זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

שדה שמואל בן משה ומרים פולצ'ק יליד יאזברן, הונגריה

, הונגריה, אבל גרתי עם משפחתי )Jaszbereny( נולדתי בשנת 5391 בעיר יאזברן בבודפשט. אני הבן הצעיר ואחי, בצלאל, מבוגר ממני בשנתיים. אבי היה צבע במפעל טקסטיל ואמי תופרת. למדתי בבית ספר יהודי, עד לסגירתו. אני זוכר שהחיים בעיר היו טובים וכך גם היחסים עם שכנינו הגויים. בשנת 3491, עוד לפני הכיבוש הגרמני, נלקח אבי לעבודות כפייה עבור הצבא ההונגרי. בתחילה קיבלנו גלויות, אך הוא נדד עם היחידה הצבאית שלו ממקום למקום והגלויות

חדלו להגיע. אמי נאלצה להתפרנס מעבודות תפירה.

במרץ 4491 נכנסו הגרמנים להונגריה. החלו הגבלות ותקנות שהקשו על חיי היהודים. הוטל עוצר, בתי יהודים סומנו במגן דוד ונאלצנו לענוד את הטלאי הצהוב. גורשנו לבית מסומן. לילה אחד לקחו אותנו פלוגות "צלב החץ" ההונגריות לשפת הדנובה; הם חיכו לפקודת ירי שלא באה. הובלנו למפקדה ושם העבירו אותנו בין שתי שורות של כידונים שלופים ולקחו מאתנו את התעודות ודברי הערך. אחר כך נלקחנו למגרש ספורט ושם פקדו על הילדים לחפש דברי ערך שנזרקו על הרצפה. למזלי, הצלחתי למצוא שטר כסף שהחבאתי בתוך הנעל. הובלנו לתחנת הרכבת, שם הפרידו בין הילדים למבוגרים. היינו אמורים להישלח לאושוויץ אך הרכבות לא יכלו לצאת מכיוון שבעלות הברית הפציצו את המסילה, לכן הוחזרנו לבית המסומן. בעזרת שטר הכסף שמצאתי יכולנו לשרוד במשך שבועיים. לאחר חודש גורשנו לחלק השני של העיר - פשט - והתגוררנו בבית סבתי. משם גורשנו לגטו שהוקם באזור היהודי של העיר ושוכנו בחדר אחד עם עוד כמה משפחות. בינואר 5491 הגיע הצבא האדום ושחרר את הגטו. חזרנו לבית סבתי, ויום אחד, כשחזרתי הביתה מליקוט עצים להסקה ראיתי את אבי עומד בפתח. הוא חזר הביתה לאחר שהיה עם הפרטיזנים ביוגוסלביה. שאלתי הראשונה הייתה: הבאת לחם? ואז הוציא אבי מתרמילו כיכר לחם כפרי במשקל 8 ק"ג. התחלתי לאכול לאט לאט ובזהירות, כפי שהייתי רגיל בגלל המחסור, אבל אבי אמר לי: אל תחשוש, תאכל לשובע! הצלב האדום הבינלאומי אסף את הילדים, יהודים והונגרים, ושלח אותם לכפרים על מנת שיאכלו ויבריאו. היינו שם בערך חודש, וחזרתי לביתנו הקודם בבודה. לאחר זמן הצטרפה משפחתנו להכשרה לקראת עלייה ארצה בכפר על יד העיר דברצן. בנובמבר 6491 עלינו על אניית המעפילים "כנסת ישראל" בנמל ביוגוסלביה. האנגלים תפסו את האנייה עם התקרבותה לנמל חיפה, ואנו גורשנו לקפריסין. בשנת 0691 נשאתי לאישה את אסתר. נולדו לנו שתי בנות: עדינה וענת. לאסתר ולי ששה נכדים ונינה אחת, כן ירבו. במלחמה איבדתי דודים ובני דודים.

עבדתי שנים רבות, עד יציאתי לגמלאות, בהקמת תפאורות בטלוויזיה החינוכית.

בשנת 7991 מסרתי עדות כתובה ומוקלטת ב"יד ושם".

100