זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

ישראלי עדה בת ליאופולד וריבה (רבקה) זיבצון ילידת לייפאיה, לטביה

נולדתי בשנת 0491 בעיר לייפאיה, על חוף הים הבלטי שבלטביה. אבי היה חשמלאי ואמי עבדה בחנות תכשיטים. הקהילה היהודית בעיר מנתה כ-000,7 איש. ביולי 1491, כחודש לאחר שהגרמנים כבשו את לטביה, נרצח אבי ליד מגדלור העיר. אני, התינוקת, נותרתי עם אמי בביתנו עד מאי 2491, אז הוכנסנו לגטו שהוקם בעיר. באוקטובר 3491 נשלחו מאות שורדי הגטו, וביניהם אני, אמי וסבתי

מצד אבי, לקייזרוואלד שליד העיר ריגה. הנשים הזקנות והאימהות הופרדו מאלו המיועדות להישלח לעבודה. סבתי אלקה ביקשה מאמי שתשאיר אותי בידיה ותצא לעבודה, אך אמי סירבה. היא אמרה: “החיים בלי ילדתי יהיו גרועים ממוות. נישאר יחד, יהיה מה שיהיה!" לאחר כמה ימים נלקחנו לגטו ריגה והיינו שם מאוקטובר עד דצמבר 3491. כאשר נשלחו מרבית היהודים מהגטו להשמדה, הצליחה אמי לחמוק מהמשלוח ומצאה מסתור מאחורי דלת של בית נטוש. כאשר הגיעו שוטרים לערוך חיפוש, כיסתה אמי את פי בכף ידה לבל אשמיע הגה ובכך לגלות אותנו. למזלנו, השוטרים הסתלקו כעבור זמן קצר. אימא חיפשה דרך לצאת מהמקום. שוטר לטבי בשם אבוטס עזר לנו לצאת מהגטו, ולאחר תלאות רבות הצלחנו לחזור ללייפאיה. אמי מצאה מסתור אצל משפחת ידידים לטבים בשם סדולס. הם החביאו אותה ועוד עשרה יהודים במרתף ביתם. ביניהם היו קרובי משפחת אבי, ומורה בשם קלמן לינקימר. לימים קלמן כתב יומן ביידיש ובו גם סיפורה של אמי. מאחר והייתי קטנה, התקשתה המשפחה להסתיר אותי, לכן אמי מסרה אותי לאישה לטבית בשם אוטיליה שימלפניג. אוטיליה הציגה אותי כבת משפחתה בשם גרטרטדה. היא טיפלה בי בחום ובאהבה. אנשים לטבים אלה הוכרו כחסידי אומות עולם. הייתי אצל אוטיליה עד סוף המלחמה, אחריה עברתי עם אמי לריגה.

בריגה למדתי מקצוע; עובדת מעבדה רפואית. בשנת 0691, לאחר מאמצים רבים, קיבלנו אישור לעלות ארצה.

בארץ עבדתי במקצוע שאותו למדתי בריגה.

נישאתי ליוסף ישראלי ונולדו לנו חמישה ילדים: ארבע בנים ובת: אריה, שמואל, יעקב, ליאור ולילך. אני סבתא ל-31 נכדים. ילדיי ונכדיי הם העדות לכך ש"עם ישראל חי". את הישרדותי אני זוקפת לגבורתה ולעוז רוחה של אמי, ריבה זיבצון ז"ל.

46