זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

פרגר בתיה בת ברוך וחנה בלכר ילידת שבלי, ליטא

נולדתי בשנת 1391 בעיר שבלי למשפחה מסורתית בת 6 נפשות, 3 בנות ובן אחד. למדתי בבית ספר ‘תלמוד תורה'. החיים בשבלי התנהלו על מי מנוחות עד יוני 0491, אז כבשה רוסיה את ליטא. בכל בתי הספר היהודיים הוחלפה שפת הלימוד מעברית לאידיש.

ביוני 1491 כבשו הגרמנים את ליטא וחיי היהודים הפכו לגיהינום. יהודי שבלי הוכנסו לגטאות. הלימודים הופסקו. באקציית הילדים נרצחה אחותי הקטנה. עד יוני 4491 כל יהודי הגטו הועברו ברכבות למחנה הריכוז שטטהוף, שם הופרדו הנשים מהגברים. אני נשארתי במחנה עם אמי ועם אחותי לאה. לאחר כמה שבועות גם לאה נלקחה. נשלחתי עם אמי ועוד כמאה נשים למחנה עבודה אחר. במחנה זה עבדנו בחפירת תעלות הגנה נגד טנקים. בסוף אותה השנה אמי נפטרה במחנה ממחלת הדיזנטריה. בינואר 5491 הוצאתי עם כל יתר הנשים שנשארו בחיים ל"צעדת מוות" לעבר גרמניה. למזלנו, הצעדה נמשכה רק כ-3 ימים. בלילה השלישי אנשי האס-אס ברחו ונטשו את הנשים היהודיות. אחרי יומיים הגיע הצבא האדום וכך מי ששרדה, שוחררה. הייתי נערה בת 31. נשארתי לבד, ללא ידיעה מה עלה בגורל משפחתי. החלטתי לחזור לארץ הולדתי, אולי אמצא מישהו ממשפחתי. הרוסים עיכבו אותי ואת יתר הנשים אשר הודיעו שברצונן לחזור “הביתה" לעבוד בחווה חקלאית בגרמניה עד אשר המלחמה תסתיים. בסוף ספטמבר 5491 חזרתי לשבלי, לשמחתי מצאתי שם את אבי, את אחותי ואת אחי שחיפשו אותי, כי נודע להם שנשארתי בחיים וכי בכוונתי לחזור לליטא. לאחר כמה חודשים בשבלי הוחלט במשפחה שאני ואחותי נעזוב ראשונות את ליטא. לאחר נדודים רבים בעזרת ארגון “הבריחה" הגענו לפולין, שם הצטרפנו לתנועת “דרור". לאחר כשנה וחצי במחנה עקורים בגרמניה, עליתי על אניית המעפילים “אקסודוס" היא “יציאת אירופה תש"ז" על מנת לעלות ארצה. הבריטים עצרו את האנייה וכל נוסעיה הוחזרו לגרמניה נגד רצונם. באפריל 8491 עליתי ארצה בשנית ונשלחתי במסגרת עליית הנוער לקיבוץ “אפק", שם הייתי עד שהתגייסתי לצה"ל ב-0591. בצבא הכרתי את בעלי לעתיד, אלי פרגר, יליד הונגריה.

עבדתי במשך כ-04 שנה במשרד ראש הממשלה.

לאלי ולי בת אחת, רחל, ושני נכדים.

“מספרת לכם, זכרו!" את קורות חיי תיעדתי בספר:

57