה הדפסה: מנדל עיצוב והפקות דפוס (אנה קירי) גרפיקה: www.amutaraanana.co.il אתר העמותה למען האזרח הוותיק: את מדף גיליונות "כיוון חדש" תמצאו בהקלקה בגוגל - כיוון חדש.

תגובות לכתבות בעיתון ניתן לשלוח לכל אחד מחברי המערכת. ראה כתובת מייל בתחתית הכתבות. תמונת השער: תורמוסים פורחים בשמורת עץ הדומים בעיר. צילום: מלכה מהולל

2

03/2026 - 345 רעננה

אביבה כהן

לאה קליין מאת: 

נפגשתי עם אביבה כהן במספרה. ישבנו זו ליד זו, שוחחנו וביקשתי לראיינה. "זה ייקח לך המון זמן", אמרה, "יש לי היסטוריה של המון שנים. אני זקנת השבט". "אבל בטח יהיה מעניין", עניתי, והזמנתיה לביתי. היכן נולדת, ומתי? . אני אלמנה. יש לי ארבע בנות, שמונה נכדים וחמישה נינים. גרנו 1929 "נולדתי בת"א, בשנת בפתח תקוה, וכשהייתי בת שנתיים עברנו לקלמניה, על יד בית ברל. שם היו רק כמה בתים, אורוות סוסים, רפת גדולה, פרדסים, גני ירק ולולים. אימא עבדה קשה במשק, אבא קיבל את האחריות על הסוסים. אימא הייתה שולחת אותי להביא חלב מן הרפת, ואני פחדתי מאוד מן הפרות. מנהל הרפת היה לוקח אותי על הידיים ונותן לי ללקק שמנת. בסביבה היו גרים ערבים, ואימא למדה מהם לאפות פיתות, לחם ועוד". איפה למדת? כ"שהייתי בת ארבע עברנו לכפר סבא. היה לי אח יותר גדול ממני ואח קטן. למדתי בכיתה א'

סיפור תמונה

וב' בכפר סבא. לבית הספר היינו מגיעים על חמורים. אני ואחי רכבנו על אותו חמור. היינו רוכבים דרך הפרדסים. אני מאוד ) ומסביב גרו ערבים וירו ביהודים. בכיתה ג' למדתי בצופית. היה גם זמן שגרנו 1936( פחדתי, כי זו הייתה תקופת המאורעות שנה, והוזמנתי למסיבה, וראיתי את העץ ששתלתי כשהייתי בכיתה ג'". 90 בגן חיים, שמלאו לו החודש יש עוד זיכרונות? "יום אחד בשבוע היה יום כביסה. בחוץ היה סיר ענק של מים על מדורת עצים. בכביסה היו שמים "כחול כביסה", ובכל הסביבה היה מתפשט הריח. הסבון היה קובייה גדולה שהיו מגרדים על פומפייה, ועל כל החבלים בחצר היו תלויים הסדינים הלבנים, מבהיקים מלובן. את מלאכת היישור היו עושים שניים מהמשפחה, שמחזיקים את הקצוות ומושכים. ההורים היו . הייתי צריכה לקחת את אחותי מהגן, שהיה על יד בית הספר, וחוזרת איתה 11 מאוד עסוקים. כשאחותי נולדה הייתי בת לכיתה, והמורה היה מחזיק את אחותי על הידיים". תיכון? "כיתה יו"ד בבי"ס כצנלסון, ואחרי כן החליטו לשלוח את בני המושבים ללמוד בנהלל. אימי נסעה לתל אביב לקנות לי בד לתפור בגדים, וקנתה חבילה עצומה של בד כחול ותפרה מכנסים, שמלות, תחתונים – הכול מבד כחול. בנות שבאו ממקומות אחרים, היו להן בגדים יפים ומאוד התביישתי כשפתחתי את המזוודה. הייתי בנהלל חצי שנה, והיו המון תורנויות. אני עבדתי ברפת אפילו שכל כך פחדתי מן הפרות מאז שהייתי קטנה. כל הפרות היו חולות בשחפת, והיינו צריכים לרחוץ אותן. עבדתי במגפי גומי ובלי גרביים, והשוקיים כאבו לי מאוד. אבל גדלתי בבית שלא מתלוננים בו. ניסיתי לברוח מנהלל, ותפסו אותי. יום אחד יצא מהמקום סוס ועגלה. עליתי על העגלה והגעתי לכביש הראשי, ומשם הרבה ברגל, עד שמישהו ראה אותי ולקח אותי. כשהגעתי הביתה ההורים עבדו בשדה תפוחי האדמה יום יום ולא ידעו מה לעשות איתי. הם התייעצו עם האדון ספיר, , כשפתחו את שערי המחנות 1948 שהיה שכן שלנו וגר בבית הסמוך. בעצתו הלכתי ללמוד טיפול בתינוקות בויצ"ו. בשנת שעות ביום. כסף לא היה לנו, ואכלנו את הדייסות 24 תינוקות ראשונים לארץ. טיפלנו בהם. גרנו איתם 500 בקפריסין, הגיעו עם התינוקות". צבא? "הייתי חובשת קרבית בבי"ס לטיס. שם הכרתי את בעלי, שהיה חניך. נישאנו בדירת הוריי בכפר סבא". ואחרי הנישואים? "עברנו לחיפה. בעלי למד בטכניון. הוא היה איש צבא קבע ואני המשכתי ללמוד אחות מוסמכת בתל השומר. מחיפה עברנו לבאר שבע, משם חזרנו לכפר סבא. במשך השנים נולדו ארבע בנות, והמשפחה גדלה. שנה אחת נשלחנו מטעם הצבא למיסיסיפי. גרנו שם שנה עם הבנות. כשחזרנו טיילנו באיטליה". כשחזרתם לארץ עבדת? "עבדתי כאחות במקומות שונים בכל הארץ. בכל מקום שהיה צריך את אביבה". מתי עברת לדיור מוגן? "כשגרנו בכפר סבא, בעלי נפטר. היה לי מאוד קשה, והחלטתי בעצמי לעבור לדיור מוגן. כל המשפחה הסכימה, ואף עזרו לי במעבר". וכאן? שנים. בהתחלה הייתי מאוד קלילה. עשיתי פעילויות רבות. אני מאוד אוהבת לארח, וגם כיום אני מארחת 27 "כאן אני חברות כל שבוע. יש לי מטפלת שעוזרת לי מאוד, והחברה הכי טובה שלי היא הכורסה - משפט שאימצתי משלמה ארצי שלפני כעשר שנים אמר זאת על אימו". cleah@walla.com

3

03/2026 - 345 רעננה

מאת: מלכה מהולל  לקראת סוף שיחתי עם אורית פוגל-שפרן, מי שיזמה, ייסדה וממנכ״לת את שנה, אני שואלת 35 תזמורת הסימפונט של רעננה יחד עם צוות נאמן וקבוע כבר אותה אם היא לא מתעייפת. ״מתעייפת״? היא פוקחת זוג עיניים ירוקות גדולות, ״איך אני יכולה להתעייף כשיש לי מטרה והיא כל כך חשובה. אני לא יכולה לא לעשות את זה״. המנצחת על התזמורת אורית פוגל שפרן וסימפונט רעננה

גם למוזיאונים הלכנו הרבה. הכול היה מוטמע בי עמוק. אימי דקלמה את שייקספיר והכירה לעומק את גטה ושילר, ואילו אבי הכיר היטב את פושקין. אימי, חנה יוהנה,

בקומה הראשונה במשכן האומנויות ברעננה מצויים המשרדים הצנועים של הסימפונט ומשם יוצא קסם הצלילים אל אולמות הקונצרטים בכל רחבי הארץ וגם קונצרטים בשנה והיא 250 העולם. הסימפונט מקיימת מזומנת להופיע ברחבי העולם. החדרים עצמם עמוסים בתוכניות הקונצרטים, בתמונות המוזיקאים שהופיעו לאורך השנים עם התזמורת כמו גם תמונות משפחתיות, בספרים וברשימות מטלות שאורית, הגר מנור, שרון, דפנה, מאיה וקדם, הצוות המסור והנאמן, מטפלים באדיקות. "בלי הצוות לא הייתי יכולה", אומרת אורית.

הייתה רואת חשבון ולימים נישאה לראובן חייקין, והיא ניהלה את הסניף החיפאי של משרד רואי החשבון 'סומך שנה. אני היום, 60 חייקין' הידוע והמוביל עד היום במשך אגב, מייצגת את המשפחה כחברת הנהלה במכון חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה. רק לאחרונה הענקתי פרס לד"ר עמרי שפר רביב על ספרו: ״׳בעל הבית', ״. אבי, 1969-1967 ממשלת ישראל והפלסטינים בין השנים זאב פיקמן, היה מזרחן ששלט בכל להגי השפה. הוא גם היה מחוקרי אייכמן בשל שליטתו בגרמנית. היישר ליריחו. 1927 אבי עלה לארץ עם משפחתו בשנת שם, מסתבר, מצאה דודתו של אביו, ד"ר אולגה פיקמן פיינברג, את המקום המתאים ביותר להקמת סנטוריום ובית הבראה. היא דיברה ערבית שוטפת וביתה היה לנקודת מפגש לאנשי ציבור יהודים, ערבים ובריטים. אבי ואחיו למדו בגימנסיה העברית בירושלים וגרו אצל בוריס שץ, מייסד בצלאל שהיה בן משפחה, ורק בסופי השבוע באו ליריחו. משם הגיעה הסקרנות לעולם הערבי. פרק כשפרץ המרד הערבי הגדול וכל 1938 יריחו הסתיים ב רכושה של דודתו של אבי נשרף". הסטמינה שלי היא ציונות "חייתי בפריז שנתיים, ואז החל גל העלייה הגדול מברית המועצות. חזרתי ארצה והצטרפתי לפורום הישראלי שהיה א-פוליטי והתעסק ביחסי ישראל והגולה אבל לא בשנור. הקמנו את הפורום האירופאי ועשינו הרבה דברים יפים, אבל העלייה מברית המועצות נטרלה כל דבר אחר שעשינו. אני זוכרת שקניתי אז פסנתר לבתי דניאל. האיש שמכר לי אותו הגיע לביתנו כדי לכוון אותו והוא סיפר לי על חבר שלו ממולדובה, מוסיקאי שמחפש לעסוק במקצועו. למרבית העולים, שהיו אקדמאיים ובעלי מקצועות ברובם, למרביתם אמרו לעשות הסבה. למוזיקאים אמרו להיות מורים. אבל מוזיקאי לא יכול להיות אלא מוזיקאי. בנוסף, מי שעסק

אורית פוגל שפרן במשרד

זה מה שרצית לעשות כשתהיי גדולה? "ממש לא. אני גדלתי בחיפה כבת יחידה להורים שהגיעו מגרמניה ורוסיה. למדתי בבית הספר הריאלי ואחר כך בטכניון (עיצוב ואדריכלות) ועבדתי במוזיאוני חיפה כמפיקת אירועים. הבית חינך באדיקות לתרבות על כל תחומיה. גדלתי עם מוסיקה קלאסית, הייתי חייבת לנגן בפסנתר, (אחרי שניגנתי בחלילית בבית הספר), שרתי במקהלה, רקדתי בלט הרבה שנים ואפילו הופעתי בביה"ס עם אגם הברבורים. ציירתי ונמשכתי לאסתטיקה וליופי.

4

03/2026 - 345 רעננה

שלכולם מגיע. לכן הלכנו על תזמורת בגודל של אוטובוס שיוכל להגיע לכל מקום, וכך הגענו לכרמיאל, לנצרת עילית (נוף הגליל), קריית גת, אשקלון, קריית אתא ועוד. גם חולון נחשבה מקום שקשה ממנו להגיע לתל אביב. הרבה עולים שוחרי מוסיקה גם גרו במקומות האלה ורצינו להגיע לרובם אם לא לכולם. הנגנים עצמם הוכיחו שהם יודעים להסתדר. הם גרו כל המשפחה המורחבת תחת קורת גג אחת וידעו להעריך את ההזדמנות שניתנה להם ולתת תמורה. עם הזמן הצטרפו גם ילידי הארץ לתזמורת והדינמיקה בין כולם עבדה מצוין. הבסיס של התזמורת איש. גדלו אצלנו 90 נגנים אבל אני מעסיקה 32 מונה היום מוסיקאים שהפכו להיות כוכבי על בעולם. אני יכולה שלי הוא שתמיד claim to fame - להעיד על עצמי שה נתתי במה לצעירים ואני ממשיכה בזה גם היום. מוזיקאים כמו דני אטינגר, עומר ולבר, גיל שוחט, דודי זבה וקרן קגרליצקי שהיא היום מלחינת הבית של האופרה העממית בווינה - כולם התחילו אצלנו. כדי לקרב קהלים שלא גדלו עם מוסיקה קלאסית יצרנו שילובים של מוסיקה מערבית ומזרחית, יהודית ועולמית, עכשווית וותיקה, קלה וקלאסית, מוסיקה לתינוקות ועוד". את לא צריך להיות מבין גדול במוסיקה על מנת ליהנות ממנה "מוסיקה היא לא נוסחה מתמטית. היא צריכה לפעול על הרגש, שכן מוסיקה היא אמצעי ולא מטרה. פעם אנשים היו מגיעים לקונצרטים עם פרטיטורות (ספרי התווים הכוללים את כל תפקידי הכלים והקולות המשתתפים ביצירה), אבל לא עוד. מחקרים מוכיחים שהאזנה למוסיקה עושה הרבה דברים טובים, בין השאר היא יוצרת פתיחות, משפרת את מצב הרוח, מפחיתה סטרס, ואפילו מיטיבה את הבריאות, וזה בלי לדבר על החיבור האנושי החשוב כל כך, במיוחד בגיל השלישי״. מאוטובוס למשכן "אורי עופר ז"ל, שהיה בין שאר עיסוקיו יועץ להקמה והתחדשות של אולמות תרבות, היה זה שסייע לנו כשהצורך באולם אקוסטי גבר והאולם ביד לבנים לא היה כזה. לא היה אז אפשרי לגייס תרומות לבניית אולם למוסיקה אבל כן היה אפשרי לאולם חינוכי. כך נולד המשכן שמכיל מושבים, והוא משרת גם את בית הספר מטרו-ווסט, 342 גם את הסימפונט וגם מופעים רבים אחרים. כולם נהנים ממנו".

ברפואה או במחשבים היה צריך לעשות התאמה כי הרמה לא הייתה זהה, אבל המוזיקאים לא היו צריכים לעשות שום 30-20 התאמה. להיפך, הם הגיעו ממקום שהשקיע בהם שנה במוסיקה, ואנחנו רק היינו צריכים לקטוף את הפירות. מגיל שש הם ניגנו. אז קיבלנו כזאת מתנה, איך לא נעשה עם זה משהו? פשוט זה לא היה. היה צורך לגשר בין התרבויות, בין השוני בחינוך, היה צורך להתגבר על עניין המגורים בפריפריה. אני גורסת שאי אפשר לחיות בלי תרבות, אבל גם בלי ציונות. הציונות היא הלפיד שמוביל את עשייתנו כל השנים. אני כמובן עושה גם דברים מסחריים, אבל הגרעין המרכזי הוא הציונות. קיבלנו החלטה ציונית וחברתית: להקים את התזמורת גם כדי לקלוט את המוזיקאים העולים וגם כדי להגביר את המודעות למוזיקה קלאסית בחלקים נרחבים, כולל הצעירים, בחברה הישראלית. היה לי שיתוף פעולה ממשרדים ממשלתיים ומראש העיר דאז, זאב בילסקי, ואגב גם נחום חופרי וחיים ברוידא המשיכו וממשיכים בשיתוף הפעולה ובתמיכה לאורך השנים. הייתה לנו מטרה כפולה: גם לקלוט את המוסיקאים, לדאוג להם לפרנסה, לאפשר להם לחיות בכבוד, וגם להפיץ ולקדם המוסיקה קלאסית בקרב קהלים צעירים יותר וקהלים שגרים בפריפריה. העולים שקלטנו אז, ההצלחה הכי גדולה שאני רואה היא שילדיהם נתנו תשואה שלא תיאמן להשקעה בהוריהם. כולם קיבלו השכלה גבוהה ורובם ככולם הצליחו גם בארץ וגם מעבר לים. הקפדנו לכבד את המוסיקאים, לאפשר להם פרנסה טובה (רובם המכריע רכשו דירות וחיים ברווחה), ולהראות לקהל שלנו מה הם יודעים לעשות. כאמור, מוזיקאים לא יכולים להיות שום דבר חוץ ממוזיקאים". תזמורת בגודל של אוטובוס "זה היה הרעיון. רוב התרבות, אם לא כולה, התרכזה בתל אביב, ואולי קצת בחיפה. לא עניין אותי להופיע בתל אביב (אגב עד היום), וממילא הפילהרמונית והאופרה עושות עבודה נהדרת. כן עניין אותי להגיע לאנשים צמאי תרבות שזקוקים לתרבות כמו לאוכל גם בפריפריה. גרסתי

אישה בעולם של גברים "היום זה כבר לא קשה, אבל ההתחלה הייתה בהחלט קשה. היא לוותה בהרבה ציניות, בזלזול, בהתייחסות שוביניסטית, בהרבה רוע. אני לא מכחישה שזה לא היה , הייתי יפה, 35 נעים. הייתי בת הגעתי עם מטען אינטלקטואלי, עם קשרים שרקמתי במשך השנים, עם

הסימפונט במשכן

5 › 6 המשך בעמוד

03/2026 - 345 רעננה

המנצחת על התזמורת - 5 המשך מעמוד ›

והרבה אומנים של מוזיקה קלה הופיעו איתנו, כמו למשל, ריי צ’ארלס, סטיבי וונדר, חוזה פליסיאנו, אמה שפלן, דוד ד’אור, שלומי שבן, אסף אמדורסקי, מרינה מקסימיליאן, קובי אפללו ועוד". תזמורת סימפונט, זכתה בפרס אנגל היוקרתי "ליצירה . על 2007 ולעשייה מוזיקלית ישראלית מקומית" לשנת תרומתה הייחודית בטיפוח מורשת המוזיקה היהודית לדורותיה, במיוחד על כל אותם גדולי המלחינים שנספו בשואה. בנוסף קיבלה פוגל שפרן מדליה מנשיא פולין דאז, לך קאצ'ינסקי, בגין פועלה להנצחת מעשי החסד של חסידי אומות העולם.

רצון ודרייב מטורף, עם ידיעה מה אני הולכת לעשות - ולא היה פרגון. אולי אפילו ההיפך. לא קיבלתי כל עזרה מקולגות, אולי כי רצו את התפקיד. ואז העזתי להצליח - וזה החמיר את המצב. אבל זה היה רק בשנים הראשונות והיום כבר יש יותר קבלה ופירגון". השראה "אני קוראת המון מחקרים ומאמרים ברשת. גם משם אני מקבלת השראה לדברים שאנחנו עושים. אנחנו גם מקפידים, משולם שפרן בן זוגי ואני, לנסוע לחו"ל חמש פעמים בשנה, בדגש על מקומות רחוקים ומעניינים. היינו בדרום אמריקה שהיה כמו טיול אחרי צבא, בבהוטן, ביפן ועוד ועוד. הטיול לאנטארקטיקה ולקוטב הצפוני הוליד את האלגיה לטבע, קונצרט ייחודי שעשינו בשילוב עם הצלם רועי גליץ, איתו נסענו לקוטב, בניצוחו של גיל שוחט. התזמורת ניגנה על רקע קטעי וידאו שגליץ צילם. המסע הזה לקוטב היה מבחינתי משנה חיים. הצפייה ביחסים בין הדובים הייתה מהפנטת. ראינו משפחות של אורקות שמחנכות את הצאצאים שלהן. הבלוגות הרוקדות במים, שהן מהחיות היותר אינטליגנטיות, היו מחזה מטורף. נחשפתי למאמרים שסיפרו שהן נתקעו בסיביר ולא הצליחו למצוא את דרכן החוצה בשל הקרח, אבל אז השמיעו להן מוסיקה קלאסית וכך הן הצליחו לפלס להן נתיב החוצה. יש האומרים אגב, שמשתמשים בהן לריגול, ואולי זה לא מופרך כי כל הקוטב מלא במתקני ריגול, בעיקר של הסינים והרוסים, מה שגרם לנו לחוש שאנחנו בין הנקי המוחלט לבין המלוכלך האולטימטיבי. זו דוגמה להשראה לקונצרט מיוחד, אבל שילובים רבים אחרים עולים בסיעור מוחות שמנצח הבית דודי (זבה), המנהל המוזיקלי עומר (ולבר) ואני עושים. אנחנו פונים לכל מיני קהלים, כולל לצעירים,

אלגיה לטבע (צילום מהפייסבוק של רועי גליץ)

השואה היא סיפור אצלנו , הכליזמר ליאופולד קוזלובסקי "אתן לך מספר דוגמאות. את האחרון מגליציה, ראיתי בסרט ששודר בטלוויזיה, והחלטתי שאני מוכרחה להביא אותו ארצה. מדובר באישיות יוצאת דופן והוא נחשב לכוכב על גם בפולין וגם בכל העולם. מדובר במלחין ומנצח שנשאר לחיות בפולין ולא הפסיק לנגן שם את המוסיקה היהודית. בין השאר כתב את מוסיקת הגטו והמחנה בסרט רשימת שינדלר ואף שיחק בו. הבאנו אותו הנה וערכנו לכבודו קונצרט חגיגי. אף עין לא נותרה יבשה כשהוא שמע שיושב בקהל מישהו שישב איתו בשוחות במשך שש שנים כשהם נלחמו בנאצים. למעלה משישים שנה הם לא התראו. קוזלובסקי ירד מהבמה כדי לחבק את האיש שאמר לו: "אני מזהה אותך לפי הריח". רגעים מרגשים כאלה לא חווים הרבה בחיים.

אף עין לא נשארה יבשה. (קוזלובסקי מימין. מתוך סרטון שצולם במהלך הקונצרט).

6

03/2026 - 345 רעננה

, הייתה נגנית כינור ומייסדת התזמורת הנשית בגטו אושוויץ. היא הייתה אלמה רוזה מוזיקאית נערצת בווינה לפני המלחמה. המוזיקה הייתה אז תעודת ביטוח לחיי הנגנים, שכן נגנים שחלו שלחו לבית החולים, הם היו חשובים לגרמנים, אבל בכל זאת . לסימפונט יש קונצרט מחווה לרוזה 1944 אלמה רוזה הוצאה להורג באושוויץ בשנת אותו אנחנו מבצעים דווקא בפני תלמידי תיכון. התאמנו את התוכנית לקבוצות נוער והצגנו אותה לפני קבוצות הנוער היוצאות למסע לפולין, אבל אם את שואלת אותי על כישלון או החמצה, זו העובדה שלא הצלחתי להכניס את זה לתוכנית הקבועה של משרד החינוך".

אלמה רוזה

, חסידת אומות עולם, הייתה קרן אור בתקופה החשוכה של מלחה"ע אירנה סנדלר ילדים 2,500 שנה החלטתי להקדיש לה פרויקט מיוחד על כך שהצילה 15 השנייה. לפני יהודים. אבא שלה היה רופא שמרבית מטופליו היו יהודים. "העולם מורכב משני צדדים בלבד: הטוב והרע ועליך מוטל תמיד וללא פשרות לבחור בטוב", אמר לה. היא סיכנה את חייה והצליחה להבריח את הילדים למנזרים. שנים רבות סירבה לדבר על כך מחשש מפני השלטון הקומוניסטי. הפרויקט שיזמנו וביצענו בסימפונט שילב ילדים מישראל ומפולין וכלל סדרת קונצרטים ברחבי פולין. "קרן אור באפילה" קראנו לזה. לקונצרט ששודר היו מיליון (!) מאזינים אף שאין שם יותר יהודים. שיחזרנו את חיי הקהילות שהושמדו 2 וגילינו שהפולנים שמילאו את המדרגות באולם היו חסידים של מוסיקת הכליזמר היהודית. פה ברעננה למדו הילדים את סיפורה וכתבו לה מכתבי תודה שאוכסנו בכדים והפסלת אילנה גור יצרה מהם מייצג המנציח את אירנה סנדלר." "גם לזכרה של בטי קנוט עשינו קונצרט. קנוט, נכדתו של המלחין והפסנתרן הרוסי אלכסנדר סקריאבין, הייתה לוחמת חופש ברזיסטנס הצרפתי לצד אימה. המדהים בסיפור , בבאר שבע. 37 שלהן הוא ששתיהן היו בכלל קתוליות שהתגיירו. היא נפטרה בגיל צעיר, מטעם יד ושם קיבלו בטי ואימה את אות המציל היהודי על כך שהבריחו יהודים לשוויץ. אימה הוצאה להורג על ידי אנשי מיליציה של משטר וישי ובטי המשיכה את הפעילות. בהמשך הייתה כתבת צבאית, נפצעה קשה, הצטרפה ללח"י, עזבה בעקבות ההתנקשות בברנדוט, נישאה, ועלתה לארץ. קרוי על שם המועדון/קברט The Last Chance הקונצרט "בצעדיה של בטי קנוט – שבטי ואימה פתחו בביתן. הוא שילב את המסורת המוסיקלית שהגיעה דרך סקריאבין עם השנסונים שהן שמעו בפריז. ז'אק ברל היה ידיד טוב שלה ואף בא לבקר אותה בבאר שבע. היא גם אירחה בו את שמוליק קראוס. מהסיפורים האלה את מבינה למה התכוונתי כשאמרתי שלשואה יש מקום גדול אצלנו".

אירנה סנדלר

בטי קנוט

מחר "יש לנו הרבה תוכניות. ביניהן להמשיך עם קונצרטים באילת וגם בצפון שכולם יוצאים מהם מורווחים. גם הקהל שלנו שנהנה ממקום מהיפים בארץ וגם אנשי הצפון שפרנסתם ולא רק היא, נפגעו כל כך בשנים האחרונות. אנחנו גם

מביאים אומנים ידועי שם מחו"ל כמו הפנסתרן הידוע אלכסנדר קורסנטיה הגיאורגי, להופיע פה אבל גם להראות להם כמה יפה ארצנו. אני גם רואה אומנים שעזבו ומגששים דרכם חזרה. ציונות, כבר אמרנו"? malcamehulal@gmail.com

7

03/2026 - 345 רעננה

גלית של העמק

מה בהשכלתך האקדמית ובניסיונך המקצועי תורם לניהול שלך? "יש לי דוקטורט בקרימינולוגיה ותואר ראשון ושני במשפטים. עבדתי כעו"ד במגזר הפרטי בתחום של דיני משפחה, עבודה שהייתה מעניינת אך לא חשתי בה שליחות. עברתי לעבוד במשרד הרווחה בתפקידי ניהול שונים. בין היתר הייתי אחראית על תחום ההתנדבות במחוז צפון, תפקיד מאתגר, במיוחד בתקופת מלחמת לבנון, שחייב אותי להיות בקשר יומיומי עם גורמי הביטחון הבכירים בצפון. מאוחר יותר מוניתי לנהל את תחום ההתנדבות במשרד הרווחה ברמה הארצית". מהם האתגרים העיקריים שאיתם את מתמודדת? דונם 130,000- שטחה של מועצת עמק חפר מאוד גדול, כ דונם, 51,730- (מחוז ת"א, לשם השוואה, משתרע על כ ישובים - 41 תושבים החיים ב- 44,000 ד.ה.). במועצה קיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים. בכל ישוב סגנון חיים שונה, מה שגורם לרצונות שונים שחלקם סותרים. כך למשל, יש מי שמעוניינים לנצל את הנדל"ן היקר שבמרכז הארץ לבנייה למגורים ולתעשייה בעוד שאחרים מעדיפים את השקט, את הטבע והחקלאות. אין כאן צד לא צודק. אני מבינה את חשיבות הבנייה למגורים אך בראייתי, למרחב הירוק יש תרומה גדולה לאיכות החיים. 32 זהו אינטרס שלנו ושל כל הרשויות שמחוברות לעמק, במספר, כולל ערי השרון. כולנו רוצים שיישאר במרכז הארץ אי ירוק כדי לצאת לטבע, מבלי שנצטרך להרחיק לשם כך לצפון. לצד הרצון לבנייה, לאחרונה אנחנו מתמודדים עם אתגרים גדולים יותר: תוכניות להקמת תחנות כוח אימתניות על השטחים הפתוחים שלנו שייצרו זיהום אוויר משמעותי. אנו נאבקים בכך בכל הכוח". איך היית מגדירה את המצב הביטחוני בעמק? "מועצת עמק חפר היא המותניים הצרים של המדינה, הרשות היחידה שמשתרעת מהים ועד לקו התפר. במהלך השנים האחרונות חווינו ירי לכיוון היישובים שלנו והיו גם ניסיונות חדירה של שוהים בלתי חוקיים. מסיבה זו, הקמנו מערך ביטחוני נרחב ביישובים השונים ואני נמצאת בקשר רציף ויומיומי עם מפקדי המשטרה, מג"ב וצה"ל. אמנם לא תמיד כולם היו קשובים לפניות שלנו לחזק את הביטחון באזור, אבל אני יכולה לציין בסיפוק שלאחרונה, בעיקר בעקבות המלחמה, מתייחסים לאיומים עלינו ביתר רצינות, וננקטו צעדים מעשיים בנושא, כמו תגבור הכוחות הצבאיים והקמת גדר הביטחון. מבחינת הביטחון האישי הייתי שמחה שהיו מטפלים בבעיית המצוקים המתפוררים על חוף הים". אני מניח שהתפקיד התובעני שלך מחייב ויתורים אישיים. "כן, בהחלט. אילו הייתי ממשיכה לעבוד כעו"ד במגזר הפרטי הייתי מרוויחה הרבה יותר ועובדת הרבה פחות, אבל אני ממש לא מתלוננת. יש לי סיפוק עצום מעבודתי. מסבי (שהיה איש ציבור בעצמו) למדתי ששירות ציבורי הוא לא קריירה, אלא דרך חיים ושליחות. הוויתור המשמעותי באמת הוא שיש ימים, והם לא מעטים, בהם אני עובדת משעת בוקר מוקדמת ועד שעת לילה מאוחרת ולעיתים זה בא על חשבון המשפחה.

מאת: דני הורוביץ 

,)56( , גלית שאול להלן הנתונים היבשים: היא האישה הראשונה שנבחרה כראשת

מה הניע אותך לרצות להתמודד לתפקיד ראשת מועצה? "עוד בהיותי ילדה חונכתי בבית לנתינה וכנערה בתנועת הצופים היה לי חלום לשנות את העולם. החלום לא חלף אלא נהיה מציאותי ופרקטי יותר - שאפתי להיות מנהיגת ציבור שתפעל ליישום עקרונות וערכים בהם אני דוגלת. רציתי להוביל שינוי שיביא לחברה טובה וצודקת יותר, שינוי שישפיע על כל התושבים פה. כך החלטתי להתמודד נבחרתי 2018 לראשות המועצה האזורית עמק חפר. ב- נבחרתי לקדנציה שנייה". 2024 לראשונה וב- ראשות 14 מועצת עמק חפר. בכל הארץ מכהנות כיום בלבד. 5%- רשויות מקומיות שזה כ 259 רשויות מתוך הריאיון שערכתי איתה בעמק חפר הירוק והשלו, מציב לנו מראה לא מחמיאה בפרצוף: אנחנו עדיין רחוקים מאוד משוויון מגדרי, ואפילו חלה נסיגה משמעותית בשנים האחרונות. עם זאת, גלית שאול אופטימית והיא פועלת ללא ליאות לשילוב נשים בתפקידי ניהול והנהגה: ״אני משוכנעת שלבד מהחשיבות ביצירת שוויון מגדרי, כדי ליצור חברה טובה יותר וצודקת יותר חשוב שתהיה הנהגה נשית משמעותית בכל המגזרים - במשרדי הממשלה, בשלטון המקומי וגם בעסקים. מחקרים מראים שבקהילות שבהן יש שוויון מגדרי ברמה גבוהה, רמת שביעות הרצון מהחיים של כלל האוכלוסייה (כולל הגברים) עולה״.

8

03/2026 - 345 רעננה

השונות שלה ומיניתי נשים לתפקידי מפתח. כחלק מזה גרמתי שארבע נשים ימונו להנהלת המועצה הדתית המונה חברים, וזהו ייצוג חסר תקדים במועצות הדתיות בישראל. 9 ליד אחד היישובים שלנו, ביתן אהרון, פועל בהובלתנו "בית הראשונות" שהוא חלל עבודה משותף ומרחב עסקי לנשים יזמיות, עצמאיות ובעלות עסקים. יש חשיבות רבה בנשים ליד שולחן קבלת ההחלטות - המטרה הזאת כל הזמן לנגד עיניי ולכן אני מעודדת את הנשים להתמודד על תפקידים ציבוריים, בעיקר במערכת החינוך". האם את מזהה יתרונות טבעיים שיש לאישה? "באופן כללי, הראייה הנשית לצורכי הקהילה רחבה יותר, ונשים נכנסות לתפקידים ציבוריים עם הרבה פחות אגו וכוחניות ועם יותר רצון לשיתופי פעולה. אבל מה שחשוב יותר מיתרונות של מגדר זה או אחר, הוא שתהיה הנהגה שמשלבת נשים וגברים באופן שוויוני. זה המפתח להצלחה המיטבית בשיפור החברה כולה". מהן אבני הנגף שעומדות בדרכן של הנשים לשוויון מגדרי? החברה הישראלית הופכת כיום יותר דתית ושמרנית והיא פחות פתוחה לשילובן של נשים בעמדות השפעה. כדי להגיע לתפקידים בכירים, נשים עדיין צריכות להוכיח את עצמן הרבה יותר מגברים. אנו צריכות וצריכים להחדיר בנשים את הביטחון ביכולת ובמסוגלות שלהן להנהיג. אנו פועלים לשם כך במסגרות שונות, כמו במרכזי המנהיגות לנוער וכן ע"י עידוד הספורט התחרותי. אני משוכנעת שככל שתהיינה יותר נשים בהנהגה הארצית והמקומית כך יגדל הסיכוי שנשים נוספות תצטרפנה למעגל המנהיגות. מרים פיירברג ז"ל, שכיהנה עד לפטירתה לאחרונה, כראשת עיריית נתניה במשך שנים רבות, שימשה מודל לחיקוי, בעיקר באזור השרון. היא סללה דרך לנשים רבות, כולל עבורי. אני מודעת לכך שאין זה פשוט לנפץ דעות קדומות. בעניין זה, אספר לך שכששקלתי להתמודד לראשונה לתפקיד ראשת המועצה יעצו לי להימנע מכך בטענה שסיכויי לנצח בבחירות נמוכים. היו לכך שלושה נימוקים מרכזיים: לא נולדתי בעמק חפר (למרות שכבר הייתי תושבת העמק במשך שנים), איני אשכנזייה מספיק לעמק חפר (מוצאה של אימי מרוסיה ושל אבי ממרוקו). הסיבה השלישית, המכריעה, הייתה העובדה שאני אישה. והנה, אני ראשת המועצה וכל אותם מקטרגים התבדו". ולסיכום הנושא המגדרי מטרתנו היא לנפץ את תקרת הזכוכית. טרייה הלונן, שהייתה נשיאת פינלנד הראשונה אמרה: "אין טעם להישרט עד זוב דם משבירת תקרת הזכוכית, אם אף אחת לא באה בעקבותיך". אני בעד שיבואו נשים רבות בעקבותיי וכולי תקווה שבתוך זמן לא רב נחקה את פינלנד - שבה יש ייצוג נשי מאד מרשים במישור הפוליטי, וכמחצית מחברי הפרלמנט הן נשים, ובכלל, הן אלה שממלאות את רוב התפקידים הבכירים במדינה". Danny10@hotmail.co.il

הייתי כמובן שמחה לבלות יותר עם בני המשפחה – עם בן זוגי, שאיתו אני ביחד מאז שהיינו בצופים ועם ארבעת ילדינו. המשפחה היא מקור האושר שלי. אולם בבחירה המקצועית שעשיתי, ידעתי שאיאלץ לשלם את המחיר הזה. האתגר הגדול עבורי הוא למצוא את האיזון בין הפעילות שלי למען הציבור לבין חיי במסגרת המשפחתית". ספרי על ההתנדבות בעמק חפר ובעיקר על זו של הגמלאים שלכם. "אני מאמינה שהתנדבות היא חלק בלתי נפרד מקהילה חזקה, היא מחזקת את תחושת השייכות, את הקשרים החברתיים ומעודדת מעורבות אמיתית בחיי המקום. ללא המתנדבים שלנו, ובהם בני הדור השלישי שאינם נחים לרגע, ללא המתנדבים שהם הרוח של נתינה ללא תמורה ושל סולידריות, היינו רק אוסף של בתים ולא קהילה". ומה אתם, במועצה, עושים למען שכבת הגיל השלישי? "בחרתי להחזיק את תיק הוותיקים במועצה כי אני מוקירה את עשייתם למען המדינה והעמק גם פעם וגם היום כשהם מעורבים בחיי הקהילה ומלאי תשוקה לעשייה. אנו פועלים כל הזמן כדי ליצור חיי פנאי עשירים ובעלי משמעות. לשם כך הקמנו מועדונים. אנחנו מקיימים פעילויות בתחום התרבות, הפעילות הגופנית והטיולים, וגם מפעילים מכללת ותיקים. בימים אלו אנו מקימים בית לתושב הוותיק שירכז פעילויות תרבות, פנאי והעשרה". בשלב זה מראה לי גלית סקר מיוחד לוותיקי העמק שעיקריו: ותיקות וותיקים שהם 6,777 במועצה האזורית עמק חפר מכלל התושבים - אחוז גבוה במיוחד. מתוכם 15.5%- כ מתושבי העמק 91% : ומעלה. נתונים נוספים 95 הם בני 200 כ- אינם 75+- מבני ה 75% , הוותיקים מרוצים ממקום מגוריהם מתוכם מתנדבים באופן פעיל. 42%- מרגישים בדידות כלל ו לנוכח ההצלחות שלך עד כה כראשת מועצה והסיפוק שאת מפיקה מכך, האם את מעוניינת בקדנציה נוספת? "בהחלט, זו השליחות שלי. ברצוני להמשיך ולהשפיע ויש עוד עבודה רבה, במיוחד נוכח שנים של קורונה, של מערכות בחירות תכופות ושל מלחמה". ומה לגבי פעילות ברמה הלאומית? "אני מאד מרוצה מתפקידי כראשת מועצת העמק ומילוי התפקיד הנוכחי גורם לי לסיפוק רב". ואילו היו מציעים לך תפקיד בממשלה, באיזה תיק היית בוחרת? גלית מחייכת: "השליחות שלי היא כאן בעמק. אבל אם אתה מתעקש, הייתי בוחרת בתיק הרווחה או בתיק לשוויון חברתי". החודש מצוין בכל העולם יום האישה הבינלאומי. מה דעתך על מעמד האישה בארץ? "המצב אינו טוב. נושא השוויון המגדרי העסיק אותי הרבה לפני שנכנסתי לתפקידי זה. לאחר שנבחרתי לתפקידי הנוכחי, הובלתי לשוויון מגדרי בהנהלת המועצה ובוועדות

9

03/2026 - 345 רעננה

אישה עם נשמה יתרה מאת: רותי סנדלר 

בכיתה ה' למדה בכיתתי תלמידה חולה בסרטן. לימדתי אותה בבית במשך כשנה. כאן החל הרומן שלי עם התנדבות ויוזמות חברתיות, בכיתה י"ב, עם פרוץ מלחמת יום כיפור, צבענו פנסים בשחור, ומשעות הערב עד לפנות בוקר הייתי אחראית על סטריליזציה של כלים בחדר ניתוח". צבא התגייסתי לנח"ל לטירונות כללית. אח"כ 74 "באוגוסט עברתי למשרד הביטחון ושם שירתי במשך שנים. יצאתי לקורס קצינות תחזוקה, תחום שיוחס בזמנו לגברים. היה לי חשוב ללמוד מחשוב ולהכיר טכנולוגיות חדישות. סיימתי בהצטיינות קורס קצינות והתקבלתי להיות קצינת ביקורת תחזוקה בפיקוד דרום. שאלו אותי מאין האומץ שלי אמרתי: 'פקודות מטכ"ל מאוד ברורות: יש חוקים ולפיהם אעבוד'. חתמתי קבע בשל המצב הכלכלי בבית. אימא אמרה שבת אחת תעבוד ואחת תלמד ואח"כ נתחלף וכך היה. אני לקחתי על עצמי את עול כלכלת המשפחה. במשך שנתיים שילמתי לאחותי את הלימודים".

״באחד מימי רביעי, לפני שבועות אחדים צלצל הטלפון שלי בשעה שמונה בערב. ? ורדה עובדיה הלו? אני מדבר עם כן, אני עונה, עם מי אני מדברת? . חיים ברוידא עם ראש העיר שלך, על מה יש לי הכבוד, שאלתי? 13- התקשרתי לבשר לך שנבחרת להיות אחת מ .2026 יקירי העיר רעננה לשנת האם זה אמיתי? כמעט נאלמתי דום. כן, הוא צוחק, לגמרי אמיתי״.

תאונה

ורדה עובדיה היא מה שמכנים מתנדבת בלתי נלאית. היא סוחבת אחריה סיפור חיים לא פשוט ועדיין רואה כל הזמן ולפני הכול את האחר ואת צרכיו ושם היא משקיעה את נשמתה. רשימה חלקית: היא התנדבה בעמותת פעמונים (המלווה משפחות בהתנהלות כלכלית), עזרה 7 לחיילים בודדים, אספה ציוד לנפגעים באירועי ה באוקטובר, מעשירה תלמידים בקריאה בהנאה, עוזרת לנכי צה"ל במסגרת ארגון גמלאי צה"ל, וזוהי רק רשימה חלקית. אכפתיות ורצון לעשות טוב טבועים עמוק של ורדה. DNA ב ההתחלה להורים ציוניים עולים מרומניה. אבא 1956 "נולדתי בשנת מהנדס טקסטיל ואימא מנהלת חשבונות. שניהם מקור נרתמו 1951 הכוח שלי. הוריי גרו במעברה בבת ים ובשנת לייבוש החולה. כשהייתי בת שש אבא קיבל על עצמו את פרויקט בניית כביש באר שבע אילת- קו הנפט, אבל אז חלה וחזרנו לתל אביב. הוא נפטר כשהייתי רק בת שבע. אחותי ואני היינו תאומות זהות וקשה היה להבדיל בינינו.

"חיי התהפכו ברגע כאשר עברתי תאונת דרכים קשה והוגדרתי במצב אנוש. הייתי בדרכי לביקורת ברפיח. היה ולקחתי טרמפיסטים. 4 בוקר סגרירי וערפילי. נהגתי ברנו במהלך הנסיעה אוטובוס מאחוריי פגע בי ואוטובוס לפניי נסע בטעות רוורס. מיכל הסולר שלו נדלק והרכב ניצת. הטרמפיסטים נמלטו על נפשם, פרט לאחד, מילואימניק נשוי טרי, שצעק: 'אתם לא בורחים, היא נושמת'. הצליחו לשלוף אותי מהרכב , עשו לי מיטת ידיים ועצרו רכב צבאי ראשון שעבר במקום. התעוררתי ברכב והייתי בטוחה שחטפו אותי. ככל הנראה דיברתי בלחש: "אין לי מושג לאן אתה לוקח אותי, תן לי להוציא דברים מהרכב".

10

03/2026 - 345 רעננה

הקורונה לימדתי אף בזום ותמכתי בתלמידים שהיו צריכים תמיכה בקריאה והבנת הנקרא. עד היום אני מתנדבת בבתי הספר מגד והיובל. אני ממש חלק מצוות ביה"ס". גמלאי צה"ל "אני מתנדבת גם בארגון גמלאי צה"ל. כבר שמונה שנים אני 2024 אני בתפקיד יו"ר ועדת ביקורת מחוזית. משנת משמשת כסגנית ועדת הביקורת הארצית בארגון 'צוות'. פעם בשבוע אני מתנדבת בשלוחה של נכי צה"ל ברעננה. כל יום שלישי אחה"צ אני עונה לטלפונים ביד לבנים". באוקטובר 7 "ביום הזה הייתי בשוק כמו כולם. במוצאי אותה שבת ראיתי מודעה בפייסבוק על איסוף ציוד לחיילים. למחרת באזור 8 בשעה שבע בבוקר בדיוק התייצבתי ברחוב הסדנה התעשייה ברעננה. בתחילה היינו שלושה: אבי יוסף, נדב כבר 10 רצאבי ואני. הצבנו שני שולחנות מתקפלים. בשעה הגיעו תושבים רבים עם בגדי ב', בגדים, מזון, צעצועים ועוד. בעל הבניין נתן לנו מבנה והפכתי אותו ל"בוטיק של ורדה" ששימש בעיקר לצורכי המפונים שהגיעו לרעננה. את מוצרי המזון ריכזנו והקמנו מכולת בשיתוף עם ורדה שפייזר. בחלוף הזמן הגיעו בני נוער במסגרת מחויבות אישית. מתנדבים. אלינו הצטרפו גם נהגים 70 בשיא ההתנדבות היו ששינעו את הציוד. באחד הימים קיבלנו הודעה שבשדרות נשארו משפחות ללא בגדים. אחים לנשק סייעו לנו ועבדנו בשיתוף פעולה עם כל מי שגילה נכונות לתת יד. פנינו לזאב בילסקי, ראש העיר לשעבר, ושאלנו אותו למי עוד צריך לסייע? בילסקי אמר שיש שתי אוכלוסיות שלא מקבלות מענה: הבדואיים והעובדים זרים. כמובן שסיפקנו להם את כל הנדרש. בקומה השנייה פעל 'גן בטבע' שבמיקומו הקבוע לא היה לו ממ"ד. מידי יום עלינו לגן וקיימנו פעילויות לילדי הגן. הרגשנו אז מהי ערבות הדדית. הכי כאב לי לפגוש את המפונים שנעקרו מבתיהם ובעיקר היו זקוקים לאוזן קשבת".

הנהג היה בהלם. הייתי שרופה. הוא גלגל אותי בחול כדי לעצור את האש. היה לי שיער ארוך כל מה שנותר עליי היו כותפת, סנדלים ושעון. לא הבנתי למה אני לא זזה חשבתי שאני משותקת. הנהג היה כנראה מנוסה במלחמות וכדי להרגיע אותי אמר: 'זה משהו קטן, אל תדאגי'. אימי ואחותי התאומה חשו שמשהו קרה לי. הן לא הפסיקו לצלצל לפקידה. בחדשות הודיעו שקצינה נפצעה בתאונת דרכים באורח אנוש. נכות "היה לי מזל גדול. בבית חולים אסף הרופא קיבלה אותי פרופסור, רות ישועה, שסיימה השתלמות בשיטה אמריקאית לטיפול בכוויות. היא הצילה לי את הידיים. איבדתי נוזלים והייתי נפוחה. תוך זמן קצר הטיסו אותי לבית חולים הדסה חודשים 14 עין כרם. חצי שנה הייתי במחלקת כוויות. הייתי באשפוז יום. מידי בוקר יצאתי לפיזיותרפיה וריפוי ניתוחים 44 ועיסוק ממש כמו יום עבודה. עברתי למעלה מ- נותחתי לסירוגין שנה כן שנה 44 עד גיל 24 פלסטיים. מגיל לא. הייתה לי פגיעה בכלי הדם, במערכת העצבים ובעמוד הנכות לא תהיה כרטיס השדרה. מהיום הראשון החלטתי: הביקור שלי! השתחררתי מהצבא בגלל הנכות. הייתי אז בתפקיד 28 בגיל ראש מדור ובדרגת סגן. כשהשתחררתי התפניתי ללימודים. למדתי תואר ראשון בשיטות הוראה בחינוך ולשון עברית אח"כ למדתי בלשנות והוצאתי תעודה של עורכת לשונית". חתונה , לאחר שעברתי את הניתוחים העיקריים, החלטתי 38 "בגיל שהגיע הזמן לזוגיות. התחלתי לחפש את בעלי. לא היו אז אפליקציות להיכרות. המדיה החזקה הייתה העיתונות. היו חברה פרסמה עבורי 41 מודעות "טל קשר". כשהייתי בת מודעה. היה לי חשוב שהבחור יהיה איש משפחה. חזרתי הביתה הודעות. יצאתי כל ערב עם מישהו אחר. כמעט 18 בערב וחיכו לי התייאשתי, אך במוצ"ש החלטתי להתקשר לאחרון ברשימה. ענתה לי בחורה. התברר לי אח"כ שזו בתו הבכורה. שלמה היה אז גרוש שגר עם שלושת ילדיו. מרווקה הפכתי להיות בעלת משפחה. כעבור שנה נולד בננו המשותף, עודד. עודד כותב היום דוקטורט בבינה מלאכותית". התנדבות נהרג בן דודי בתקרית בשומרון. אז התחלתי 2001 "בשנת שנה. תחילה עזרתי להם 15 לעזור לחיילים בודדים וזה נמשך בניהול חשבון, קיימתי אירועי התרמה בקאנטרי וכך הבאתי את ההורים של החיילים מחו"ל לסיום קורס. היה להם הטלפון שלי והם ידעו שהם יכולים לפנות אליי בכל עת ובכל – "אח גדול" עזרתי להקים את עמותת 2006 עניין. בשנת חיילים בודדים משוחררים המשמשים אחים גדולים לחיילים בודדים חדשים". היובל ומגד "כשעודד בני עלה לכיתה א' התחלתי להתנדב בבי"ס היובל. הכנתי עיתון עם הילדים, לימדתי על רעננה עירי ועוד. לפני שנה הצטרפתי לפרויקט 'קריאה בהנאה' וקיימתי מפגשי 12 קריאה בבתי הספר יבנה ושקד. הגעתי לבי"ס מגד להציע את תכנית קריאה בהנאה ומיד התחברתי לצוות. בתקופת

באזור התעשייה 8 חמ"ל מתנדבים ברחוב הסדנה

איך עושים כל כך הרבה? "יש בי המון אכפתיות. אני רוצה לעשות טוב. אי אפשר להתלונן על המצב ולא לעשות משהו. זה משהו שעבר אצלנו במשפחה: סבא שלי התנדב ברומניה, ואבא לימד בהתנדבות את ילדי השכנים שהוריהם הגיעו לארץ ללא השכלה. החיים הובילו אותי להתנדבות. התייתמתי בגיל צעיר והייתי חייבת להיות עצמאית, יוזמת ואחראית". ruthysendler@gmail.com

11

03/2026 - 345 רעננה

מאימא לאימא סיפור של התפתחות אישית

השבתון שלי לבית ספר להורים במכון אדלר. באתי לשנה ונשארתי שם עוד שלוש שנים. היום אני כבר בוועד המנהל שלהם. בינתיים נולדו לי עוד שני בנים. שם באדלר התחלתי לשאול מה בהתנהגות שלי כהורה גורם לילד להתנהג כך או אחרת. אימצתי התנהלות של עידוד וחיזוק מול הילדים ולמדתי להימנע מביקורת. זה היה מנוגד לגמרי לאופן שבו אני גדלתי, ושמעתי: זה אסור, ככה לא, תיזהרי. ארבעת ילדינו, כיום בוגרים, גדלו במערכת שיוויונית בה סמכנו עליהם שיסתדרו ללא התערבות שלנו. היחסים הטובים והבריאים ביניהם הם תוצאה שאינה מובנת מאליה. גם עם בעלי בועז השתנתה הגישה. למדתי כמה חשוב לשתף אותו ברגשות שלי ולהתבונן מהצד ולהבין מה הרגשות שלו, כי לפעמים אנחנו פועלים על אוטומט ומאשימים זה את זו ללא סיבה. אני כמובן נותנת לו קרדיט מלא על כך שהבין את משמעות הלימודים. זה לא היה מובן מאליו לחיות על משכורת אחת בתקופת הלימודים". חברות ועבודה "אני מוקירה את המכון כמקום ששינה את חיי. נושא התקשורת האישית והבינאישית לא הפסיק להעסיק אותי. יש לי היום כלים להתנהלות במערכות יחסים באשר הן. אם למשל בעבר חברה הייתה אומרת לי מה לעשות הייתי רוצה לרצות אותה. היום אני כבר פחות תלויה במה שיגידו לי. אני עושה מה שאני מאמינה שאני צריכה לעשות. הרבה שנים הנחיתי קבוצות הורים, ובשלב מסוים הגעתי לתפקיד ארצי במשרד החינוך. במשך עשר שנים הייתי אחראית על תקשורת בין גננות להורים. המטרה הייתה שההורים והגננת ידברו בשפה לטובת הילד. בנוסף הייתי שותפה למיזם "זהב בגן"- גמלאים מתנדבים בגני ילדים. יישובים, 73 היום אני רכזת ארצית של תוכנית " זהב בגן" ב ביניהם גם רעננה". מספרת סיפורים "אני אוהבת במה אבל שנים רבות היה לי פחד במה. החלטתי לקחת קורס למספרי סיפורים כי הבנתי שדרך הסיפור אני יכולה לבטא את עצמי טוב יותר. למדתי שכשאני מספרת סיפור אני יותר ברורה ויותר מובנת. אנשים מקשיבים לי יותר, וזה נתן לי הרבה ביטחון עצמי. לא הסתפקתי בקורס אחד. לקחתי את הקורס ארבע פעמים. בניתי שני מופעי סיפורים, אותם אני מריצה היום". עידית כתבה את הספר במסגרת לימודי מגדר לתואר שני בלסלי קולג'. היא קיבלה אישור מיוחד להציג את ספרה כתזה לתואר מאחר שהייתה בקולג' הכרה בחשיבות התהליך שנדון בספר: סיום פרק בחיים והתחלה של פרק חדש. מספרת עידית על התהליך שהביא אותה לכתיבת הספר: "באימהות הצעירה שלי הספר: אימהות בכל אישה

מאת: נילי אפלבוים 

אם יש פסוק שמתאר את התפתחותה הרי קידר עידית האישית והמקצועית של

זה הפסוק הזה: "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי, מה אני, ואם לא עכשיו אימתי?" (אבות א', י"ג). כך לפחות היא מעידה על עצמה בפתח הדברים לספרה: ׳אימהות בכל אישה׳. בית הספר להורים אדלר, קורס מספרי סיפורים, הספר שכתבה, לימודי מגדר בלסלי קולג', העיסוק המקצועי, וגם שגרירים בגוף ראשון, עמותה להנצחת השואה במסגרתה למדה לספר את סיפור שרידותה של אימה בגוף ראשון - כל אלה ועוד הביאו אותה למקום בו היא נמצאת היום כשהיא מתקרבת , מקום של ביטחון מלא ואמונה בדרכה. 70- לשנתה ה

בית הגידול, מכון אדלר והמשפחה הפרטית "נולדתי בתל אביב בשדרות חן, בת בכורה במשפחה מסורתית שבה ציפו מהילדים להתנהג בהתאם לתכתיבי ההורים. כך למדתי להתבונן באחרים ולקלוט מה כביכול הם רוצים ומצפים ממני והתאמתי עצמי אליהם". עידית נשואה לבועז, איש ביטוח, והיא אם לארבעה בנים שנים 44 נכדים. היא מחזירה את שעון הזמן 9 וסבתא ל אחורה: "הייתי אימא צעירה לשני בנים. ידעתי לטפל ולחתל, אבל לא היה לי שום רקע בהתפתחות ילדים, לא ידעתי איך להשפיע על אישיותם ולהפוך אותם לבני אדם. הגעתי בשנת

12

03/2026 - 345 רעננה

זוהי עמותה ישראלית להנצחת זכר השואה. המטרה לשמר זיכרון מאורעות השואה באמצעות סיפורים אישיים בגוף ראשון. כידוע, סיפור ובמיוחד בגוף ראשון מרתק את הקהל ומקרב אותו לסיפור.

למדתי איך להעניק לילדיי ביטחון בעצמם ואת את הידע לקבל החלטות נכונות. כשהם התבגרו נוכחתי שאת מה שנתתי להם - לי אין וביקשתי את המתנה הזאת גם לעצמי. בספר שכתבתי 'אימהות בכל אישה', אותו אני מספרת במופע שלי, אני מספרת את התהליך ההתפתחותי הרגשי שעברתי דרך ארבע האימהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. אני מתחברת לסיפורי האימהות, ודרכם אני מעבירה את הכלים שאני זקוקה להם בגיל השלישי. אצל שרה הדבר שהכי דיבר אליי זה האוהל שלה. קראתי . מקום להיות בו כאן ועכשיו. להביט מהצד, נוכחות לאוהל לנסות לפרש מצב, להתארגן ולקבל החלטה איך לפעול. הרעיון הוא לא להגיב מתוך אוטומט. . יוזמה אצל רבקה קיבלתי מתנה, את כד המים שמייצג ישנם כיום מצבים שאני צריכה ליזום, ולא לחכות שיגידו לי מה לעשות. אני קמה בבוקר ואומרת: מה אני יכולה לעשות היום שישפיע על העולם, או מה יזכרו ילדיי או נכדיי מהיום הזה, או להתקשר לאימא שלא דיברתי איתה כמה ימים. חשוב ליזום אבל במידה. שלא יישפכו כל המים מהכד. . חשוב לשתף את מיכל הרגשות רחל מביאה את הבאר, שזה הזולת ברגשות שלי. . המסר שלה הוא ׳התקדמי, המשכיות ופוריות לאה מייצגת רק אל תיתקעי׳.״ עידית מדגישה שלא צריך להיות בכל המצבים. מה שחשוב זה לדעת שיש עוד אפשרויות ומקומות להיות בהם. כשהיא נשאלת לעתים: 'מה, אין לך אימא? למה את צריכה ארבע אימהות? היא משיבה שלקח לה שנים להבין שאימא שלה, , לא ידעה לדבר. "הדור שלי", היא אומרת, 91 שהיום היא בת "לא קיבל אימא שידעה לחזק, להתייחס ליכולות". תגובות לספר "הרבה אנשים אומרים לי שהספר מונח להם ליד המיטה, וכשהם רוצים להיזכר הם בודקים את מי הם צריכים בסיטואציה ספציפית, כי כל אימא זה סיפור אחר. אי אפשר כל הזמן את כולן ביחד. כך למשל יוזמה ושיתוף לא תמיד יכולים להתקיים בו זמנית. ישנם גם אנשים שמספרים לי שעוררתי אותם לקרוא את סיפורי בראשית מחדש".

עידית מספרת על הרקע להצטרפותה למיזם."אימי בהיותה הייתה במצב של בריחה 1939 בת ארבע וחצי בספטמבר , אז הגיעה ארצה. במשך כל השנים 1948 שנים עד 12 במשך היא שתקה כי אמרה שהייתה צעירה מדי מכדי לזכור. אבל אז מצאתי יום אחד ביד ושם תיעוד מהסיפור שלה. אני מניחה שהיא שמעה אותו מאחיה. חשבתי על כך שלא משנה מה הסיפור - צריך להשמיע אותו שוב ושוב. אז גם הסתבר לי שכחצי מיליון יהודים עברו שגרירי זיכרון בגוף חוויה כזאת. הצטרפתי לקורס שנקרא . בשנה שעברה, עם סיום הקורס, קפצתי למים הקרים ראשון וסיפרתי את הסיפור ביום השואה בארבעה מקומות שונים. כנראה שהצלחתי להיכנס לדמות כי שתי תגובות מלוות '? 'תגידי את 90 אותי מאז: 'תגידי איך את נראית ככה בגיל בקשר עם החברה מסיביר? אבל הבונוס הגדול היה שעצם השתתפותי במיזם השפיעה על הקשר עם אימי. אני מבינה היום יותר את החיים שלה, את היותה במצב של בריחה תמידית, ואת הקשיים שהיו מנת חלקה. יש היום גם קבלה וסליחה ובכלל, היא נהייתה יותר על הכיפק. בילדותי כשאימא הייתה אומרת: 'למה את לא לובשת סוודר, קר היום', הייתי מגיבה בכעס: 'אל תגידי לי מה לעשות'. היום בעקבות השינוי שעשיתי, אני אגיב אחרת, אולי אפילו אלבש סוודר.. יש לי היום תקשורת טובה עם אימי. אני לוקחת אחריות על המילים שלי. אני לא מנסה לשנות אותה אלא את ההסתכלות שלי על הדברים. לקראת סוף הריאיון אני שואלת את עידית אם בלו"ז המלא שלה היא גם מוצאת זמן לדברים אחרים. החיוך על פניה מתרחב ועיניה בורקות כשהיא מובילה אותי לסלון ביתה ומראה לי את עבודות הפסיפס היפהפיות שלה. "פעם בשבוע", היא אומרת, "אני בחוג פסיפס שנותן לי הרבה הנאה". appel@eng.tau.ac.il

שגרירי זיכרון בגוף ראשון

עידית עם אימה רחל

13

03/2026 - 345 רעננה

מבזקים... מבזקים... מבזקים

יהודית הלפר מאת: 

מבזקים

,50+ החודשי, לנשים מגיל מועדון ארוחת הבוקר ✿ התקיים הפעם עם הרצאתה של שלומית וולבה בנושא:" האם יש משמעות לסיפור חיינו?", וכלל ארוחת בוקר, חגיגת יום הולדת והפעלה חברתית.

״לפאר את הבית״ הוא שם התערוכה שנערכה מרכז היום - ✿ בגלריית האגם בפארק רעננה. התערוכה נערכת מדי שנה בשיתוף מחלקת התרבות והפנאי בעירייה, ומציגה את עבודות אומני מרכז היום. בערב פתיחת התערוכה נשאו דברים ראש העירייה חיים ברוידא, יו״ר העמותה לאזרח הוותיק, מאיר קצין, ומנהלת מרכז היום, מיכל מילר. כל הדוברים הדגישו את חשיבות היצירה לשיפור איכות החיים ולחוסנם של המבקרים. תודות מיוחדות קיבלו המורות לאומנות והאוצרת רוני עוז.

בנות מועדון ארוחת הבוקר

עם קובי פינקלר מתקיימות בימי בתנ"ך הרצאות מעניינות ✿ , בשיתוף מינהל קהילה. יש ללא עלות , 17:00 ראשון בשעה 09-7720707 להירשם מראש בטלפון

בפברואר יצאו שני טיולים לדרום מרכז הכושר והפנאי - ✿ אדום בעוטף עזה. הטיול הראשון בהדרכת אסף יקיר כלל ביקור באתר זיכרון חדש שהוקם בכניסה לקיבוץ כפר עזה חברי הקיבוץ שנרצחו בשבעה באוקטובר. 64 לזכרם של האתר מורכב משתי מסילות מתכת משני צידי מדרכה שנחצתה באמצעה כסמל לסדק שנפער בקיבוץ עקב האסון. על מסילות המתכת חרוטים שמותיהם של הנרצחים, בכתב ידם (שהוצא מכתבים שלהם); ביקור באתר התצפיתניות, שהקימו בני משפחותיהן, סיור בין שפע הכלניות שפרחו ביער שוקדה ובבתרונות הבשור, וביקור בגן הלאומי נחל הבשור.

משמחים לב אנוש מתקיימים במוצאי ערבי חברותא ✿ שבתות: שירה בציבור עם הזמר אילן טל, ערב טברנה יווני עם הזמרת רוחל'ה אלה ונגן הבזוקי לירן בר.

הטברנה עם רוחל'ה

הטיול בהדרכת אסף יקיר

התקיים באולם אשכולות פיס במופע בקצב מופע נוסטלגי ✿ האור, הופיע צמד הפרברים בליווי המקהלה העירונית רננה" הפועלת בחסות מנהל קהילה, הפסנתרן רוסטיג לרמן ואומן כלי ההקשה רמי שולר, בניצוחו של איתן סובול. הקהל הרב שמילא את האולם, ברובם בני הגיל השלישי, נהנה להצטרף לשירים הישנים והאהובים.

הטיול השני בהדרכת משה הררי, כלל ביקור באנדרטת מרדכי אנילביץ, מפקד הארגון היהודי הלוחם במרד גטו וארשה, סיור בפריחת הכלניות ביער שוקדה, בגבעת התצפיתניות, באנדרטת מגש הכסף ובבית הכנסת העתיק של מעון.

המטיילים בהדרכת משה הררי ביד מרדכי, ליד אנדרטת מרדכי אנילביץ.

הפרברים עם רננה

14

03/2026 - 345 רעננה

: הרצאה במרכז תרבות כושר ופנאי התקיימו שתי הרצאות ✿ על יפן מפי סרג' מורדנפלד והרצאה מרגשת מפי ענת שרף, אמה של מאי נעים שרף, ז"ל, שנרצחה בנובה בשבעה באוקטובר; כן התקיימו שיעורי ספורט בתחומים שונים, ללא עלות, בהרשמה מראש, בשיתוף המשרד לשוויון חברתי. במרץ יחולו 18 במשך כל חודש הרמדאן שמסתיים ב- ✿ שינויים בתחבורה הציבורית בשרון. מקצת מהקווים יבוטלו, אחרים יצומצמו. חברת מטרופולין ממליצה לבדוק באתר החברה את השינויים הצפויים.

פועל כבר מספר שנים והוא מאפשר שירות רעננה עד הבית ✿ לתושבים הזקוקים לכך לקבל שירותים עירוניים מבלי להגיע פיזית למשרדי העירייה. במסגרת השירות מגיעים עובדי העירייה לבתי התושבים ומסייעים בטיפול בפניות ובבירוקרטיה. החידוש הוא הרחבת הזכאויות והיא כוללת גם אנשים עם מוגבלויות וגם הורים לכאלה, ניצולי שואה וקשישים. הסיוע ניתן בנושאי זכאות להנחה בארנונה, הסדרי תשלומים, הנפקת אישור תושב ועוד.

| 09-7622198 : טלפון ליצירת קשר Misim@raanana.muni.il : דוא”ל

צילום מתוך דף הפייסבוק של העירייה

צילום: חברת מטרופולין

קיים ארגון צוות לגמלאי צה"ל ערב 2026 בפברואר 5- ב ✿ ומעלה. האירוע 85- הצדעה לחברינו הוותיקים בסניף, בני ה מחברי וחברות 160- התקיים באשכולות פייס בנוכחות כ ומטה. הקהל התכבד בנוכחות 80 הסניף בכללם בני ה- 85- ראש העיר רעננה, יו"ר המחוז נתי פרישמן, יו"ר ועדת ה פלוס, מאיר חדד, אשר גם בירכו את הנאספים במילים חמות על מימוש היוזמה של יו"ר הארגון. את האירוע הנחה כרגיל בחינניות רבה אורי מנוס והוא הזמין את יו"ר הסניף איצ'ה גושן לפתוח את מפגש ההצדעה. להקת המדרחוב (חבורת זמר גמלאית) מפתח תקווה גרפה את הקהל בשמחת החיים והשירים שבוצעו על ידה, כולל בתלבושות שונות ומחול שתאמו את תכני השירים הישראלים המוכרים. מנהל הלהקה, הבמאי, המלחין והזמר, שי לביא, עלה להפעיל את הקהל בסיומו של הערב. בתחילת הערב עודכנו החברים בנושא לחצן מצוקה למי שמעוניין (פרטים במחוז). צילם את הערב צלמנו יוחנן הראל.

Yehudit_helfer@walla.co.il

ברעננה

שירי אהבה מסרטים אהובים בליווי סיפורים, צילומים וקטעי סרטים. נספר, נשיר ונשמע על אוויטה, אדית פיאף, יוליה ורומיאו, מריה מסיפור הפרברים ואחרות 10:00 בשעה 8.3.26 יום ראשון אודיטוריום יד לבנים במועדון הזהב יום האישה

דבורה רוטברט - הנחיה וסיפורים אסף כחולי - שירה אסיה לוקשטיין – פסנתר tickets.raanana.muni.il * או באתר 8864 דרך הקול טיקט ₪ 35 כרטיסים בעלות zahav@raanana.muni.il : מייל | 09-7610604/8 לפרטים מועדון הזהב

איצ'ה גושן, יו"ר הסניף, מברך את הבאים

15

03/2026 - 345 רעננה

מה שמחבר בינינו

קולנוע

מלכה מהולל מאת:  בימוי ותסריט: קרין טרדייה מבוסס על רומן מאת אליס פרניי צרפת שחקנים: ולריה ברוני טדסקי, פיו מרמאי

'נכנס לנעליים גדולות' הוא ביטוי שחוק המדבר על אדם שמקבל על עצמו תפקיד או משימה שקודם לכן מילא אותו אדם בעל מידות ויכולות גבוהות, ואילו הוא חסר ניסיון או הכשרה מתאימה. בתגובה לביטוי הזה שמעתי ביטוי אחר: כל אדם מביא איתו למשימה את נעליו הוא, הוא לא מנסה להיכנס לנעלי אחרים. הדרמה הצרפתית שעולה בימים אלה לאקרנים, בודקת בעין רגישה, אולי אפילו נשית, שכן ביימה אותה אישה, מבנים משפחתיים שהם הכול חוץ ממסורתיים, ובין השאר בודק הסרט את האפשרות להיכנס לנעליה של אישה מתה. זה אינו ספוילר כי זה קורה כבר בסצנה הראשונה של הסרט, אבל כל הקורה אחר כך הוא בדיקה אמיצה של התמודדות עם אובדן, משפחה אלטרנטיבית, אהבה שאינה תלויה בדבר ועוד. אלכס מוצא את עצמו יום אחד מטופל בתינוקת בת יומה ובילד בן שש, בנה של אשתו המתה מנישואיה הראשונים. הוא נעזר בשכנתו סנדרה, שהיא פמיניסטית רווקה בעלת חנות ספרים שאינה מעוניינת בחיי נישואים וגם לא בילדים, אבל כן קושרת קשר חם עם הילד בן השש אליוט ועם אחותו התינוקת לוסיל. סנדרה היא דמות מרתקת ולעיתים חידתית. לא ממש מצליחים לחדור אל תוך נשמתה ולהבין את רחשי לבה, אך בהיותה מנהלת חנות ספרים ואישה משכילה היא מצטטת מדי פעם את סימון דה בובואר בנושאים של נשיות. איני מדייקת בציטוט אבל היא אמרה משהו כמו: נשים תמיד הגדירו את עצמן כאשתו של.. או כאימו של.. אבל לא כ'אני'.. דווקא בחודש האישה הבינלאומי מתאים להתעכב רגע על האמירה הזאת ולשאול, הנשים בינינו, איך אנו מגדירות את עצמנו? מכל מקום, שלוש הדמויות העיקריות בסרט מעוררות רגשות של אמפטיה ושל חום. האב הצעיר שמוצא עצמו בן לילה אב חד הורי נאבק בכמה חזיתות בו זמנית: האבל על אשתו שמתה במהלך הלידה, הטיפול בתינוקת בת יומה בהיותו חסר ניסיון, והדילמה לגבי בן השש, בנה של אשתו. הוא מחפש אהבה כמעט בכוח אבל גם כשנדמה שהוא מצא אותה מתגלים סדקים. סנדרה עצמה מנהלת חיים של שלמות עם עצמה, אבל משהו בהבעת פניה חושף שגם בה נפערו סדקים, דקיקים אומנם אבל עדיין סדקים שחודרים דרכם ספקות. אליוט הילד אומנם בן שש אבל החיים ביגרו אותו הרבה מעבר לגילו. גם הוא כמו המבוגרים מחפש חום ואהבה, והוא מצליח לחדור עמוק ללב הסובבים אותו ובמיוחד ללב הצופים בסרט. אי אפשר שלא להתאהב בו. malcamehulal@gmail.com

הילה ארוון כחותם על ליבך / יהודית הלפר מאת: 

ספר

. שאול אטיאס, מתאהב אסתר דנינו. משפחות שניהם השתייכו 1560 ירושלים, שנת לקהילת מגורשי ספרד שבחרה להגיע לארץ ישראל. שאול יודע שחל עליו איסור להתקרב לבנות משפחת דנינו עקב נדר ישן שנדרה אם סבתו, רבקה אטיאס. הוא לא מוכן לקבל את הגזירה ומחליט לבקר אצלה ולבקש ממנה להפר את הנדר שמקורו אינו יודע.

בפרקים הבאים אנו גולשים שבעים שנים אחורנית, לספרד בתקופת האינקוויזיציה שבה הוכרחו היהודים להתנצר או לעזוב את המדינה. רבים מאלה שהחליטו להישאר המשיכו לקיים את מצוות היהדות בסתר כאנוסים, וכלפי חוץ הציגו עצמם כנוצרים. הם שינו את שמם היהודי והתפללו בכנסייה. ביניהם גם ראובן דנינו, גיבור הסיפור, רופא במקצועו. הוא שב לביתו מעבודתו, ומוצא את אשתו ואת שני ילדיו הקטנים, הרוגים ותלויים על חבל. עוד הוא מביט במחזה המחריד שלפניו הוא רואה את שכנו עם הלפיד כשהוא בוזז את רכושם אחרי שביצע את הרצח הנורא. ראובן מגניב מבט לעריסת התינוק, אך היא ריקה. ראובן, מבקש את נפשו למות, אך מתעשת ומחליט להמשיך לחיות כי לפניו ייעוד: למצוא את בנו התינוק, יצחק. הוא עובר מכפר לכפר, עובד כרוכל של צמחי מרפא, ויום אחד הוא מציל ממוות זוג שנקלעו למארב של שודדים. מסתבר שמדובר בבעלי אחוזת קאזה דה פאז העשירים והם גומלים לו מציעים לו לעבור לגור עימם ולשמש כרופא המשפחה. למשפחת דה-פאז שלוש בנות: אנה, שמתחתנת בראשית העלילה, חוספינה ואיזבלה הצעירה. איש לא חושד בראובן (ששינה את שמו לסניור אלווארז) שהוא מתייהד, דהיינו יהודי שחי כנוצרי אנוס. במשך הזמן מגלה ראובן משפחות אנוסים נוספות בסביבתו וחובר אליהם בחשאי. האם יצליח ראובן להתחמק מאימת המרגלים ולשמור על זהותו הבדויה כנוצרי? האם ימצא את בנו התינוק ויצליח להשיבו אליו? האם הקשר עם איזבלה יתאפשר? האם חוספינה תפתור את הדילמה שהיא עומדת בפניה? ואיך מגיע לכאן סיפור הנדר של הזקנה רבקה מירושלים? העלילה המרתקת כתובה במתח עולה וגואה עד שהקורא מקבל תשובות לשאלות הללו. הסופרת ארוון ערכה לקראת הכתיבה מחקר יסודי על סיפורם של האנוסים בספרד. בעבר המלצנו על שניים מספריה של ארוון: אי התפוחים והדרך הביתה. Yehudit_helfer@walla.co.il

16

03/2026 - 345 רעננה

זינגר

מלכה מהולל מאת: 

תיאטרון תיאטרון הקאמרי , יהודי פולני שרד את השואה אחרי שעבר חוויות קשות ומן הסתם פיוטר רחמן נאלץ לבצע פעולות שנותרו כמטען כבד של רגשות אשם על גבו כדי לשרוד. כל בני הוא הגיע ללונדון, ובתוך זמן קצר הפך לכריש נדל"ן. כסוחר 1946- משפחתו נספו. ב , שביטל את הפיקוח על שכר הדירה 1957 ממולח הוא ניצל את חוק השכירות של עבור דיירים חדשים אך השאיר אותו עבור דיירים קיימים. הוא בנה את האימפריה שלו בדרכים נלוזות: הוא סילק דיירים מוגנים בשיטות של הפחדה כמו חיתוך אספקת מים וחשמל, הוצאת דלתות מהצירים, ואפילו הנחת פגרים של חיות בבתים. הוא השתמש בלוחמה פסיכולוגית על ידי כך ששיכן מהגרים (בעיקר מהאיים הקריביים) בחדרים ריקים בבניינים של לבנים, ועודד אותם להשמיע מוזיקה רועשת ולקיים מסיבות לאורך כל הלילה כדי לגרום לדיירים הוותיקים לעזוב מרצונם. הוא פיצל כל דירה לחדרים קטנים והשכיר אותם במחירים מופקעים למהגרים ועובדות מין שלא יכלו לשכור דירה במקום אחר בשל האפליה שרווחה באותה עת. כך הוא השתלט על אזורים שלמים בשכונות נוטינג היל ופדינגטון, ובהמשך התקדם לרכישת בנייני דירות משובחים יותר, מלונות ומבני משרדים. הוא הפך שם נרדף לקפיטליזם דורסני ונצלני. הוא עצמו מת מהתקף לב אך מורשתו המפוקפקת המשיכה לחיות אחריו. שמו הפך שם נרדף לביריונות, כוחנות, ניצול החלש ושחיתות איומה. 43 בגיל והפירוש שלו הוא עושק דיירים והפחדתם. rachmanism רחמניזם למרבית הבושה, שלא לומר הזוועה, במילון אוקספורד מופיע הביטוי זה האיש שעליו או בהשראתו כתב פיטר פלאנרי את המחזה זינגר. בפתח המחזה אומרת דמותו של רמי ברוך: "גם אם היה לנו שחקנים וצבא של עובדי במה, ואלף מלבישות ומאפרים שהיו יכולים לשחזר הכול אחד לאחד 100 את כל הלילה ואז עוד יום, ו- - עדיין לא היינו יכולים לתאר לכם את המלחמה ההיא. את המקום ההוא. כמו שהיו באמת. אבל נעשה את הכי טוב עם מה שיש לנו, וניתן לדמיון לעשות את השאר". הפתיח הזה מרמז לנו שההפקה הישראלית שונה מזו האנגלית. בעוד שפלאנרי ניסה בבריטניה להוקיע את צביעותה של החברה הלונדונית, הרי שכאן מדובר בצלקות הבלתי נמחות של עינויי השואה. במינוחים טיפוליים של היום אולי יגידו פוסט טראומה, אבל כאן מדובר ביותר מזה. כאן מדובר בדברים שאנשים נאלצו לעשות בעצמם, לא ממש מבחירה אישית אלא מתוך בחירה לחיות בכל מחיר. והדברים האלה אינם מרפים לעולם גם אם לא יודו בכך. אם לוקחים, סתם כמשל, שתי ילדות צעירות, ומגישים אותן ככלי להשתעשע בו לאחד המפקדים הנאצים, זה לא משהו שאפשר להסירו מהעור, גם לא באמצעות סכין מנתחים. כשצופים "זינגר" של הקאמרי, הנשמה מרגישה שמדובר פה ביצירת מופת שמדגימה את מה שאנשים סוחבים איתם כל חייהם אחרי שעברו טראומות. שלוש הדמויות הראשיות: פיטר זינגר (עמוס תמם), סטפן (נדב נייטס) ומאניק (רוי מילר) שהיו יחד "שם" מתמודדים כל אחד בדרך אחרת, והשוני הזה גם קורע אותם עכשיו אחרי שכביכול יצאו בחיים משם. הגרנדיוזיות של ההפקה לא מורידה במאום את תחושת האי נוחות לנוכח התנהלות הדמויות והניסיון להבינן. נדמה שכל אחד בקהל חושב על מי ממשפחתו או ממכריו שניצל ותוהה אם אפשר היה לדעת מה עבר עליו או להסביר את התנהלותו בתקופה שאחרי. "אני אוהב את זינגר וכואב אותו", אומר עמוס תמם על הדמות אותה הוא מגלם. "חסרה חמלה בעולם. בכל יום אנו רוצחים נשמות של אנשים על מעשים שעשו, ושוכחים שמאחורי כל בן אדם יש סיפור וטראומות... אני מקבל הודעות מאנשים על חברים שהתאבדו וצלקות נפשיות של חיילים, ואי אפשר לא לחשוב על מה משאירה בנו המלחמה". אם הייתי צריכה לראות רק הצגה אחת בשנה האחרונה - זוהי ההצגה. יצירת מופת בכל היבט אפשרי: גם מבחינת התפאורה עוצרת הנשימה, התרגום המופלא, המוסיקה המרטיטה, המשחק הפנומנלי, היצירתיות והסמליות בסצנות השונות, ובעיקר בשל זה שהיא מכריחה אותנו לחשוב לעומק אחרי הצפייה בה. malcamehulal@gmail.com פוליטיקה והשפה העברית במאה העשרים עברית: לאורך שנות המדינה, הרגישו בעיקר הפוליטיקאים של "דור המייסדים" מחויבות לשפה העברית, ולעתים חידשו מילים בעצמם. דויד בן גוריון, שהיה "חולה עברית" חידש את המילים: ממלכתיות (כדי לתאר העברת סמכויות מהמפלגות והתנועות אל המדינה הריבונית); תשתית (במקום אינפרה-סטרוקטורה) ואחריות (בהקשר השלטוני). יצחק בן צבי חידש את מעברה (מלשון מקום מעבר) ותיעוד (דוקומנטציה). משה שרת חידש את המילים: דרכון, אשרת כניסה ונמל תעופה (התעקש על הצירוף במקום שדה תעופה). ז'בוטינסקי חידש את המילים הצהרה וחד-נס (אידיאולוגיה שמתמקדת רק בדגל אחד [ציונות] ללא עירוב של סוציאליזם). harelea@gmail.com מילה צילום: אוהד רומנו

מילת החודש לאה הראל מאת: 

- טוקבקיסט תגובן

harelea@gmail.com

עברית

17

03/2026 - 345 רעננה