זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

שוחט פרידה בת יוסף ורבקה יזגור ילידת וילנה, ליטא

נולדתי בשנת 7291 בווילנה, ליטא. אבי היה חייט מעילי עור וגם עסק במסחר, אמי הייתה מעצבת אופנה. היו לי שני אחים ואחות. בילדותי למדתי בבית ספר יהודי בעיר. בטרם המלחמה כבר חשנו ניצני אנטישמיות. עם תחילת המלחמה נלקח אחי הגדול לעבודות כפייה במכרה פחם, שם מצא את מותו. יתר המשפחה הועברה לגטו בעיר שהיה ממש מול ביתנו. רבים מקרובי

משפחתי נלקחו ליער פונאר, שם נטבחו.

אני ואחותי לאה נלקחו לחפור שוחות בשדה התעופה פורובנק. לאה ניסתה לברוח ונורתה למוות. בעקבות אירועים אלה חלתה אמי. אבא מצא עבודה במחסני המזון של הגרמנים. עבדתי בייצור סלים ונעלי בית מרפיָה. היה מעט אוכל, אך שרדנו. אמי נרצחה בגטו. ב-3491 נלקח אבי למחנה עבודה באסטוניה, ולמחרת גם אני ואחי הצעיר, יעקב. בהגיענו לוויוארי נערכה סלקציה, אחי הופנה שמאלה ומאז לא ראיתי אותו. אני הועברתי עם עוד 006 נשים ו-05 גברים לקלוגה, שם עבדתי במפעל לייצור מוקשים. לאחר כמה חודשים הגיע רופא גרמני בשם בורמן ונערכה סלקציה. צורפתי לקבוצת נערים. משום מה לא הספיקו להוציא אותנו להורג, במקום זאת נשלחנו למחנה שטטהוף. מכרים סיפרו לי כי אבי בחיים, נפגשנו וסיפרתי לו מה קרה לאימא ולאחיי. הבנתי כי אני נכללת בקבוצת גיל שאינה מיועדת להישאר בחיים, אך הצלחתי להצטרף לקבוצה של חברה שנלקחה לרוסוחין, שם עבדנו בהנחת פסי רכבת ופריקת רכבות משא. ב-5491, עם התקרבות הרוסים הוצאנו לצעדת המוות. שרדתי את מסע המוות והגעתי לסטרלנטין, שם שוכנו בצריפים. לאחר שלושה חודשים הוצעדנו לעבר חינוב. הרוסים נכנסו והגרמנים ברחו. אישה מבוגרת לקחה אותי תחת חסותה, אך חליתי בטיפוס והועברתי לבית חולים בלאונבורג שבגרמניה. כאשר הבראתי רציתי לחזור לווילנה אך הרוסים לא אפשרו זאת. אני וכמה מחברותיי הועברנו לסבחוז ועבדו שם חצי שנה, עסקתי בתרגום מגרמנית לרוסית ובהנהלת חשבונות. בשואה איבדתי את אמי, רבקה, אחיי לאה, מרדכי ויעקב, את סבי וסבתי גרשון ופייגה-מרל קפלן שנרצחו בפונאר, וכן דודים, דודות ובני דודים. ביוני 6491 חזרתי לווילנה. היה לי דוד בארץ, דרכו נודע לי כי אבי שרד. בווילנה הכרתי את מרדכי שוחט שהיה חייל בצבא האדום, וב-9491 נישאנו. בווילנה נולדו שתי בנותיי, רבקה ופנינה.

ב-7591 הורשינו לצאת מרוסיה ולשוב לפולין, ולאחר חודשיים עלינו לארץ מווינה.

מרדכי ז"ל עבד במפעל לייצור כספות ואני עבדתי ביע"ל.

אני שומרת על קשר עם חברותיי מהגטו, וכן מבקרת במועדונים של ניצולי שואה ברעננה ובכפר סבא ומשתתפת בפעילות של המכללה לקצינים בנתניה.

יש לי 5 נכדים ו-01 נינים.

64