זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

נדב-רוסלר מרים בת שלמה ורנֶה הרצברגר ילידת אמסטרדם, הולנד

נולדתי בסוף שנת 0491 באמסטרדם, הולנד. את סיפור חיי בתקופת השואה שמעתי מהוריי. אמי, רנה, הייתה מורה בעלת תואר שני בשפות קלאסיות, אחת מתלמידותיה הייתה אנה פרנק. אבי היה רופא. בשנת 3491 נכלא אבי לכמה שבועות בניסיון להוציא ממנו מידע על בני משפחתו. במאי 3491 מסרו אותי הוריי למשפחה שלא הכירו על מנת שתסתיר אותי. זיכרוני הראשון הוא שבגיל שנתיים וחצי הגעתי למשפחה זרה, שמי שונה לשם הולנדי יותר למרות מחאותיי הנמרצות והלינו אותי בסל כביסה. אני זוכרת היטב שבכיתי שעות באותו לילה עד כדי כך שבעל הבית הכה אותי. הוריי, כרבים מיהודי הולנד, נלקחו בסוף שנת 3491 למחנה וסטרבורק. הסבים שלי היו אנשים אמידים, הם עשו הכול על מנת להציל את ילדיהם. הם השיגו סרטיפיקטים כדי להחליף את הוריי בטמפלרים שהיו בארץ, דבר שלא יצא לפועל. הוריי הוציאו אותי מהמשפחה האומנת ולקחו אותי אליהם למחנה וסטרבורק. הייתי אז בת 3. זה היה ב-13 בינואר 4491. מאחר ולא ראיתי את הוריי זמן רב, הם קרבו אותי אליהם בהדרגה. לאחר יומיים במחנה וסטרבורק הועברנו לברגן בלזן. הודות למסמכים שהיו בידיהם, הוכנסנו לרובע מיוחד במחנה, שם שהו אנשים המיועדים ל'החלפה'. אבא הועסק כרופא ולעתים גם כחוטב עצים. אני הייתי עם אמי, סבי וסבתי מצד אבי. סבא נפטר במחנה. אימא עבדה בניקיון. חליתי בטיפוס והייתי בסכנת מוות. זיכרוני מתחיל ביום שבו שחררו הבריטים את המחנה. נשלחנו ברכבת מזרחה ללא מזון וללא מים. הרכבת נסעה הלוך ושוב ובסופו של דבר נעצרה בעיירה טרביץ בגבול פולין. אלה ששרדו את הנסיעה פלשו לבתים נטושים ומצאו שם אוכל. הבראתי מהטיפוס ואני זו שסייעה להוריי החולים בטיפוס לתפקד. לאחר יומיים נפטרה סבתי מצד אבי. לאחר זמן מה שלחו אותנו הרוסים חזרה להולנד. חליתי שוב בטיפוס והייתי בתרדמת, מצבי היה אנוש. האמריקנים שקיבלו את פנינו בגבול ההולנדי, חילקו ברכבת אוכל ושוקולד. לאחר שנים סיפרה לי אמי כי הושטתי את ידי לעבר השוקולד. כך היא ידעה שהסכנה עברה ואני מתאוששת. לאחר כמה שבועות במחנה הסגר חזרנו לאמסטרדם. סבתי מצד אמי, שהתחבאה אצל הולנדים, קיבלה את פנינו בבכי. שאלתי את אמי מדוע סבתה בוכה. לא הבנתי שאפשר לבכות גם משמחה. בגיל 6 התחלתי ללמוד בבית הספר היהודי “ראש פינה" באמסטרדם. רק לי ולעוד 2 ילדים מכל הילדים בני ה-6 היו שני הורים, כל השאר נותרו עם הורה אחד או שהיו בבתי יתומים. בשנת 9591, ביום שסיימתי בגרות בגימנסיה באמסטרדם, נישאתי לצבי נדב-רוסלר, ובאותו יום עלינו לארץ להיות חלוצים בקיבוץ. בשואה איבדתי סבא וסבתא וכן עוד רבים מבני משפחתי הקרובה.

אני בעלת תואר שני בלשון עברית ובבלשנות שמית. במשך עשרות שנים לימדתי עברית במסגרות שונות.

לצבי ולי שני ילדים: יפעת ואריאל ושני נכדים.

25