זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

וינברג שרה בת יעקב ורחל סגל ילידת אנטוורפן, בלגיה

נולדתי בשנת 4391 באנטוורפן, בלגיה, להורים יוצאי פולין. אבי עבד במפעל לייצור נעליים וכן היה בעל חנות נעליים. אמי הייתה עקרת בית. בתחילה נותרו אחי הבוגרים בפולין, אך מאוחר יותר הדודה הביאה את שני האחים לבלגיה. בשנת 1491 עברנו לבריסל מאחר וחשבנו ששם יהיו היהודים בטוחים יותר. שם התחלתי ללמוד בבית ספר. אחי המבוגר יצא לעבדה, גם אחותי רגינה נשלחה בהמלצת המוסדות היהודים לעבודה. היא הגיעה למחנה מלין, משם נשלחה לעבר אושוויץ. רגינה הצליחה לזרוק מהרכבת שתי גלויות שבהן כתבה: “אל תאמינו לשום דבר, הכול שקר!" בדצמבר 2491 נכנסו לביתנו חיילים; אבי נורה למוות, אמי נפצעה קל. אני ואחי הועברנו למשפחה בלגית בחסות כמרים שהגנו עלינו. לאחר זמן מה גם אמי הועברה למסתור. במשך המלחמה הייתי מנותקת ממשפחתי. לא היה לי טוב בבית המשפחה האומנת. היחס אליי היה אדיש, הם כנראה עשו זאת תמורת כסף. אחי הצעיר הועבר למנזר בעיר ברוז' בגלל מחלתו. אחי הגדול עבר 71 מקומות מסתור. בתחילה עוד הלכתי לבית ספר, אך עד מהרה הסתבר כי הדבר מסוכן. אני מעריכה כי המשפחה האומנת העדיפה שאעזור בבית. הועסקתי בהעברת תוצרת חקלאית לבתי קונים פרטיים, דבר שהיה מסוכן לא פחות.

באביב 5491 נכנסו האמריקנים לבלגיה אז שוחררתי.

במלחמה איבדתי את אבי, יעקב, ואת אחותי רגינה שנספתה באושוויץ.

לאחר השחרור אימא לקחה אותי ואת אחי ועברנו להתגורר בבריסל. שבתי ללימודים בבית הספר, והיה עליי להשלים את החומר שהחסרתי בכל שנות המלחמה. הצטרפתי לתנועת הנוער גורדוניה ובמסגרת תנועה זו עליתי ארצה בשנת 9491. במשך שנתיים הייתי בקבוצת “השרון" ליד נהלל. שירתי שנתיים בצבא כאלחוטנית. לאחר השחרור עבדתי בחברת ביטוח.

בשנת 6591 נישאתי לרודולף וינברג.

לרודולף ולי נולדו שלושה ילדים: ירון, גיל וטל, ואנו רווים נחת מ-4 נכדים.

12