זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

אונגר יהודית בת יחזקאל ושרה פולק ילידת דווה, רומניה

נולדתי בשנת 2491, באמצע המלחמה, במרתף בעיר דווה, רומניה. המיילדת הובאה למקום בעיצומה של הפצצה. את שאירע בשנים ההן סיפרה לי אמי. היו לי הורים, שתי אחיות וסבתא מצד אימא. אבי נשלח למחנה עבודה, בבית נותרו אמי, אחותי בת החמש והסבתא. באחד מימי שישי הן אולצו לעזוב את העיר וולקן שבה גרו, ולהתייצב בתחנת הרכבת.

הן עזבו הכול מאחוריהן, פרט לסיר מרק ולנרות לשבת. כשהגיעו לתחנת הרכבת דחסו אותן לקרונות להובלת בהמות והסיעו אותן לגטו בעיר קטנה בשם איליאה, שם נדחסו עשרות אנשים בכל חדר בבית גדול שהיה שייך ליהודי. משפחתי שילמה סכום נכבד לצועני שהעביר אותן בעגלתו חזרה לדווה כשהן לבושות כצוענייות. בדווה הן הסתתרו במרתף של אחד הבתים. אימא הייתה בהיריון וכשהחלו צירי הלידה, קראה סבתי לגויה שעזרה ליילד אותי. אסור היה לצאת ממרתף הבית אלא לשעות בודדות. אמי סיפרה שלא היה לנו מה לאכול, ולמרות האיסור נאלצה לצאת כדי להשיג מזון. חייל רומני עצר אותה. הוא הזהיר אותה שבשל הפרת העוצר היא עלולה להיות מועלית לרכבת הנוסעת לאושוויץ. אימא סיפרה שהחייל שיחרר אותה לאחר ששאלה אותו איך היה מתנהג, והאם לא היה לוקח סיכון אילו היו לו אימא מבוגרת, ילדה בת חמש ותינוקת בת יומה. נשארנו באותו מרתף עד תום המלחמה באזור, בינואר 5491. אמי אמרה שאילו איחרו הרוסים במספר ימים, היינו נשלחות לאושוויץ מכיוון שהיינו ברשימת היהודים המיועדים לגירוש. לאחר המלחמה עברנו לעיר ארד. בשנת 0591 הגישה משפחתי בקשה לעלייה לארץ, אך רק ב-9591 קיבלנו את האישור. לאחר שסיימנו לארוז את חפצינו ואפילו לסייד את הבית במצוות השלטונות, משטר צ'אוצ'סקו עיכב אותנו שנה נוספת כשאנו חיים על ארגזים ללא לימודים וללא פרנסה. האישור המיוחל והדרכון הגיעו ביום שבת. הרב המקומי אישר לנו כפיקוח נפש לגשת ולקחת את הדרכון ולמלא את המסמכים הנדרשים על מנת לצאת את רומניה ולעלות לישראל. במלחמה איבדתי שני דודים, האחים של אבי.

באוגוסט 0691 הגעתי עם משפחתי ארצה.

בשנת 4691 נישאתי לאריה אונגר יליד הונגריה. .) CP למדתי עברית בקיבוץ בארות יצחק. עבדתי בחינוך מיוחד עם ילדים הלוקים בשיתוק מוחי (

לאריה ולי יש שני ילדים: ישראלה וליאור וכן 4 נכדים.

249