זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

וייסמן הינדה בת רפאל ושיינה-גיטל יעקובוביץ' ילידת דומבייה, פולין

נולדתי בשנת 4291 בדומבייה, פולין. אבי היה חייט ואמי עקרת בית. להוריי היו שישה ילדים: בלה, אני - הינדה, אברהם, חמולק, חנה וטובה. למדתי בבית ספר פולני, ויידיש אצל רב שבא אלינו הביתה. עם פרוץ המלחמה הועברו כל היהודים לכמה רחובות שיצרו גטו. הצפיפות הייתה גדולה והיה מחסור במזון. בשנת 0491 נלקחתי עם אחותי בלה לעבודות כפייה

אצל בעלי משקים. הייתי בקבוצה של כ-51 בנות שעבדו בשדות, ברפתות ובאורוות. בלילה ישנו על קש ברפת. הוריי, שהיו עדיין בגטו, שלחו לנו בגדים, אותם החלפנו במעט מזון. ההורים המשיכו לשלוח לנו מכתבים. במכתב האחרון שקיבלנו, כתבה אימא כי מתכוננים להרוג אותם וביקשה שנישאר יחד. היא סיימה את המכתב במילים הבאות: “החזיקו מעמד, נקמו את סבלנו ומותנו!" נשארתי עם אחותי בכפר עד סוף 2491. הגרמנים העבירו אותנו למוֹגִילְנוֹ, גם שם עבדנו בשדות. לאחר כמה חודשים, בינואר 3491, נלקחנו ברכבת בהמות לאושוויץ. בסלקציה הפריד מנגלה ביני ובין אחותי. זכרתי את דברי אמי, והצלחתי לחבור לאחותי. באושוויץ עבדנו קשה וסבלנו מאוד מרעב, מקור וממחלות. נותרנו יחד ושמרנו אחת על השנייה. בשנת 4491 חלתה בלה ונשלחה למשרפות, אני שרדתי. עם התקרבות הרוסים, הועברתי בתחילת 5491 למחנה רוונסבריק, משם נשלחתי למחנה מלכוֹב ובו הייתי עד אפריל 5491. מאחר שהרוסים התקרבו, הוצאנו לצעדת המוות. אני וכמה מחברותיי החלטנו לברוח מהשיירה. הצלחנו להתחבא בבית נטוש, ובמאי 5491 הגיעו הרוסים לכפר והודיעו שהמלחמה הסתיימה. בשואה איבדתי את כל משפחתי: הורים, אחים, אחיות, סבים, סבתות, דודים ודודות, אני היחידה ממשפחתי ששרדתי. התחלתי במסע נדודים. בתחילה הגעתי לעיר ורן שבגרמניה שם התרכזו ניצולים רבים. משם המשכתי לסוסנוביץ ואחר כך לבנדין. כאן הצטרפתי לקיבוץ נוער יהודי “דרור". למקום הגיע אנטק צוקרמן וביקש מתנדבים להקמת קיבוץ בקרקוב. בקרקוב פגשתי לראשונה את מי שיהיה בעלי, מאיר וייסמן. לאחר מכן חזרתי לבנדין ומשם לפוקינג, שם שוב פגשתי את מאיר. הקבוצה שהתארגנה בפוקינג יצאה למרסיי. במרסיי נישאתי למאיר וב-1 בנובמבר 6491 יצאנו באניית המעפילים “לטרון" לעבר הארץ. למרות החור שנפער באנייה, הצלחנו להתקרב לחופי ארץ ישראל, אך הבריטים גירשו אותנו לקפריסין. לאחר שבעה חודשים, הגענו לארץ והוכנסנו למחנה המעצר בעתלית. לאחר חודשיים הועברנו למחנה מעבר בקרית שמואל ומשם עברנו להרצליה. למאיר ולי נולדו שני ילדים: רפאל ז"ל ולאה. בעלי, מאיר, נפטר בשנת 3891. בני, רפאל ליבנה (וייסמן) ז"ל, היה סגן אלוף בשייטת, הוא נפטר בשנת 9991 עקב הצלילות בקישון.

יש לי שבעה נכדים ושישה נינים.

142