זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ד"ר פאבלוקס ליליאנה בת הלל ולאה הניגמן ילידת ורשה, פולין

נולדתי בשנת 6391 בוורשה, פולין. אבי היה בעל מפעל לייצור מזוודות ומוצרים נלווים. את העסק הקים סבי. הבית היה מסורתי. שמרנו על כשרות וחגגנו את החגים היהודים. בתחילת המלחמה ברח אבי לרוסיה, כפי שעשו רבים. כאשר הגרמנים נכנסו לעיר, הם פלשו לבתים ולמרתפים והחרימו רכוש וכסף. משפחתי נשארה בדירת שני

החדרים שלנו מאחר שהייתה בתחומי הגטו. יום אחד חזר אבא לגטו. אני זוכרת כי מצבנו היה טוב יותר מזה של יהודים שהובאו לגטו ממקומות אחרים ואני לא זוכרת רעב כבד. אל ביתנו הגיעו אח ואחות על מנת לאכול. מצד אחד, בשלב הראשון התנהלו בגטו חיים רגילים, התיאטרון פעל, בתי קפה היו פתוחים, ומצד שני היו אנשים שמתו מרעב ברחובות. כאשר החל פינוי חלק מהגטו בסלקציה הראשונה, לקחו את סבתא שלי. בתקופה זו חל נתק בין בני המשפחתי המורחבת. בגטו הקימו סדנאות על מנת להעסיק את האנשים ולספק מוצרים חיוניים לצבא הגרמני. הגרמנים הקימו “שוֹפּ" (סדנאות) והעסיקו בהן אנשי מקצוע יהודים, ביניהם אבי. רבים עבדו ב"שופים". כאשר נאלצנו לעזוב את הדירה, עברנו להתגורר בסדנה עצמה. באחת הסלקציות העביר אותי אבא לבניין שבו התחבאו נשים וילדים, אחר כך הוסענו במשאית למקום כלשהו, אך לבסוף הוחזרתי להוריי. אבא שילם כסף לאחד הקצינים על מנת שיוציא את אימא, את אחי, אותי ואת דודי, אח של אמי, מהגטו. היינו בבתי משפחות שונות בוורשה. זו הייתה תקופה קשה עבורי. לאחר זמן נמסרתי לאישה מבוגרת, “סבתא מאמצת", תמורת תשלום, ואצלה נשארתי עד לאחר מרד גטו ורשה, אז חזרתי להוריי ואחי. חזרנו לפראגה בוורשה והייתי שם עד אפריל 5491. באמצעות מסמכים מזויפים עברנו לצ'כוסלובקיה, להונגריה ולאוסטריה, שם היינו זמן מה במחנה מעבר של הג'וינט. משם עברנו למילאנו באיטליה והיינו שם עד סוף 6491. בתחילת 7491 התיישבה משפחתי בארגנטינה. בשנת 9591 נישאתי להורסיו פאבלוקס בבואנוס איירס. נולדו לנו שני ילדים: הרנן ודֶּבִּי. כיום אני סבתא ל-7 נכדות.

בשנת 7791 עליתי לארץ. עד יציאתי לגמלאות עבדתי כרופאת ילדים בקופת חולים בכפר סבא.

כיום, כגמלאית, אני מרבה לצייר ואף הצגתי תערוכה בפארק רעננה.

167