זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

בייגל חיה בת וולף וריסל בֶּבֶּס ילידת דומברוביצה, פולין

נולדתי בשנת 5291 בדומברוביצה, פולין. אבי היה סוחר קרקעות, לימים קיבל תפקיד בבנק המקומי כפקיד. אמי הייתה עקרת בית. היו לי 5 אחים ואחיות. הבנים למדו בבית ספר יהודי “תרבות" והבנות בבית ספר פולני. היו לי חברים יהודים וגם פולנים. אבא בנה לאמו מבנה קטן בחצר ביתנו ואני נהגתי להביא לה כל בוקר לחם וחלב.

בשנת 1491 כאשר אמי חשה בסכנה המתקרבת, היא שלחה את אחיותיי הבוגרות לרוסיה, שאר המשפחה נותרה בעיירה. אני וברכה נדדנו יחד עם קבוצת בנים ובנות מהעיר והגיעו לסטלינגרד. במשך השבוע עבדנו בשדות ובסוף השבוע התגוררנו בבית אישה גויה שאימצה אותנו. הדבר נמשך כשנה. עם התקרבות הגרמנים ברחתי עם אחותי לאוזבקיסטן. עבדנו בשדות הכותנה וגרנו בצריף. אחותי חלתה בטיפוס. אשפזתי אותה בבית חולים כשהיא במצב קשה. הצלחתי לקנות עבורה אוכל בתמורה לציוד שאימא נתנה לנו בשעה שעזבנו את הבית. המצב באוזבקיסטן החמיר עקב ההפגזות והרעב והקבוצה החליטה לברוח להרי אורל. התעקשתי לקחת גם את אחותי החולה, למרות שטענו שלא תשרוד. נסענו ברכבת לעיר ברזניקי שבהרי אורל. טיפלתי באחותי במסירות עד הבראתה. נשלחנו לעבוד במפעל מגנזיום, שם ייצרו כנפיים למטוסים. הייתי אז בת 81 ומוניתי לאחראית על קבוצה של 51 עובדים. בתקופה זו קיבלנו מזון ולא סבלו מרעב.

בשנת 3491 נישאה אחותי ברכה ולאחר זמן לא רב גם אני. בעלי, אשר בייגל, היה חבר קבוצתי מדומברוביצה.

בשואה מצאו את מותם בני משפחתי שנותרו בעיר: ההורים, וולף וריסל, ארבעת אחיי, סבתות, דודים, דודות ובני דודים. הם נקברו בקבר אחים ליד בית הכנסת.

אני ובעלי נסעו לוורוצלב, שם נולדה בתנו הבכורה, רותי.

בשנת 5491 עברנו לגרמניה, שם החל בעלי לעסוק במסחר. בשנת 9491 עלינו לארץ. אשר החל לעבוד כשוטר בנמל חיפה ואני עבדתי בחנות לממכר שוקולדים.

לאשר ולי נולדו שני ילדים: רות ודב. יש לי 8 נכדים ו-01 נינים.

אהבתי לעזור לאנשים, התנדבתי בבית חולים רמב"ם בחיפה ובבית אבות.

בעלי, אשר בייגל, נפטר בשנת 0102. יהי זכרו ברוך!

127