זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הירשפרונג הניה בת בנימין וחוה שליט ילידת וילנה, פולין

נולדתי בשנת 8391 בווילנה, שהייתה אז בשטח פולין. משפחת אבי הייתה משפחה אמידה שעסקה במסחר פרוות. עם פרוץ המלחמה, בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עברה וילנה לשליטת ברית המועצות. מיד לאחר הפלישה הגרמנית בקיץ 1491, ירו הגרמנים באבי בשעה שיצא לרחוב.

דו ֶּ תקופה קצרה הייתה משפחתי בגטו וילנה. יצרנו קשר עם איכר בשם פליקס פ מהכפר מגיסטרצקה קולוניה שנהג לספק לנו חלב במשך שנים, והוא הסכים להסתיר אותנו בביתו. הבטחנו לו שיבוא על שכרו עם תום המלחמה. למרות סכנת עונש המוות שהייתה כרוכה בדבר, הוא הסתיר בחדר קטן ליד ביתו 31 מבני משפחתי; אמי ואני, סבי וסבתי, וגם דודתי אידה שהייתה בת גילי. ביתו של פדו עמד במקום מבודד בכפר, ולכן היה לו קל יותר להסתיר אותנו. הוא דאג להביא לנו מצרכי מזון ולהזהיר מפני השכנים ומפני הגרמנים שהסתובבו באיזור. הוא היה רווק ואף ויתר על אפשרות להינשא כי חשש מפני גילוי המעשה. הצטופפנו בחדר הצר והשתדלנו לשמור על שקט. כאשר הרגשנו בסכנה מתקרבת, קפצנו לתוך בור רחב שנחפר מתחת לרצפת החדר. אני זוכרת היטב את הפחד היום יומי ואת הקושי הגדול לשמור על שקט. את חוויות החיים במחבוא חלקתי עם דודתי אידה. כשגברה הסכנה כי נתגלה, הועברנו, אני ודודתי, לבית אחיו של פליקס, ולאדיסלב פדו, במקום מרוחק יותר. אח זה הסתיר בביתו גם כומר שהתנגד לנאצים. לאחר שהצבא האדום שחרר את ליטא, חזרנו לווילנה. גילינו שכל רכושנו הוחרם, והאיכרים שהצילו אותנו לא קיבלו דבר. לאחר זמן קצר יצאתי עם אמי לפולין ולאוסטריה. באוסטריה שהינו כשלוש שנים במקום בשם אבלזברג, שם נישאה אמי לאליעזר פריד, ניצול שואה שאיבד את אשתו וילדיו. אליעזר אימץ אותי והיה לי לאבא נהדר. באוקטובר 8491 עלינו לארץ באוניה “התקווה" שהייתה, כפי שהתברר מאוחר יותר, אוניית נשק מוסווית. התגוררנו ברעננה. למדתי להיות אחות, שירתי בצבא, ועבדתי במרפאות קופת חולים לאומית בתל אביב.

בשנת 4691 נישאתי לאברהם הירשפרונג, מהנדס במקצועו, ונולדו לנו שני ילדים: רון ודורית.

לאחר פטירת בעלי חזרתי לרעננה, ואני מתגוררת בסמוך לבתי ולמשפחתה. אני נהנית מחברתם של ארבעת נכדיי ומן הפעילויות התרבותיות בעיר שבהן אני נוטלת חלק.

139