כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה ספטמבר 2026- ראש השנה תשפ"ז - גיליון 351

באולם תצוגה ברחוב אחוזה ברעננה היה מהלך יוצא דופן. המותג "רהיטי אלון" התמקד בארונות מטבח וקיר. ניסים עבד תחילה כנגר מן המניין כדי להכיר כל בורג וסיב בעץ. הידע שרכש הפך למנוף מול הלקוחות. הוא חתום על פריצות דרך עסקיות, כמו עבודה ישירה מול קבלני בניין שהתקינו מטבחים של העסק בדירות ששיווקו, ושימוש במיקור חוץ כשההזמנות שטפו את העסק. חתתנ ביניים: פריד תו וגילויים משפ תחיים סבתו נונה ידעה שמותה קרוב. כשאחיו חיים היה במקרה בביתה, היא לא רצתה שיישא את תמונת מותה בליבו וביקשה ממנו לקטוף תפוז מהחצר. כשהוא חזר, היא כבר לא הייתה בין החיים. אבא של ניסים קיבל את מותה כאילו נקטעה ממנו חתיכה חיה, ואחרי התקף הלב הראשון הלך ונחלש עד שנפטר בגיל בלבד. בתוך הכאב היה גם אור: אבא הספיק לראות את 59 ילדיו מסודרים ומצליחים, דבר שמילא אותו גאווה. ביום שבו אבא עצר את לימודיו של ניסים כדי שיצא לעבוד, חווה ניסים אכזבה קשה אך לצדה חמלה עמוקה. ברגע ההוא ראה מולו אדם עייף ומודאג שנלחם להחזיק את ראשה של המשפחה מעל המים. ההחלטה לא נבעה מחוסר אמון, אלא מפחד שלא יוכל לממן את הלימודים. אבא מיעט במגע ובהבעת רגשות, ומתוך תחרותיות היה לו צורך עז לשמור על כבוד המשפחה ולהוכיח שהוא מחזיק בית בכבוד. אימא חייתה כל חייה בצילה של נונה, אך לאחר מותה החלה עוצמתה לצאת. כשאמרו לה יום אחד שהאוכל שלה אינו נופל בטעמו מזה של נונה, ענתה: "אני בישלתי כל השנים, אבל נונה הייתה זו שזכתה בקרדיט". התברר שאימא זרמה עם התרמית כדי לא לפגוע בכבודה של נונה.

גמישות. כשהגיע תורו של ניסים לארח מסיבה, הבית של ההורים לא בא בחשבון. הפתרון היה בית הדודה שגרה מחוץ לשכונת הבלוקונים ושמחה להפוך את ביתה למועדון ריקודים ללילה אחד. אחיו הבכור משך אותו לתנועת "מחנות העולים". מפגשי ערבי שבת, המדורות והפעילות המעורבת של בנים ובנות התנגשו חזיתית באיסורי המסורת מבית. בסופו של דבר החיים בחוץ ניצחו. הפעילות בתנועה הייתה מטלטלת בהתחלה, אך בהמשך שימשה מקפצה מנטלית: ניסים יצא משם אל בגרותו פחות מפוחד, הרבה יותר סקרן ובעל חשיבה עצמאית חריפה. חתהנ בריעית: בית הספר תהעשייתי בי רחום "עם הזמן הבשילה אצלי ההחלטה לעשות שינוי וכך נחשפתי למודעת דרושים: דרוש בעיירת הפיתוח ירוחם, בדחיפות, מדריך מקצועי לבית ספר תעשייתי..." ירד ניסים דרומה לירוחם – בתחילה 1975–1971 בין השנים כמדריך מקצועי ובהמשך כמנהל המוסד. זאת הייתה מסגרת חינוכית ומקצועית שהכשירה בני נוער להשתלבות בתעשייה, והיוותה חבל הצלה אמיתי לנוער המקומי שסבל מחוסר ביטחון. ניסים הזדהה עם התלמידים עד עמקי נשמתו כמי שהגיע מרקע דומה. בימים בהם ירוחם הייתה דחוקה לשוליים, המוסד ההוא פתח לילדי המקום דלת לעתיד. שם גם נרקם קשר מיוחד בין ניסים לבין צבי בורנשטיין – הבעלים של תשלובת "טמפו", שהקים את בית הספר יחד עם משרד העבודה ורשת אורט. בורנשטיין היה מנטור יוצא דופן עבורו. הוא היה גם טייס שנהג להגיע לירוחם במטוסו הקל. למרבה הצער, באחד הימים התרסק בורנשטיין עם מטוסו, נפצע אנושות ונפטר. ניסים נפרד בכאב עצום מאדם שהאמין בו. ירוחם הניבה עבורו עשייה חברתית לצד תפנית אישית. שם הצטלבו חייו עם דליה, מורה-חיילת שראתה בשירותה בירוחם שליחות.

"שערה הכהה גלש עד למותניה מלא וכבד, כאילו נושא עמו סיפור חיים שלם. היופי שלה היה שקט, עמוק, כזה שחודר פנימה. 'זאת תהיה אשתי', אמרתי לחבר שישב לצדי". בירוחם הם הפכו לזוג והקימו בית בישראל (לימים הפכה דליה לקרימינולוגית). מירוחם פנתה הרכבת חזרה לרעננה, עיר ילדותו – סגירת מעגל מתבקשת.

דליה כפי שראיתיה לראשונה

עשרת האחים מימין לשמאל: מלכה, אילנה, עמוס, אני, יעקב, אשר, אורי, לינה, יהודה וחיים

חתהנ שישית: הריטי אלון מה עושים ביום שאחרי? התשובה הגיעה תוך שיחה עם אורי, אחיו של ניסים. ניסים הציע להצטרף אליו כשותף בעסקי נגרות הרהיטים והתווה קו ברור: האחריות להרחבת העסק תהיה בידיו – בפיתוח, בחשיבה קדימה ובהקמת משרד מכירות ותצוגה ברעננה. לא רק ייצור, אלא גם שיווק, נראות ותפיסה עסקית. , נגרות הייתה עבודת כפיים פרוזאית. להוציא 70 בשנות ה רהיטים מתוך הנגרייה המאובקת באזור תעשייה ולהציגם

חתהנ בשיעית: יזמ תו נדל"ן "בעודי שוקל את צעדיי להמשך, נודע לי כבדרך אגב... כי בבעלותו (של השכן מר שור) מגרש בן שני דונם ברחוב הרצל ברעננה." המגרש היה בעייתי ועמד תקוע בהליכי פרצלציה מסובכים שעלולים היו להיגרר שנים. לניסים הייתה תחושה חזקה

› 24 המשך בעמוד

13

09/2026 - 351 רעננה