זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רוט אהובה בת יצחק וצפורה הפטקה ילידת קליש, פולין

נולדתי בשנת 6291 בעיר קליש שבפולין. זמן קצר לאחר שנולדתי עברה משפחתי לעיר קוז'מינק. הייתי הבת הבכורה, אחריי נולדו שני בנים ובת. גדלתי בבית דתי. למדתי בבית ספר פולני ואחר הצהריים ב"בית יעקב" שם למדתי יידיש ומקצועות יהדות. אחיי הצעירים למדו ב'חדר' ובישיבה. שנתיים לפני המלחמה התחלנו להרגיש את האנטישמיות בעיר מצד התושבים הפולנים שהיוו את רוב

האוכלוסייה במקום. הם כלאו מתפללים בבית הכנסת ביום כיפור וניפצו את חלון הראווה של המכולת שלנו. אירועים אלה דרבנו את אבי לחשוב על עלייה לארץ ישראל ולהצטרף לאחיו שעלה קודם לכן. סבי לא רצה להיפרד מבן נוסף, ובנוסף האדם שעזר להם בהכנת המסמכים הדרושים לעלייה נעצר, וכך נגנז הרעיון. בשנת 9391 הגיעו הגרמנים לקוז'מינק, הקימו גטו והחלו בגירוש יהודים. משפחתי הועברה לגטו לודז', ובשנת 4491 נשלחנו לאושוויץ. כל בני משפחתי נשלחו לתאי הגזים, בעוד אני נותרתי עומדת במסדר במשך שלושה ימים, גזוזת שער וערומה. הועברתי למחנה שטטהוף ועבדתי בחפירת שוחות כנגד טנקים. כאשר הגרמנים חשו כי המלחמה מגיעה לקִצה, הוציאו את האסירים לצעדת המוות. בהחלטה אמיצה, אני ועוד ארבע בנות החלטנו לברוח בשעת לילה, ומצאנו מחסה בבית משפחה פולנית. לרוע המזל המשפחה הסגירה אותנו למשטרה הגרמנית. ניצלתי, נשלחתי למחנה עבודה במזרח גרמניה. בשואה איבדתי את הוריי, יצחק וצפורה, את אחותי רחל ואת אחיי אליעזר-אריה וצבי. בשואה נספו גם חמש אחיות של אמי, סבתי, ושישה אחים של אבי ובני משפחותיהם. לאחר המלחמה הצטרפתי לקיבוץ שהוקם בלודז'. הקבוצה הוברחה לגרמניה ומשם לצרפת מתוך כוונה להגיע לאנייה ולעלות ארצה. עליתי על אניית מעפילים ‘לנגב' ב-81 בינואר 7491 בצרפת. באנייה היו כ-056 מעפילים. בדרך היו תקלות רבות ונאלצנו לעגון כמה פעמים. ב-5 בפברואר נתפסה האנייה בכניסה לחיפה. בהתנגדות להשתלטות נהרג מעפיל אחד, ואנו נשלחנו לקפריסין. הגעתי ארצה בפברואר 8491. שוחררתי ב-11 במרס 5491 במחנה מעבר זמני במזרח גרמניה.

בשנת 9491 נישאתי לפינחס רוט ז"ל.

לפינחס ז"ל ולי נולדו שלושה ילדים: צפורה ז"ל, יצחק ורחל. יש לי 11 נכדים ו-02 נינים.

188