זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גולדמן נתן בן סמואל וג'נטה (ז'אן) יליד בריסל, בלגיה

נולדתי בשנת 7391 בבריסל, בלגיה. משפחתי הגיע לבלגיה מפולין בשנות ה-02. הוריי התגרשו עוד לפני שנולדתי ונותרתי עם אמי. לאמי הייתה חנות בגדים, כך גם לסבי ולסבתי מצד אמי. מטפלת בלגית, גברת כריסטוף, נתנה לי את הכינוי “לולו", שם המוכר בפי כל.

לאחר כיבוש בלגיה בשנת 0491, עברתי עם אימא להתגורר בבית סבא וסבתא. החיים, למעט הגבלות מסוימות, נמשכו כסדרם עד 2491. ביוני - יולי 2491 הוחל במעצר יהודים, וראשי ). אימא החליטה להתייצב שם במקום אביה. מאחר ונפוצה Malines משפחות הצטוו להתייצב במחנה מלין ( שמועה שאמהות לילדים קטנים ישוחררו, נשלחתי עם שכנה נוצרייה לבקר את אימא במחנה. כאשר רצו הגרמנים לצרף אותי אליה במעצר, טענה האישה כי אני הבן שלה, וכך גם אמרה אמי. הגרמנים השתכנעו והשכנה הצליחה להחזיר אותי הביתה. לאחר המלחמה הסתבר כי אמי נשלחה לאושוויץ. נשלחתי למנזר בכפר הֵבֵרלֶה, לא הרחק מבריסל. במנזר פגשתי עוד שלושה ילדים יהודים שהכרתי, ייתכן והיו אף יותר. במנזר קיבלתי יחס טוב. למרות שלא הוטבלתי לנצרות, התפללתי והתנהגתי כנוצרי. במנזר היה שמי לואיס קולמן. אני זוכר לטובה נזירה בשם אמנדה, אתה שמרתי על קשר גם לאחר המלחמה. דודתי סלין, אחות אמי, שהתחזתה לארית, ביקרה אותי בימי ראשון. היא עודדה אותי וסיפרה כי אימא מרגישה בטוב. משפחת אמי, הוריה ואחיותיה, מצאו מסתור בבתי נוצרים. בספטמבר 4491 שוחררה בריסל. סבי, סבתי ודודתי באו לקחת אותי מהמנזר. גיליתי כי אמי כתבה מהמחנה שלוש גלויות ובהן ביקשה שיצילו את בנה ויסתירו אותו אצל המטפלת הבלגית. בתחילה התנהגתי כילד נוצרי. סבא לא מנע זאת ממני, אבל אמר לי ביידיש: “תעשה מה שאתה מרגיש, אבל אנחנו יהודים!" השנים לאחר השחרור היו קשות עבורי. ניצולים החלו לחזור, ואני ציפיתי כי גם אמי תחזור. בכל פעם כשהגיעה רכבת ואימא לא שבה, חשתי אכזבה וייאוש. מי שהשפיע עליי לטובה באותם ימים היה מורה בשם מייזנר. המורה סיפר לי על ארץ ישראל ועל יהדות, לימד אותי היסטוריה ועורר בי את הגאווה על היותי יהודי. הוא אמר לי: “עליך להמשיך להיות יהודי למען אימא!" בעת ששירתי בצבא הבלגי הכירתי את ז'ולייט זילברשץ, גם היא בת לניצולי שואה. בשנת 9591 נישאנו בבלגיה. הילדים שלי קיבלו חינוך יהודי-ציוני עלו ארצה. אשתי ואני עלינו בעקבותיהם בשנת 3891 והתיישבנו ברעננה. פתחנו חנות צילום וניהלנו אותה עד יציאתנו לגמלאות. (תודה שהצלתם אותנו). Sylvain Brachfeld - Merci de Nous Avoir Sauves סיפור חיי מופיע בספרו של זיכרון הפגישה האחרונה עם אמי מעיק עליי כל השנים, ומייסרת אותי המחשבה על שהקריבה את חייה על מנת להציל אותי ואת הוריה. לז'ולייט ולי נולדו שני ילדים: פיליפ וז'אן (על שם אמי), מהם זכינו לשישה נכדים, ילידי הארץ.

10