סיפור חיים - סיפורה של אטי ארז

סיפור חיים סיפורה של אטי ארז

2016 , הקשיבה וכתבה : שרה טור

"לכל אדם יששם - לזכור ולעולם לא לשכוח"

העמותה למען האזרח הוותיק רעננה, יחד עם עיריית רעננה, רואות ערך רב בתיעוד זיכרונותיהם האישיים וסיפורי חייהם של ניצולי השואה, תושבי רעננה, למען עצמם ולמען הדורות הבאים. התיעוד ושימור הזיכרון של ניצולי השואה הם חובתנו המוסרית לששת מיליון קורבנות השואה שנהרגו ונטבחו ע"י הצורר הנאצי ולא זכו לראות את תקומת העם היהודי בארצו. פרויקט תיעוד זה הוא פרויקט המשך לספר "זוכרים לדורות", שיצא , ביוזמת האגף לשירותים חברתיים בעיריית רעננה, ובו 2012 לאור בשנת ניצולי שואה, תושבי העיר. 300- סיפורי חיים של כ הפרויקט מבוצע ע"י קבוצת מתנדבים ומתנדבות, תושבי רעננה )רובם(, שנרתמו והקדישו רבות מזמנם ומרצם למיזם חשוב זה. תודות תודה לכל ניצולי השואה היקרים ובני המשפחות על שנעניתם לפניותינו לתעד את סיפוריכם האישיים מתקופת השואה למרות הזיכרונות הקשים והחוויות הלא קלות הכרוכות בכך. תודה לצוות המתנדבות האיכותי על המאמץ וההשקעה הרבה בהקשבה לסיפורים ובתיעודם, מלאכת קודש שבוצעה במסירות וברגישות רבה.

תודה למחלקה לרווחת האוכלוסייה המבוגרת באגף הרווחה של עיריית רעננה על התמיכה ושיתוף הפעולה במיזם חשוב זה.

תודה לעמותה למען האזרח הוותיק רעננה על היוזמה, הארגון והניהול של הפרויקט.

ותודה מיוחדת ליוסי קווטינסקי, בעל האתר "הפורמט הדיגיטלי שלי", על הקמת אתר האינטרנט המיוחד לתיעוד סיפוריהם של ניצולי השואה, ועל ביצוע כל עבודות העריכה הדיגיטלית והשילוב באתר, בהתנדבות מלאה.

סיפורה של אטי ארז , שוב 'זמ

פולין

( שוב Rzeszow ) שבמרכז גליציה בשם

נולדתי ב - 7391 בפולין בעיר ז '

אבי מישה פינחסוף

אמי ריבה לו

ה ָ י ַ סק ְ קוב ְ ה חודור ָ נ ְ אילוב ָ ה מיכ ָ ר ֶ ע ל ,

סקי ְ קוב ְ חודור . הורי היו פעילים מאד במפלגה הקומוניסטית ומיד עם

דאגה המפלגה להעביר את

7393 ,

הפלישה של הגרמנים לפולין בשנת

יתה

ש לקייב באוקראינה , עיר שבה היו לאבי קרובי משפחה ישהו

הורי ואותי ( בת השנתיים )

תחת השלטון הקומוניסטי .

עד גיל ארבע החיים בקייב היו טובים . אבי היה בעל דרגת קומיסר בצבא הרוסי ו בכיר מאד

כרון הראשון שלי הוא מצעד

במפלגה ו המשפחה זכתה לאספקה שוטפת של מצרכי מזון יהז .

האחד במאי : אבי מעמיד אותי על כיסא ב בימת הכבוד ואני מדקלמת שיר תעמולה

קומוניסטי . גם בגן הילדים זכיתי ליחס מועדף בזכות הורי ו אף התירו לי לקחת לביתי משחק

סוף השבוע .

ל , שאהבתי

-ב 7391 נולדה אחותי פירה וכשאמי יצאה לכפרים בערבים , כדי ללמד את האוקראי נים את

יסודות המפלגה , נשלחה לביתנו סטודנטית מטעם המפלגה לשמור עלי ועל אחותי אך .

כ שהסטודנטית איימה יום אחד לדחוף את אחותי לתנור הלוהט אם לא תפסיק לבכות היא ,

. בביתנו

ו סולקה חוגי הבית התקיי

מו

-ב 22 ליוני 7397 מתעוררת המשפחה לרעש מחריד של הפגזות , אבי מיהר לעטוף אותי

וירדנו למרתף הבית מפוחדים . במטרה להרגיע אותי ניסה אבי לתאר לי את המתרחש :

י עזרי לא מא לטפל

! ברעים

" הגרמנים רוצים לכבוש את המדינה שלנו ואני הולך להילחם

באחותך "...

סקי ְ קוב ְ חודור

מישה פינחסוף

אביה של אטי

1

מאבי תאם עם אמי נקודת פגישה באוזבקיסטן בתום המלחמה ( המרחק מקייב לאוזבקיסטן

ום נבחר " כי לשם הגרמנים לא יגיעו וגם האקלים שם חם יותר ..."

9111 המק .!)מ"ק

- כ הוא

להיעזר בו להגיע לנקודת

נו להגיע קודם לדוד גרישה , שלא גויס לצבא ו ,

נחה אות מ אבי

לקחנו

הפגישה באוזבקיסטן . המסע ההישרדותי הארוך של אמי , אחותי הקטנה ושלי . החל ,

המעידים על חברות במפלגה , תמונות

אתנו צרור בגדים ומזוודה שאבי הכין לנו ובה סמכים מ

, ערה הקטנה , הוטל להיות אחראית על המזוודה לאורך ה . דרך

ומעט כסף ועלי .

נפרדנו מאבא ו יצאנו למחרת בעגלה לתחנת הרכבת בדרכנו לדוד גרישה . הרכבת ה י יתה

ומרהיטים .

. ו שנמלט כשהגענו לבית הדוד נדהמנו לגלות בית ריק

דחוסה באנשים

מאנשים

משפחת הדוד איננה ורהיטי הבית נבזזו . אחת השכנות דאגה לספר לנו שאוקראינים רצחו

היא ובעלה ציידו אותנו במעט צנימים והסיעו אותנו בעגלה לתחנת

.ה משפח

ושדדו את כל ה

להגיע לקרון , החלה הפגזה

. הרכבת אולם הנוסעים היה מלא עד אפס מקום . בעודנו מנס

ות

דרך

אחותי ואני פילסנו עצמנו ל

מטוסים גרמניים שחגו מעלינו . , אמי

קשה של האזו על ידי ר

בקושי רב בין גופות וזעקות פצועים לעבר חורשה קטנה סמוכה .

עד אוזבקיסטן , בקרב אוכלוסייה אנטישמית . אימא ושתי בנות קטנות ,

התחלנו ב מסע בן

שנה

, עזרה כשאנחנו מנסות להסתיר את יהדותנו והג רמנים בעקבותינו . המסע ברובו

ללא כל

במסע הקשה הזה זכורה לי

התבצע ברגל , פה ושם הצלחנו להצטרף לעגלה שחלפה שנה ה.

ללא בגדים

גם בגלל שינויי מזג האוויר ו בעיקר אני זוכרת את הקור המקפיא של הח , ורף

את רגלינו הקטנות ו הקפואות לחידוש מחזו ר

קושי רב להשיג מזון מעסה ה אמיאו

, הולמים

. הדם רוב ה זמן אני ואחותי פירה היינו חולות . מאחר ש הכפריים חששו מהמחלה שלנו ,

למשקים

נאלצנו לישון בחוץ או במבני החיות . רוב הזמן הסתתרנו ביערות . אמי

התגנבה

חלבה

, משק

שהגברים לא בבית , נכנסה ל

, שבסביבה אם המשק נראה לה מוזנח הבינה אמ

א

. מחסה

וניקתה , בתמורה למעט מזון או

2

יום אחד הבחנו ב סבטלנה , נערה כבת 72 המחפשת את הוריה . אמי הציעה לה להצטרף

. אלינו הצטרפותה של סבטלנה אלינו גרמה לי הקלה מסוימת בנטל השמירה על אחותי

הקטנה ו על המזוודה . באחד הימים אמא ביקשה מסבטלנה לשמור עלינו כשהיא הולכת

להשיג לנו אוכל . הזמן חלף ואימא איחרה לשוב , סבטלנה הציעה לי לישון כש היא תשגיח

. עלינו התעוררתי לצעקות של אמי כשהיא מגלה שסבטלנה והמזוודה ו בה כל רכושנו , נעלמו !

נותרנו

מצפוני ייסר אותי . בקשתו של אבי שאהיה אחראית על המזוודה הדהד ה , באזני

בחוסר כל .

התרכזה קבוצת

המשכנו לנדוד דרך היערות וב, יום אביבי אחד הג ענו לכיכר עיירה ה

שבה

גברים . אחד הגברים , בעל חזות מרשימה , יצא לקראתנו כשהוא מציג עצמו לפני אמי כראש

. הכחישה אמא

העיירה ומבקש תעודות שיוכיחו שא נחנו לא יהודיות , כפי שסבר , ואימא כמובן

אשתי

הסבירה לו ש התעודות נעלמו עם המזוודה . ראש העיירה ה ציע לאמי הצעה " : " הזויה "

ו עקרה הבת הקטנה שלך יפה ודומה לאשתי . אשמח מאד אם תתני לאשתי את ב .תך

בתמורה אתן לכן מקום לגור בו , אך בכל יום עלייך להביא את הבת לאשתי כדי שתתרגל נה

אמא הנהנה בראשה ו ראש העיירה שיכן אותנו בבית נאה ובו סדינים נקיים

זו לזו ..."

ומקלחת . במשך כחודש יים הגענו כל יום לבית ראש העיירה והצלחנו להחלים מהמחלות

שנשאנו באופן כמעט קבוע .

הגיע יום הדין , ראש העיירה מודיע לאימא שמחר עליה להשא י ר את אחותי פירה בביתו . אני

הגבתי בבכי ובכעס ואמי מנסה לה ר גיע אותי אך אני לא מצליחה להבין איך אמא מוותרת כך

באותו ערב יצאנו מבית ראש העיירה ואני מבחינה שא מא י

על אחותי ומוכנה להשאיר א ?התו

משנה כיוון וממהרת בריצה לתוך היער . חצינו במהירות שבילים צרים בחשיכה מוחלטת ,

העייפות גוברת והנה נשמעת שריקה ו בקצה מחכה לנו בחור צעיר עם עגלה רתומה ל שני

ה לי שאמי הכירה את הבחור באחד מ הכנסים של המפלגה ).

ראנ( יםסוס

האיש מעלה אותנו לעגלה כשאנו מכוסות ויו צ א לכיוון תחנת הרכבת , מצייד אותנו במזון ודואג

הקרון היה צפוף ומצחין , הרכבת לא עוצרת בתחנות ואנשים עושים

שנעלה ל . קרונות ה אחד מ

אסר נ ה אך

הרכבת נעצר

את צרכיהם בקרונות נ . סענו מספר ימים ברכבת . כשהגענו ל

ט טשקנ

עלינו לרדת ממנה , אמא מצליחה להתגנב לשוק וחוזרת עם בוטנים ופירות יבשים - מאכלים

שלא הכרנו כלל וגם אין לי מושג איך הצליחה להשיגם . הרכבת ממשיכה ומגיעה לעיר המחוז

קטקורגן שמסביבה מספר קולחוזים .

משאית עמוסה , נסיעה במדבר ,

סדרני הרכבת מכוונים אותנו לקולחוז על .ליןא שם סט

מסביב רק אבק וחול ו החשש מהלא נודע גובר .

3

ואת פנינו מקבלים נשים וגברים אוזבקיים ב בגדיהם

הגענו לאזור של בתי ח וקש מרי

הקולחוז מצווה על נוסעי

שה אוזבקית אחת מגישה לנו בחיוך חלב ו

המסורתיים יא.

ראש

במקום בהוראת ראש

, המשאית נשים וילדים , להמשיך לכיוון המדבר . רק אנחנו נ ות שאר

הקולחוז ( אחרי שהבין ש אימא יהודייה וחברת המפלגה הקומוניסטית ) ואנחנו מוכנסות

השירותים בחוץ והמקומיים דואגים ל לנו בגדים ומיטות . אמי

למתחם של דירות הח .מרי

קוטפות

החלה לעבוד בשדה הכותנה . אחותי הקטנה הונחה על שמיכה בשדה ואני אמי ו

משימה שאמי לא

י לקבל פרוסת לחם עלינו לקטוף מ כסה של 711 , כותנה של ג"ק

כד . כותנה

יכלה לעמוד בה . האוזבקיות , שראו את מצוקתה של אמי , מיהרו לעזור לה לקטוף . בלילה

אימא השיגה עבודה נוספת כשומרת במקשת אבטיחים , עבודה שאפשרה לה להגניב לנו

אבטיח ולקבור את הקליפות בשדה .

הפך

, הקולחוז

בנו של ראש

, חסן

במשך כשנ ה התנהלו ה חיינו בחצר מתחם בתי הח . מרי

להיות החבר הטוב שלי , והוא זה ש לימד אותי לרכ ו ב על חמור , עליו טיילנו ל מקומות

י בתי קי ט של התושבים ושדה ענק מלא

קסומים : אגם כחול , מטע של עצי תאנים ותות ,

בפריחה סגולה .

" רק אח כ הבנתי שחצינו

ח סן הזהיר אותי שעלי לעבור את השדה בריצה כדי שלא אירדם .

. שדה פרג הטיולים נשמרו בסוד אך לא עבר זמן רב ואמי הוזמנה לשיחה עם אביו של חסן

ובפיו הודעה דרמטית : ברצונו להשיא אותי לחסן בנו ו, כשאגיע לגיל 72 ייערכו האירוסין . אמא

אהבתי את חסן ואת הטיולים

. במקום

להישאר

לעומת זאת

המומה מהרעיון אני ,

מעדיפה

שלנו בחיק הטבע .

אמא החלה מתכננת את הבריחה מהמקום ב איסוף מים וקבירת מלונים בשדה . בלילה יצאנו

ברגל לעבר המדבר . צעדנו מספר לילות כי בימים דלקו האוזבקים

במנוסה מהמקום ות צועד ,

, אחרינו רכובים על סוסים וגמלים כ . שהגענו לקטקורגן , ניסינו לחבור בעיר לריכוז אנשים , כדי

שראש הקולחוז לא יעז לפגוע בנו . הגענו לאזור של בתי אבן בחיפוש אחר בתי מהגרים

ד קומוניסטית , שגרה במקום עם בתה .

את פנינו באחד הבתים קיבלה מרוסיה "עו ,

. רוסים

בגדים ונפט לסילוק הכינים .

, מקלחת

מרוסיה דאגה לנו מיד למקום מגורים ,

אמא החלה לעבוד בצרכני י ה המקומית , אך הרעב היה קשה וא י מא נאלצה להעביר אותי

למספר חודשים לבית יתומים קומוניסטי במקום , כשהיא באה כל יום לבקרני ומנהל הבית

מעניק לי יחס מועדף של אוכל והק לות בעבודות הקטיף . מחלת ה גזזת פרצה בבית היתומים .

אימא מחליטה להוציא אותי ולטפל בגזזת בעצמה . היא נעזרת בהנחיות " " הרופאה

האוזבקית , שהידע שלה ברפואה הסתכם במה נהגו הדורות הקודמים לעשות . בתמורה

אמי לגנוב מצרכים מהצרכנייה . הטיפול כלל : הנחת מטפחת על

לטיפול של הרופאה

ת נאלצ

4

" תלשה הרופאה " בכוח את

, הראש שפיכת סב ון כביסה חם עליה וכשהסבון היה נקרש ,

המטפחת וגם כמה שערות שעוד נשארו על הקרקפת ! קשה לתאר את מסכת הכאבים יום .

גדיה מצרכים גנובים .

צועדים מולה על הגשר בבין כש ,

אחד נתקלת אימא באנשי ק .ב.ג.

קשה היה

אימא משלי כ ה את המצרכים לנהר הקפוא , נעצרת למספר ימי מם ו שוחררת .מיד

דה שיודעת קרוא וכתוב . מאז נהגו הילדים לקרא לעברי " : האימא

לוותר על י יחה עובדת ה

גנבת ולבת יש גזזת "!. כל כך התביישתי .

עברו כארבע שנים מאז שאבי יצא למלחמה ולא היה לנו כל מידע עליו . שמועות שהמלחמה

עומדת להסתיים החלו להגיע .

היא תגלה לה מי מת

ה תמורת

יום אחד מגיעה ל ביתנו צוענייה , מבקשת מאמי פרוסת לחם .

ומי חי מבני המשפחה . אמא מצליחה להשיג לצוענייה פרוסה ו הצוענייה מתבוננת בראי ישן

ומספרת לאמי שאבי נהרג , אחיה ואחותה בחיים , החבר של אבא ירצה להתחתן אתה אך

היא תתחתן עם גבר זר ותגיע לארץ שלא קיימת . דברי הצוענייה הבהילו את אמא מאד . ואכן

הנבואות של הצוענייה מתחילות להתממש , אחת אחר השנייה . כמה חודשים לאחר ביקור

הצוענייה מגיע חייל שמחפש את משפחתי . קיוויתי שזה אבי שחזר והתחלתי מכרכרת

. סביבו החייל סיפר ל אמי על מות אבי ומציע להתחתן אתה . אמא מסרבת להינשא ל יל חי

, בן גילה מחשש שנישואים לאשה עם שתי בנות לא יחזיקו מעמד . כשנודע בסביבה

, הרווק

בה נולדתי .

, להגיע ואימא נישאה למהגר מז ' , פולין שב שוב

ישא מא התאלמנה החלו מחזרים ה

העצב של אמי על מות אבי היה חזק משמחת סיום המלחמה . השמועות על רצח יהודים

הרכבת לפולין

. שוב

אותנו לחזור לפולין לז '

, דודתי מה ש

ו מ הגיע

קומוניסטים בקייב

שכנע

יהי תה צפופה ומ לאה במהגרים צמאים , רעבים ונתונים להתנכלויות של פולנים אנטישמים

עלינו אבנים בכל עצירה של

ך שהשלי

במיוחד חששנו לחיינו מהאספסוף הפולני ,

. בדרך

. לאכה

את המ

כמה חבל שהיטלר לא

, הרכבת תוך קריאות :

סיים

גודל הזוועה ועל השמדת מ י ליוני היהודים !

רק כשהגענו לפולין שמענו

. שוב ' הגענו לז

את

ברגע זה הפכה אימא לציונית ששנאה את אירופה והייתה נחושה לעזוב א תו ה מאחוריה

ולהגיע לפלשתינה .

בעלה של אמי תלה מודעות בעיר בחיפוש אחר קרובים . איש לא נותר מבני משפחתו . הרעב

בעיר היה כבד מאד , אמא מכניסה את אחותי ואותי לאחד מבתי היתומים שהוקמו אחר

המלחמה והיא ובעלה עוברים לאוסטריה , במטרה להתאחד מחדש כשנתאושש . אחרי

ש שיערי החל לצמוח וכיסה מעט את הקרחות שהותירה הגזזת ( חלקן נותרו עד היום )

, ראשי וכשמחלת הג רדת הקשה הגיעה לבית הילדים

את המטפחת שכיסתה את

הורדתי

5

נותרתי בלי אחותי

הועברו הילדים הקטנים מהמקום שמא יידבקו , ואחותי הקטנה ביניהם .

ו . הקטנה הרי הבטחתי לאמי שאשמור עליה עד שנתאחד !

להוציא הגה

באחד הימים מגיעה קבוצת שליחים מהארץ ואוספת אותנו במשאית . לנו אסור

שם החלו בטיפול בגרדת

רוטשילד , ינהובו "

כי חוצים את הגבול ומעבירי "ח "הלבי ם אותנו

שכלל מריחת משחה שורפת ו, טיפול ב שאר מחלות העור שחליתי בהן . שהינו בביה " ח מספר

חודשים תחת טיפול מסור .

זמן רב לא ראיתי את אמי ובעלה ו אינני יודעת איפה אחותי , הגעגועים עצומים !

. בגרמניה יום אחד הטילו עלי לדקלם דקלום

נמשך במחנה יתומי השואה " רוזנהיים "

ול הטיפ

, באידיש שפה שלא ידעתי כלל , בקבלת הפנים שנערכה במקום ל אנטק צוקרמן ( ממפקדי גטו

שנה נוספת בבית היתומים בגרמניה ואני התחלתי מציקה ביתר שאת

ורשה תלפוח. )

למדריכים להתאחד עם המשפחה .

בגדים חדשים , סרט על

, מקלחת

באחד הימים ח שתי שמשהו עומד לקרות .

נכנסת , מראה פניה

ראשי וגרבי תחרה על רגלי . הדלת נפתחת והנה אי

שה

ו היא אוחזת ביד אח ותי הקטנה פירה ! לא ניתן

שונה מכל הנשים בס יבתי ב

לתאר במלים את קפיצות השמחה שלנו .

, אשתו

אלינור רוזו לטו

לימים התברר לי שזו שאחזה ביד אחותי הי תהי

הגברת

רוזוולט , אשר נשלחה מטעם האו ם "

של הנשיא האמריקאי פרנקלין דל נו א

לטפל בפליטים וב יתומים לאחר המלחמה . אימא סיפרה לי אח " כ כיצד שכנעה

אין טעם

אז , אמרה

, תמצאנה

רוזוולט למצוא את בנותיה . אם לא

' גב את ה

. לחייה

6

אחותי ואני מועברות ברכבת לאוסטריה למפגש איחוד , מרגש ע ד דמעות , עם אמא ובעלה ,

ומנשקת את

, רוזוולט

אמא רצה לקראתנו , נופלת על השטיח האדום , שהונח לכבודה של גב '

. רגליה

ב סוף שנת 7391 כל המשפ חה גרה במחנה עקורים אדמונט ש באוסטריה , יחד עם כ - 911

שלא זכה ליחס אוהד כל .

יהודים ששרדו . המשפחה שלי מוקמה בצד האנגלי של המחנה צד ,

חשנו רעב ואני חליתי במחנה

בארץ נגד הבריטים גרר אחריו מעשי התנכלות נגדנו .

אירוע

שאני אובד לה שוב ולכן .

בשחפת . אימא לא הסכימה לשלוח אותי ל בית

הבראה מחשש

דאגה להשיג לי ביצים וירקות בסחר חליפין של תכולת החבילות שהגיעו אלינו מאונר . א"

שיערי החל לצמוח והגיע יום העלייה לארץ .

שהגיע וסיפר על הקשיים במדינת ישראל

ב סוף דצמבר 7391 נרשמנו לעלייה לארץ .

שליח

הפלגנו ב אנייה

ו ברכבת לנאפולי ו נאפולי מ

שרק הוקמה , לא הרתיע את הפליטים יצאנ .

כאך שנגלו חופי נמל חיפה , פרצו כל

דחוסה לחופי הארץ . סופה כמעט וטיבעה את האנייה ,

צוותי רפ ואה מיהרו לרסס כל פינה בגופנו ב .טי .די.די

" התקווה ומנגד -

העולים בשירת "

אוטובוסים אספו אותנו למעברת באר יעקב . בכל עצירה של האוטובוס קטפנו תפוז פרי -

שוכנו במעברת באר יעקב . אמא התפעלה מכל צמח

שהיה מעדן בפינו . ארבעים

מאתנו

, שראתה ודאגה לרשום במחברת ולשנן את השמות העבריים של הצמחים .

שלא ידעה על קיומם של יהודים מחוץ

יום אחד הצטרפו למעברה עולים מצפון אפריקה ,אמי .

מבאר יעקב עברנו

לאירופה , שאלה את המ דריך בחשש " יש מקום בארץ גם לצוענים ? ."

שימש לשירותים . אחד

נפשות . בור שנחפר ב

בכל חדר - 5

, ללוד שתי משפחות י ,חד

חוץ

" מרוהטת וריקה מאנשים עם ארבעה חדרים . כשרצינו לעבור לשם ,

השכנים גילה לידנו וילה "

" המשפט אנחנו

האדו ם של מפלגת מפא .י"

ניסה הפקיד לבדוק אם אנחנו נושאים את פנקס ה

עם בן גוריון , לא משנה איזו מפלגה " פתח את דלת הווילה בפנינו . גרנו שם שש שנים .

" ס לאחיות ב " אסף הרופא ." הפכתי להיות האחות המוסמכת

סיימתי תיכון ולמד י בבי ת

הראשונה בלוד .

7

" תי בביה ס היסודי . בלוד

7351 נישאתי ליעקב ארז , קצין בצבא קבע ו, מי שלמד אי

שנת ב

נכדים ושלושה נינים .

משפחה לתפארת : ארבעה ילדים , 72

הקמנו

התערינו ב ארץ וכל חיינו דאגנו לתרום למדינה בתחומים רבים . כאחות בריאות הציבור ,

פעלתי רבות בקרב העולים במעברות , עד חיסולן .

צג את

כשיעקב בעלי השתחרר מהצבא , בדרגת אלוף משנה , נשלחנו למונטריאול קנדה ליי

, שנה

75

ל שוב טורונטו מטעם אוניברסיטת - ל כ " הינו בחו ש. א"ת

נשלחנו

הטכניון כ " ואח

שליחויות שזכו להערכה רבה בקרב יהדות קנדה , הטכניון ואוניברסיטת ת .א"

* * * * *

אטי ובעלה יעקב את אבוקת הזיכרון בטכס מרגש

ו הדליק

ביום השואה 2172

שנערך

. ברעננה

ברחבת יד ל

בנים

סיפורה הקולח והאופטימיות שלה , לאחר כל מה שעברה בחייה , מהווים השראה לכל אדם !

8

http://www.easyflip.co.il/easyflip-holocaust-stories.html