כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה מאי 2026 - גיליון 347

חמודות בשם דן ברוך שהפך להיות בעלי. קשה להבין את צירוף המקרים הזה. מסתבר שמלמעלה היה מי שניתב אותי חזרה לשם משפחתי המקורי. וזה לא צירוף המקרים היחיד עם דן. הייתי אמורה לסיים תיכון בהדסים ומשם להמשיך לסמינר למורות, אך דודתי לא יכלה לממן זאת והיא שלחה אותי לבי"ס למטפלות בקרית ביאליק, שם סבלתי ממש. אבל מעז יצא מתוק כי נשלחתי לעבודה מעשית בפנימייה בהוד השרון, ושם הכרתי את דן ששימש מדריך". על דן והחיים המשותפים "דן בעלי היה אדם משכמו ומעלה. בימים היה מורה לחקלאות בבי"ס ברטוב ברעננה ובערבים הרקיד ריקודי עם ברעננה ובכ"ס. הוא הקים מפלגה בשם 'למען התושבים', וכיהן קרוב שנה כחבר מועצה. הנתינה הייתה דרך חייו .ביתנו היה 30- ל פתוח לכל תושב שהיה זקוק לעזרה או לפתרון בעיה. נאמר עליו ש"הוא פוליטיקאי מזן אחר". יחד עם זאת הייתה בו המון תמימות והוא האמין לכל האנשים גם כשהם לא באמת נזקקו לעזרה. ניסיתי להאיר את תשומת ליבו לכך, אך תגובתו הייתה תמיד: "אני נולדתי לעזור לאנשים. תקבלי את זה. אין מה לעשות, אני לא יכול להשתנות". לא פעם נאלצנו לבטל תוכנית לצאת לסרט או להצגה כי מישהו היה מתקשר אליו לבקש עזרה: "קחי חברה ותצאי איתה", היה אומר. הוא חינך אותי להיות עצמאית. ניהול כספי הבית קניות וכד' לא עניינו אותו. לכן כשהתאלמנתי, בניגוד לחברות אלמנות אחרות, הייתי מחושלת. ידעתי לחיות לבד". סיפור על אסיר תודה "דני היה חבר בוועדת הנחות של העירייה. יום אחד מתקשר אלינו אסיר מבית הסוהר. בתחילה נבהלנו אך הבחור הציג את עצמו בשמו וביקש להודות לנו: "אימי התקשרה אליי", הוא הנחה 80% אמר בהתרגשות, "וסיפרה לי שבזכותך היא קבלה בארנונה. כשאצא לחופשה אני רוצה לבוא אליך הביתה כדי להודות לך באופן אישי. ובאמת יום אחד דפק על דלתנו בחור צעיר יפה תואר, הציג את עצמו, סיפר על חייו במשך שעתיים וחלק איתנו את מה שהביא אותו לכלא. החלטנו לאמץ אותו והוא היה מגיע אלינו לחופשות. כשהשתחרר מהכלא הוא הכיר בחורה וביקש מאיתנו שנלווה אותה לחופה כי אין לה משפחה בארץ. הקשר אתו נמשך עד היום". על החיים לאחר הפרישה למרות הקשיים שחוותה שרה בחייה, החיוך אינו מש מפניה. "אני בחורה מאוד אופטימית, וזה עוזר לי בחיים. אני מוצאת את הטוב גם בדבר הרע. אני אישה של אנשים ומארחת בביתי .07:00 המון חברים. לפעמים לקפה ראשון של בוקר בשעה ביום ההולדת האחרון שלי בתי ארגנה לי מסיבה בה השתתפו חברות. 65 אני גמלאית לא משועממת. אני מתנדבת בתכנית שנקראת "קריאה בהנאה". מספרת סיפורים לילדי כיתות א' וב'. אני גם מלווה ועוזרת לעולה חדשה נכה. אני סבתא פעילה. הנכדים מבקרים אותי במהלך השבוע, ויש כמובן חוגים, טיולים נופשונים וספרים. appel@eng.tau.ac.il

עידו עם סבתא שרה

השכול שרה מדברת על השכול בעצב רב ובעיניים דומעות, "השכול בשבילי זה כניסה לבור שחור שקשה לתאר במילים. לאבד נכד במלחמה זה פצע בלב שלעולם לא יגליד. זה זיכרון חי של חיים שנגדעו מוקדם מדי. עבורי השכול מהווה גאווה במי שהיה וכאב על מה שלא הספיק להיות". מה עוזר? "מעבר לכתיבת הספר אני גם חברה בעמותה שנקראת 'משפחה אחת' . זהו ארגון לאומי לטיפול במשפחות שכולות בישראל, הנותן מעטפת כוללת לכל אחד מבני המשפחה השכולה ופועל למען שילובם מחדש בחברה. סבתות וסבים 11 ארגנו סדנה אצלי בבית לקבוצה של בהנחייתה של עובדת סוציאלית. קיבלנו הדרכה כיצד להתמודד עם השכול. התגבשה קבוצה מאוד נחמדה, חמש מהנשים רענניות, ויש לנו קשר שוטף בוואטסאפ. מעבר לזה השתתפתי בימי עיון, בנופשונים ובטיולי ג'יפים, שמארגנים לנו ג'יפאים בהתנדבות ובראשם עופר. אני גם רוצה להעלות על נס את נאוה פרומנסקי, רכזת "משפחה שנים את 'הבית 24 אחת" באזור המרכז ומי שמנהלת מזה החם' ברעננה מטעם העמותה. נאוה אישה מקסימה שהכניסה לתוכנית את מעגל הסבים והסבתות השכולים שעד כה לא התייחסו אליהם. היא פשוט נמצאת שם בשבילנו תמיד". זיווג מהשמיים "אני בת יחידה. כשנולדתי חלתה אמי ולא יכלה לטפל בי. דודתי אימצה אותי וגדלתי בביתה שהיה לי בית נהדר. כשהייתי בכיתה ג' ניגשתי אל המחנכת וביקשתי ממנה לשנות את שם המשפחה המקורי שלי שהיה ברוך למזרחי ביבי, שם דודתי שאימצה אותי. לימים כשהתבגרתי, פגש אותי עלם

9

05/2026 - 347 רעננה