זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ד"ר גולדברג צבי (הרש) בן משה ורבקה יליד נוביטרג, פולין

נולדתי בשנת 8191 בעיירה נוביטרג שבפולין. היו לי עוד 3 אחים ו-3 אחיות. לאבי הייתה חנות בגדים מוכנים והוא גם העסיק חייטים שתפרו בגדים ל"עמך". נהגנו לנסוע בעגלה לשווקים בסביבה למכור את מרכולתנו. למדתי ב"חדר" ואחר כך בבית ספר עממי ובתיכון ממלכתיים. את תעודת הבגרות לא קיבלתי כי לאבא לא היה כסף לשלם עבורה. בצעירותי הייתי חניך בתנועת “בני עקיבא" וב"מכבי",

ואף השתתפתי בתחרות סקי.

בשנת 9391 קיבלתי צו התייצבות לצבא הפולני. יום הגיוס היה יום פריצת המלחמה. כאשר הגעתי למחנה, התברר שכולם ברחו. אני וארבעת חבריי המשכנו ברגל לטרנוב ומשם לעבר הגבול עם ברית המועצות. חיפשנו צבא שיקבל אותנו. כאשר הגענו לרובנו, נודע לנו שפולין נכבשה. המשכנו בנדודים. ליד הוויסלה נאלצתי לעבור ניתוח ברגל, אחר כך חזרתי הביתה. לאחר שהגיעו הגרמנים, ברחנו לעבר לבוב. בדרך התנפלו עלינו שודדים אוקראינים וגזלו את כל רכושנו. בלבוב מצאתי את שני אחיי, דוד ולוי. עבדתי במלצרות עד שנדרשתי לקבל אזרחות רוסית, מאחר שסירבתי, נשלחתי לסיביר. הנסיעה נמשכה חודשיים. בסיביר עבדתי בכריתת עצים. הייתי שם מ-0491 עד 2491. לאחר ששוחררתי, נסעתי לאוזבקיסטן ונשארתי בבוכרה. לא התקבלתי לצבא אנדרס כי חליתי בטיפוס. הייתי בבוכרה עד 4491. כאשר התארגן הצבא של ונדה ושלבסקה, ארגנתי עם אחי רכבת מתנדבים. מאחר והייתה הגבלה על כמות היהודים בצבא, הוחזרנו לבוכרה.

בשנת 4491 נשאתי לאישה בבוכרה את קלרה.

במלחמה איבדתי את הוריי, משה ורבקה, אחיותיי: נלה, הלה ורוזה ואת אחי יעקב.

לאחר המלחמה חזרתי עם אשתי לברדיצ'ב, שם התחלתי לעבוד כרופא שיניים בבית חולים צבאי. באפריל 6491 נודע לי כי רוצים להרוג אותי ולכן ברחתי מהעיר ונסעתי לקרקוב. לעיירת הולדתי, נוביטרג, לא חזרתי כי שמעתי שהיה שם פוגרום. לבסוף הגעתי לקטוביץ. בשנת 6491 יצאנו מקטוביץ עם אנשי “הבריחה" והגענו לווינה. שהינו ליד העיר לינץ עד שנת 9491, שם נולדה בתנו. עלינו ארצה באנייה “גלילה".

הייתי רופא שיניים. טיפלתי בהתנדבות בעולים חדשים ובנזקקים ועל כך קיבלתי תעודות הוקרה.

. “גולדברג זוכר" את קורות חיי תיעדתי בספר אוטוביוגרפי Jubileusz ארגון יוצאי העיר נוביטרג הוציא בשנת 9791 ספר זיכרון בפולנית, שראה אור בשנת 4002, בשם . goszczynskiego

לקלרה ולי בת אחת: אילה, שלושה נכדים וחמישה נינים.

כגמלאי החלתי לעסוק להנאתי הציור ובפיסול.

131