זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

רוּך שרה בת הירש וחיה בורנשטיין ילידת נוביקורצ'ין, פולין

נולדתי בשנת 1291 בנוביקורצ'ין, פולין, למשפחה אמידה מחסידות גור. היו לי אח וחמש אחיות. בילדותי עברנו לטרנוב, שם הייתה לאבי טחנת קמח. למדתי בבית ספר פולני וגם בבית ספר יהודי “בית יעקב". בשנת 7391 נפטר אבי ואחי משה קיבל לידיו את ניהול טחנת הקמח.

עם הקמת הגטו בעיר, משפחתי הוכנסה אליו. אחי משה השיג תעודות פולניות והגיע לוורשה. אמי, אני ואחותי נשלחנו למחנה ברכבת, אך באמצע הלילה קפצנו ממנה וחזרנו לטרנוב. באמצעות מסמכים שארגן אחי, יצאנו גם אנו לוורשה. החזקתי בתעודת לידה של אישה בשם ידווּגה ז'וקובסקה, בזהות בדויה זו שהיתי בוורשה עד 4491. בתחילה גרתי עם אמי אצל משפחה פולנית תמורת תשלום. לא יצאנו מהבית, ואיש לא ידע על הימצאותנו שם. לאחר שהמשפחה הפולנית סירבה להמשיך להסתיר אותנו, חיפשנו דרך לברוח לרומניה. אחי, אמי ואחותי הגדולה הצליחו לברוח, אני ושתי אחיותיי נותרנו בוורשה. מצאתי עבודה כמטפלת. עם פרוץ המרד בוורשה באוגוסט 4491, גורשתי עם פולנים נוספים למחנות עבודה בגרמניה. הועברתי למחנה רבנסברוק, משם נשלחתי לעבודות כפייה במקומות שונים, לבסוף הגעתי למחנה זקסנהאוזן על יד ברלין. לאחר המלחמה חזרתי לוורשה. התברר לי כי שתי אחיותיי הצעירות נספו בעת המרד. המשכתי לקרקוב. איש לא האמין לסיפור חיי. הצלחתי לאתר את אמי, אחי ואחותי בבוקרשט, והגעתי אליהם בעזרת הצלב האדום. יצאנו כל בני המשפחה לעבר צ'כיה בדרכנו לארץ ישראל. בפראג פגשתי את מי שיהיה בעלי, מאיר רוּך. בפראג גם חזרתי לשמור מצוות “בזכות שמירת המצוות של אימא". נישאתי למאיר רוך בפראג בשנת 8491. בשנת 2591 היגרנו לדרום אפריקה, ובשנת 7691 עלינו ארצה. אחי, משה בורנשטיין, עלה ארצה עוד קודם, והקים את מפעל “טמפו".

למאיר ולי שלושה ילדים, 41 נכדים ו-21 נינים.

190