זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

האריס יהודית בת ג'וזף ואדית הירש ילידת האג, הולנד

נולדתי בשנת 2391 בעיר דן-האג שבהולנד, למרות שהוריי היו בעלי אזרחות הונגרית. אבי היה פקיד ואמי עקרת בית, ומשפחתי מנתה 6 נפשות. בילדותי למדתי בבית ספר ממשלתי, ופעמיים בשבוע ב"חדר". מצבנו הכלכלי היה טוב. היחסים עם ההולנדים גם הם היו טובים.

בשנת 0491 הפציצו מטוסים את הרחוב הסמוך למקום מגורנו; המטוס והטייס היו מוקד התעניינות שלנו. הלהבות שעלו מהעיר הסמוכה, רוטרדם, נראו מביתנו. כאשר חיילים הולנדים הסתובבו ברחוב, כיבדתי אותם במטעמים מעשי ידי אמי. לאחר שבוע נעלמו החיילים ההולנדים ובמקומם הופיעו חיילים גרמנים שכבשו את העיר. החיים המשיכו כסדרם, אך אנו נאלצנו לעזוב את בית הספר הכללי ולעבור לבית ספר יהודי. אחר כך החלו ההגבלות: ענידת טלאי צהוב, איסור להסתובב במקומות ציבוריים, עוצר משעה 8 בערב ועוד. החלו משלוחי יהודים לאושוויץ. בין הנשלחים היו שלוש דודותיי, אחיותיה של אמי, ומשפחותיהן. מאחר שלאבי הייתה אזרחות הונגרית, יכולנו להישאר בעיר עד 2491. הורי דאגו לשלומה של אחותי הקטנה והכניסו אותה לבית יתומים, אך מזלה לא שפר עליה והיא נשלחה לאושוויץ. בנובמבר 2491 נשלחנו למחנה וסטרבורק שהיה מחנה מעבר סמוך לגבול עם גרמניה. אימא עבדה שם בתפירת מדים עבור הגרמנים. בכל יום שלישי יצאה רכבת עם יהודים לעבר אושוויץ. ב-3491 נשלחתי עם אמי ועוד כ-02 משפחות וילדיהן למחנה רוונסבורק, שבו שרדנו כשנה בתנאי קור ורעב קשים. את אבא שלי שלחו למחנה בוכנוואלד. בינואר 5491, כאשר הגרמנים הבינו שהמלחמה מתקרבת אל קצה, נשלחתי עם 32 מילדי המחנה לברגן בלזן. התנאים במחנה היו בלתי נסבלים, לא סופק אוכל, לא היו שירותים והמחלות והרעב הפילו חללים רבים.

ב-91 באפריל 5491 שחררו האנגלים את מחנה ברגן בלזן.

בשואה איבדתי את אחותי רוזה, סבא וסבתא, דודות ודודים.

לאחר המלחמה נשלחתי לשוודיה להבראה. בשנת 6491 חזרתי להולנד וחייתי שם עד שנת 0691. בהמשך עברתי לאנגליה, שם נישאתי לג'פרי האריס. בשנת 8691 עלינו ארצה.

בארץ עבדתי בהנהלת חשבונות.

לי ולבעלי נולדו שתי בנות: שושנה ויעל.

יש לי 51 נכדים ו-2 נינים.

20