זוכרים לדורות - תיעוד ניצולי שואה תושבי רעננה

הרצוג מריה בת ינו ופירושקה סֶרדָהֵלִי ילידת בודפשט, הונגריה

נולדתי בשנת 6291 בבודפשט, הונגריה. אבי, ינו, היה מנהל בית חרושת לאריגת בדים. גרתי בשכונה יהודית בעיר עם אבי, אמי החורגת ואחי. לא סיימתי את בית הספר התיכון בשל כניסת הגרמנים להונגריה במרס 4491.

עם כניסת הגרמנים לעיר בחרתי להתנדב ולעבוד בבית חרושת לאריגים, שם עבדתי עד להפצצת המקום באוגוסט 4491. הייתי קבורה מתחת להריסות במשך כ-01 שעות עד שחולצתי. תלשתי את הטלאי הצהוב מעל בגדיי וחזרתי ברגל לבית הוריי. למיטב ידיעתי, כל 004 הנשים שהיו בבית החרושת נשלחו למותן בדכאו, רק ארבע נשים שרדו. ניסיתי לשכנע את הוריי לברוח לבית של דודי בבּוּדָה, אך הם סירבו. אבי נתפס ונשלח לברגן בלזן שם נספה. אני ואמי החורגת נלקחנו למגרש ספורט משם נשלחנו לעבודות בשדות באחד הכפרים. תנאי המחייה שם היו נסבלים. עם התקרבות הרוסים הוצעדנו לעבר גרמניה. ניסיתי לשכנע את אמי החורגת לברוח, אך היא סירבה. ברחתי לבד והגעתי למחנה מעבר. מאחר שנראיתי צעירה לגילי, אמרתי שאני בת 31 ונשלחתי לבלוק של ילדים. לאחר שהתחזקתי, הצטרפתי לקבוצת יהודים שהיו בעלי תעודות מעבר אותן קיבלו מראול ולנברג, למרות שלי לא הייתה תעודה. כאשר בא ראול ולנברג למחנה, מאחר ולא היה יכול להוציא את כולם, הוא החליט לקחת רק את הצעירים כי הם דור ההמשך של העם היהודי. נלקחנו חזרה לבודפשט ושוכנו בבית מוגן. גם משם החלטתי לברוח. הנאצים תפסו את דיירי אותו בית ורצחו אותם על גדת הדנובה. מצאתי מחסה בבית הדוד והסתתרתי אצלו מדצמבר 4491 עד פברואר 5491.

במלחמה איבדתי מריה את אבי, ינו, סבתא ודודים.

התאהבתי בקצין יהודי מהצבא האדום. נישאתי לשמעון הרצוג בהונגריה בשנת 6491 ובשנת 7491 עברנו לצ’כיה. בשנת 9491 עלינו לארץ באנייה “עצמאות”.

עבדתי במשך שנים רבות בבנק לאומי ובבנק מזרחי, עד ליציאתי לגמלאות.

לשמעון ולי שני בנים: יעקב ודני, ואנו נהנים מחמישה נכדים וחמישה נינים.

אני משחקת ברידג’, ואף זכיתי לאחרונה בתואר “רב אמן”.

84