כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מאי 2026 - גיליון 347

עילי ארבל

לאה קליין מאת: 

השכם בבוקר דפקה אביבה הקטין, בת רעננה, על דלת דירתי: "התרגשתי ולא יכולתי לחכות", אמרה, ומסרה לי כתבה. בקצה הדף היה כתוב: מנחה: עילי ארבל (נכדה של לאה קליין, כהן לשעבר) 2017 המורה: מירב חיימי; בי"ס מגד; שנת הנושא: "אני והסבתא ישבנו בצוותא" – סיפור על בית, משפחה, ילדות ומקצוע. "המורה, מירב חיימי", אמרה אביבה, "היא בת אחותי, ואת היית המורה למלאכה בבית הספר 'מגד' שלי ושל אחותי, ושתינו זוכרות אותך לטובה". להלן הכתבה: אני והסבתא ישבנו בצוותא סבא-רבא חיים וסבתא-רבתא חנה הגיעו לרעננה בתחילת שנות העשרים. הם נישאו ברעננה. סבא-רבא חיים קנה פרדס בעזרת משפחתו והקים משק. הפרדס היה לכל אורך רחוב קזן. (קזן היה בין קוני אדמת רעננה). אחותו של סבא-רבא, נחמה כהן, הייתה המורה הראשונה ברעננה בבית ספר 'מגד', שנקרא אז 'ממלכתי', יחד עם המורים מגד וברטוב.

סיפור תמונה

עילי ולאה

, למדה בבית הספר מגד, וכשבגרה גם לימדה שם. גם 1935 סבתא לאה נולדה בשנת שלושת ילדיה למדו שם וגם נכדיה, ואני, עילי, ביניהם. סבתא גדלה ברעננה, שהגנון בו הייתה היה באחד החדרים בביתה. לאחר שנה בגנון עברה לגן הילדים, שגם הוא היה בחצר ביתה. מדי יום, אחר הצהריים, כל חבריה היו באים לשחק בחצר הגדולה, מרובת המשחקים. לאביה, סבא-רבא חיים, היה חמור בשם הנס, ששימש אותו להגיע לעבודתו במפעל המים כל בוקר, כך שאחר הצהריים היא וחבריה רכבו בתורנות על החמור. בהמשך החצר, לאורך כל הרחוב, היה פרדס שלאורכו היו פסי ברזל ועליהם נסעה קרונית ששימשה להובלת הפרי, כך שגם חבריה של סבתא נהנו מן הנסיעה על הקרונית. סבא-רבא בנה את ביתו במו ידיו. את הבלוקים לבניין יצר בחצר. בבית היו ארבעה חדרים, שניים מהם מושכרים. משפחתנו גרה בשני חדרים, והשירותים היו משותפים. סבתא לאה הייתה מורה למלאכה בבית הספר. כבר בגיל חמש התחילה לסרוג. מקופסאות נעליים עשתה מיטות לבובות, וגם רקמה ועשתה שרשראות מפרחים שגדלו בפרדס. במיוחד אהבה סבתא את החגים. כל פורים התחפשה בתלבושות שהיא וסבתא-רבתא חנה היו תופרות. בחג הסוכות סבתא ואביה היו בונים סוכה, מקשטים אותה בשרשראות נייר צבעוניות ובפירות מן הפרדס. סבתא רבתא חנה הצטיינה בבישול, וסבתא לאה רכשה ממנה את התחביב הזה והמשיכה בו. כיום סבתא כותבת מתכונים בעיתון. שאלתי את סבתא: "באילו משחקים הייתם משחקים?" שיחקנו בקלאס, קפצנו בחבל, הקפצנו מקל (דודס), חמור-גדול-עד-השמיים, משחקי כדור, סבתא סורגת, מחבואים ועוד. שאלתי גם את סבתא אם יש לה זכרונות מיוחדים מבית הספר. "בתחילת כל חודש" אמרה, "היינו נפרדים בבית העם מן החודש הקודם, ומברכים את החודש החדש. ילד אחד היה עומד בימין הבמה וקורא בקול: "חודש שבט (לדוגמא), צאתך לשלום, וילד אחר בשמאל הבמה היה עונה "חודש אדר, בואכה לשלום", וכל הילדים שישבו באולם היו עונים בקול רם: "סימן טוב ומזל טוב, יהיה לנו ולכל ישראל", ושרים שיר לקרן הקיימת. סבתא לאה נטעה בחצר בית הספר את "עץ המדינה". זכור לה לטובה המורה מדברי, שאיתו היו יוצאים לשדה, להכיר את כל צמחי הבר. "ואיפה למדת בתיכון?" שאלתי את סבתא. "ברעננה היה תיכון שרק אז נפתח" אמרה סבתא, "ואני למדתי בו בשנה השנייה סבתא נישאה לסבא 1954 לאחר שנפתח". לאחר ארבע שנים בתיכון סבתא עברה לסמינר למורות למלאכה בת"א. בשנת אברהם קליין, שעבד בבזק, בזמנו נקרא 'דואר'. סבתא עבדה כמורה למלאכה, ולאחר כמה שנים עשתה הסבה לריפוי בעיסוק, ועבדה בבית החולים 'שלוותה'. אחרי שפרשה לגמלאות, עברה קורס לעיתונאות והתחילה לעבוד בהתנדבות בעיתונאות, כתבה בכמה עיתונים, ועד היום ממשיכה לכתוב בעיתון 'כיוון חדש' ברעננה. עד כאן הכתבה שכתב נכדי עילי. כיום עילי חייל. היה תלמיד מצטיין, מדריך בתנועת נוער, בחור טוב לב ובעל ערכים. הסבתא ועילי יושבים בצוותא לעתים רחוקות, בשל שירותו הצבאי. שיחה טלפונית טיפוסית איתו נשמעת כך: מה שלומך? סבבה. איך אתה מסתדר? אחלה. איך היחס והחברים? אחלה. יש לך צורך במשהו כשתבוא לחופשה? כן, הוא עונה, דגים ממולאים ומרק עם קניידלך. לא יכול לשכוח את הטעם והריח של האוכל שלך – ריח של בית. Cleah1@walla.com עילי חייל

3

05/2026 - 347 רעננה