זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פורמן צילה בת משה וטובה שפיגלמן ילידת אולקוש, פולין

נולדתי בשנת 5291 באולקוש, פולין. גדלתי בבית דתי ציוני. להוריי הייתה חנות מכולת, בנוסף, אמי הייתה פעילה במוסדות של גמילות חסדים. למדתי ביום בבית ספר פולני ובערב בבית ספר יהודי “בית יעקב”. היו לי שלושה אחים: מאיר- חיים, לייביש-יונה ואברהם. הייתי חברה בתנועת נוער של “מזרחי” והייתי גם ספורטאית טובה. השתתפתי בהופעות ספורט שנערכו ביום העצמאות הפולני.

עוד לפני פרוץ המלחמה הייתה אנטישמיות בעיר.

בשנת 9391 חלק מהצעירים ברחו לרוסיה, אחרים נלקחו על ידי הגרמנים, איש לא ידע לאן. בשנת 0491 גידרו הגרמנים גטו והכניסו לתוכו את כל היהודים. היה רעב בגטו אך לנו היה אוכל מחנות המכולת שלנו. בשנת 2491 נשלחנו לאושוויץ. קבוצה בת שלושים נערות צעירות, ואני בתוכן, נבחרנו לעבוד בצ’כיה. חברתי ואני לא רצינו להיפרד מהאמהות שלנו והתחלנו ללכת חזרה אליהן. יהודי אחד הציל את חיי בכך שדחף אותי בכוח חזרה לעבר קבוצת הבנות ודרש בתקיפות שאשאר אתן. עבדתי בבית החרושת למזרונים בברנסטוב ליד טראוטנאו, צ’כיה. שלוש שנים עבדתי בפרך ליד נולים ענקיים במשך 01 שעות רצופות. מדי יום ראשון קבלנו חצי ק”ג לחם שהיה צריך להספיק לכל השבוע. פעם בשבוע קיבלנו חפיסת מרגרינה וביום אחר מי מרק. בימי ראשון לא עבדנו במפעל אך מצאנו עבודה נוספת אצל הגרמנים בגינות בתיהם וקיבלנו מעט אוכל בתמורה. מערכת היחסים החמה בינינו, הנערות, ההומור שלנו, השירים שכתבנו והעזרה ההדדית בינינו - כל אלה הצילו אותנו. בנוסף הייתה בחורה בוגרת שלקחה אותי תחת חסותה ודאגה לי. עם כניסת הרוסים הייתי מוזלמן וחליתי בדלקת ריאות. רופא רוסי טיפל בי ובחברותיי, האכיל אותנו דייסות סולת והחזיר אותנו לחיים. חזרתי לסוסנוביץ שבפולין. ברשימות הניצולים מצאתי בן דוד של אבא ומשפחתו לקחה אותי אליהם. מצאתי גם את דודי משה שלקח אותי לעיירה ג’רגנוב בשלזיה. שם פגשתי את אברהם פורמן, שהיה פרטיזן ועבד כשוטר, ונישאתי לו. באמצעות הצלב האדום קבלתי ידיעה כי אחי חי בסנטוריום בשוויץ. עברנו לשוונדורף שבגרמניה ליד מינכן, שם נולדו בני הבכור ובתי, בן הזקונים נולד בארץ. עלינו באנייה “נגבה”, הראשונה שיצאה לישראל באופן ליגלי, בפסח של 9491. היינו בין 05 המשפחות הראשונות שהתיישבו באשקלון. הגברים שמרו על המשפחות מפני הפדאיון. עם הזמן בעלי אברהם היה לנהג משאית, מאוחר יותר הייתה לו חברת הובלות ולאחר מכן פתח בית מסחר לגרוטאות. אני עסקתי בהתנדבות. הייתי ממייסדות “יע”ל” (יד עזר לחולה) הקמתי את ארגון “אשה דתית” שהפך עם הזמן ל”אמונה”. טיפלתי בקליטת עולים מגלויות שונות ביניהם אתיופים. ארגנתי אירועים ומסיבות עבור העולים. כמו כן הייתי פעילה בחוג “קולטורה יידיש” ובארגון “עמך”.

כתבתי ספר בשם “בארות נשברים” ומסרתי עדות בפרויקט של שפילברג וב”יד ושם”.

התברכתי בשלושה ילדים: משה, טובה ואריה, בנכדים ובנינים.

169