זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

לזר אילה (הינדה) בת בעריש-דב ולאה בראונפלד ילידת יורדנוב, פולין

נולדתי בשנת 8391 ביורדנוב, פולין, עיר קטנה בין קרקוב לזקופנה. להוריי הייתה חנות נעליים וגלנטריה במרכז העיר. היו לי אח ואחות גדולים ממני: מילה (מירה) וברוך-מאיר. הוריי היו דתיים מודרניים. היחסים עם הנוצרים במקום היו טובים. אבא נהג לשחק שח עם ראש העיר.

התגוררנו בעיר עד קיץ 2491. סבלנו מהשלטון הנאצי: היו הגבלות בתנועה, החרמת רכוש ונאלצו לענוד טלאי צהוב. נאלצנו לעזוב את דירתנו ולהצטופף בחדר פנימי אחד. החנות נשרפה עוד בתחילת הכיבוש והיו לאבי בעיות פרנסה. אבא גויס מפעם לפעם לעבודות כפייה, כך הצלחנו לשרוד עד סוף אוגוסט 2491 אבי נשלח עם עוד שני יהודים למטה הגסטאפו בעיר המחוז רַבְקָה לשלם כופר תמורת הגנה על בני העיר. רַבְקָה הייתה בסיס ההכשרה ואימון האייזנגרופן להרג יהודים המוני. אבא חזר אך לא הותר לו להצטרף ליתר המשפחה שברחה לקרקוב. ביום שבו היה אמור לצאת לקרקוב, הגיעו גרמנים מאותו בית ספר להֵרג ברַבְקָה ותרגלו, הלכה למעשה, את שלמדו. אבי, כנראה, מצא שם את מותו. אמי לקחה אותי ואת אחיי לקרובים בקרקוב מתוך מחשבה כי בעיר הגדולה יותר קל להסתתר. מגטו קרקוב ברחנו לגטו בוכניה, חזרנו לקרקוב, כך כמה וכמה פעמים כשאנו נמלטים מהאקציות. רוב הזמן שהינו בבוכניה. אימא עבדה במתפרה, אחותי במפעל צעצועים, כך הצלחנו לשרוד. בגטו בוכניה פעלו קבוצות מבריחים. לאחר תחנונים והפצרות הסכימו המבריחים להבריח את משפחתי, כולל אחות של אמי, למרות שכסף רב לא היה לנו. החלטנו להתפצל על מנת שאימא תכין מקום מסתור לשאר המשפחה. אימא לקחה אותי, בתה הקטנה, יצאנו ראשונות והצלחנו למצוא מקלט. אחיי ודודתי נותרו בגטו. יום לפני מועד בריחתם משם, חוסל הגטו והם נשלחו למחנה המוות.

בתחילת 5491 שוחררנו בידי חיילי הצבא האדום.

במלחמה איבדתי את אבי, אחותי ואחי, וכן סבים וסבתות משני הצדדים, דודים ודודות ובני משפחותיהם.

בסוף 6491 העבירו אנשי “הבריחה" אותי ואת אמי למחנה עקורים היידנהיים בגרמניה. שם לראשונה פגשתי ילדים יהודים. למדתי בבית ספר והייתי חניכה בבני עקיבא.

בינואר 9491 עליתי עם אמי ארצה באופן עצמאי וגרנו בתל אביב.

בשנת 8591 נישאתי לזלמן דב (רזי) לזר, אותו הכרתי בבני עקיבא בתל אביב.

למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר הלימודים יצאתי עם בעלי בשליחות הסוכנות לבלגיה על מנת לארגן נוער יהודי בתנועת בני עקיבא.

עסקתי שנים רבות בהוראה, בבתי ספר יסודיים ובתיכון ובמחלקה לחינוך מבוגרים.

לדב ולי נולדו שלוש בנות: מירה, נעמה ותמר ויש לי 31 נכדים ו-2 נינים.

154