זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

גיטליץ יחזקאל בן שמעון וגיטל יליד דולהינוב, פולין

נולדתי בשנת 2391 בעיירה דולהינוב, פולין, היום בבלורוסיה. אבי היה סוחר תבואה אמיד ומקובל בקהילה. בעיירה גרו כ-000,5 יהודים ובמקום פעלו תנועות נוער ציוניות ובית ספר יהודי “תרבות". בשנת 9391, עם פרוץ המלחמה, השתלטו הרוסים על המקום. למדתי שנה אחת בבית ספר רוסי, ואני מסכם זאת כך: “סוף הילדות וסוף החינוך הפורמאלי". ביוני

1491, לאחר הפרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, נכנסו הגרמנים. בסלקציה השנייה שנערכה בעיירה נרצחו גברים רבים, ביניהם גם אבי. אני, אמי ואחי ישראל התחבאנו אצל גוי. שרדנו את הסלקציה, אחר כך ברחו ליערות הסמוכים. הצטרפנו לקבוצת פרטיזנים שבראשה עמדו קצינים סובייטים שנמלטו משבי הגרמנים. בשנת 2491 החליט מנהיג הקבוצה, ניקולאי קיסילב, לעבור עם הקבוצה לברית המועצות. על הצלת 572 יהודי הקבוצה זכה קיסילב בתואר ‘חסיד אומות העולם'. לאחר שהגענו לשטח ברית המועצות, המשכנו במסע ברכבת משא לעבר קזחסטן. אמי גילתה תושייה, היא הצליחה לאסוף מלח ולסחור בו, כך שרדנו עד שנת 4491. חיינו בקולחוז מרוחק, בתנאי מחסור במזון וסבלנו מרעב. ב-4491 השיגה אמי אישור לחזור לעיירתנו בפולין, דולהינוב. הכומר המקומי, ידיד המשפחה, החזיר לנו את החפצים שהופקדו אצלו למשמרת. אני ואחי ישראל, הצטרפו להכשרה “גורדוניה" בפולין, ובשנת 6491 הגענו למחנה עקורים בעיר גרץ שבאוסטריה. שליחי עלייה ב' הבריחו אותנו מעבר לגבולות עד שהגענו לאזור טורינו שבאיטליה. היינו שם עד 8491, ולמדתי מעט עברית. אחי ישראל, יליד שנת 9291, עלה ראשון לארץ. הוא התגייס לחטיבה 7 והשתתף בקרבות מלחמת השחרור בגליל. ישראל נפל ביולי 9491, יהי זכרו ברוך! אני ואמי עלינו ארצה באוקטובר 8491. אימא לא התאוששה מנפילת בנה, ואני נטלתי על עצמי את פרנסת המשפחה. בד בבד השלמתי את השכלתי בקורסים מקצועיים והשתלבתי בענף הבנייה.

נשאתי לאישה את מרים לבית פורמן, גם היא ניצולת שואה.

למרים ולי שלושה ילדים ו-9 נכדים.

אני מאמין שבחיים צריך להעז, ליזום ולעשות.

134