זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

שלומי חיה בת יוסף ואסתר ריבלר ילידת בוקצ’ובסקה, פולין

נולדתי בשלהי המלחמה, ביוני 4491, ביער ליד העיר בוקצ’ובסקה, בחבל גליציה, פולין, כיום אוקראינה. הוריי גדלו במשפחות דתיות. בשנת 9391 הם גורשו מבוקצ’ובסקה לגטו רוהטין. באחת האקציות הראשונות נלקחו סבי ושני בניו. באקציה מאוחרת יותר סבתי נשאה על זרועותיה את בתהּ הקטנה. את הבת הגדולה, אמי, שהייתה כבת 61, דחפה הצידה וצעקה “רוצי”. אמי רצה והתחבאה בתוך ערימת קש. גרמני טיפס על הערימה ושאל: “הייתן שלוש, עכשיו אתן שתיים, איפה השלישית?” אמי ניצלה וחזר אל הגטו. אמי חיה בגטו כשנתיים. היא התיידדה עם יוסף, צעיר שהיה קרוב משפחה. הוא שמע שעומדים לחסל את הגטו לכן התחבאו בעליית גג. יוסף דרש מאמי שתברח אתו ליער. אמי הייתה אדישה לגורלה כיוון שנשארה יחידה מכל משפחתה והייתה חלשה וחולה. יוסף לקח את אמי בכוח והם ברחו אל השדות. היה זה בראשית הקיץ, התבואה הייתה גבוהה והם יכלו להלך בתוכה בעמידה. בדרך פגשו גוי ומחשש שיסגירם נתן לו יוסף את האפודה שסרגה לו אמי. יום לאחר שברחו ראו את הגטו עולה בלהבות. לאמי היה מראה ארי וכשביקשה אוכל תמיד קיבלה. הוריי הצטרפו לקבוצה של 07 יהודים שהסתתרו ביער. הם חפרו בונקרים וחיו בהם. למחייתם גנבו אוכל בכפרים. אמי סירבה לאכול בשר מכיוון שלא היה כשר וסבלה משום כך מעיוורון לילה. בתקופה שרבים מאנשי הקבוצה נהרגו מסביבם אמי ויוסף החליטו להעמיד חופה ולהינשא כדי להעביר את רוע הגזירה, ולהביא מזל לקבוצה. אמי לא ידעה שהיא בהיריון עד ללידה. יוסף קסטן יילד אותי ביער. אנשי הקבוצה דרשו מהוריי לא להשאיר אותי בחיים, כפי שעשו במקרים דומים, כדי שהתינוקת לא תסגיר אותם. אמי, כמצוותם לא הניקה אותי במשך יממה, ומשראתה שנשארתי בחיים טענה שגורלי להישאר בחיים. באוגוסט 4491 הגיע הצבא האדום. אבי גויס לצבא ואמי עבדה עבור הצבא הרוסי כטלגרפיסטית. היא המשיכה לעיר סאנוק ולאחר כשישה חודשים פגשה שם את אבי שחזר פצוע מן הקרבות. אחי אהרון נולד בעיר בשנת 6491. עברנו לעיר דז’רזונוב. אבי היה ציוני ורצה לעלות לארץ אך שערי פולין נסגרו בפני היהודים. אבי שכר עבורי ועבור אחי מורה לעברית שלימד אותנו לקרוא ולכתוב. אני זוכרת ילדות טובה בפולין. אבי עבד כנגר ובבית לא חסר דבר. בשנת 6591 שילמו הוריי שוחד והיו מראשוני היהודים שהותר להם לצאת מפולין ולעלות לארץ. נשלחנו לקריית שמונה. אמי סירבה להישאר במקום ובמעט הכסף שקיבלו מהסוכנות נסעו למשפחה שהייתה אתם ביער והתגוררה בחדרה. מאוחר יותר קיבלנו דירה באשקלון. בגיל 81 עזבתי את בית הוריי ועברתי לתל-אביב ללמוד בבית הספר לאחיות בבית החולים הדסה. באותה תקופה פגשתי את אהרון שלומי ונשאנו בשנת 5691, לאחר שסיימתי את לימודי.

עבדתי מספר שנים כאחות בבית חולים ואחר כך במרפאות ברעננה עד ליציאתי לגמלאות.

לאהרון ולי שני ילדים: ורדה וראובן ושלושה נכדים.

193