זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

דור דינה בת יוסף ולינה קסטֶן ילידת בוקצ'ובצה, פולין

נולדתי בשנת0491 בעיירהבוקצ'ובצ'השבגליציההמזרחית, פולין (כיוםבאוקראינה). אחי, שמואל, נולד בשנת 9391 ואחי מוניה נולד בשנת 1491. אבי היה חייט. הרוסים שלטו באזור. בחודש יולי 1491 פלשו הגרמנים לאזור וחיי המשפחה השתנו; נערכו אקציות, רכוש הוחרם ויהודים נשלחו לגטאות. יהודי העיירה גורשו לגטו רוהטין, עיר המחוז הסמוכה. אבי שהיה מודע לעומד להתרחש, חפר

בור תחת מיטת השינה, שם הסתתרנו כשנערכו האקציות.

ב-1 באוקטובר 1491, ביום הכיפורים, פרסמו הנאצים הודעה כי על שארית היהודים להתאסף במרכז העיירה, משם הוצעדנו לגטו רוהטין מלווים בחיילים גרמנים, במשטרה אוקראינית ובכלבי שמירה. כל מי שלא עמד לו כוחו וכשל - נורה במקום. בגטו הצטופפנו בחדר אחד עם משפחות נוספות. היו אקציות בהן נלקחו ילדים מהוריהם ונורו למוות. הוריי נאלצו למסור את אחי התינוק, מוניה, והוכרחו לחזות בהוצאתו להורג. בחודש מרס 2491 נודע לאבי כי עומדת להתקיים אקציית ילדים נוספת. הוא החליט לברוח מהגטו. באחד הלילות הוריי קשרו אותי ואת אחי שמואל אל גבם וזחלו תחת גדר התיל שהקיפה את הגטו. השומרים ירו לעברנו ומהיריות נפצעה אמי ברגלה, אך לא נתפסנו. בשעות היום הסתתרנו בשדות ובלילות צעדנו לעבר יער ויטן סמוך לבוקצ'ובצ'ה. הסתתרו ביער כמה שבועות כשאנו ניזונים מתפוחי אדמה שאבא גנב מהשדות ומשאריות מזון בהמות שגנב מרפתות בכפרים הסמוכים. אבי לא הצטרף לשורות הפרטיזנים כי אימא הייתה במצב נפשי קשה, אבל הוא סייע להם ככל שהתאפשר לו. ביער פגש אבא שני זוגות חברים ומשפחותיהם שברחו מגטו רוהטין לפני שהגרמנים העלו אותו בלהבות. יחד חפרו בונקר ביער באזור הביצות באמצעות כלי חפירה שגנבו מהכפרים בסביבה. בבונקר שכוסה בגזעי עצים וענפים הסתתרנו 8 מבוגרים ו-6 ילדים במשך כשנתיים וחצי. שקים שימשו אותנו כלבוש וככסוי. הרעב, הקור והמחלות ליוו אותנו במשך כל תקופת ההסתתרות ביער. ברצוני לציין לטובה את הגברת שוסטקובה, איכרה פולניה ענייה. אבא היה מיודד אתה מלפני המלחמה ועזר לה כשנזקקה. לעתים חמק אבא אל ביתהּ וביקש את עזרתה. למרות הסיכון שבמעשה והמחסור, נתנה לו מעט לחם וחלב, “זה בשביל הילדים" אמרה לו. בחודש מאי 4491 נולדה בבונקר אחותי טוניה (טובה). באוגוסט 4491 שחררו הרוסים את האזור. מתוך כ-004 איש שהסתתרו ביער ויטן ניצלו 52 נפשות. לאחר השחרור נשארנו ביער. חזרנו לעיירה רק בסוף 4491 כשהאוקראיני שגזל את ביתנו הסכים לאפשר לנו להתגורר זמנית במחסן שבחצר בתמורה לעבודת אבי בשדות.. בשנת 5491 נסענו לפולין שם נאספו ניצולים. בשנת 6491 הוברחנו מפולין באמצעות ארגון ה"בריחה" למחנה המעבר “ווגשייד" באוסטריה. באוקטובר 8491 עלינו לישראל באניית העולים “טטי". שירתי בצבא הקבע בחיל הים כפקידת מבצעים ולאחר מכן בלשכת מפקד חיל הים. עבדתי במשך 32 שנה בבית החולים לוינשטיין ברעננה כמנהלת הלשכה הרפואית. אני נשואה לליאור דור ויש לנו שלושה ילדים: רהב, אילה ואסנת ותשעה נכדים. “כך זה היה". את קורות משפחתי בשואה תיעדתי בספר

136