סיפור חיים - סיפורה של יהודית ברקוביץ'
בצד התנאים הנוראים נמשכו ההפגזות ." הגויים נמלטו אל שוחות שחפרו , ואילו
, אבא בהיותו חייל בעברו ,
אנחנו המשכנו להסתתר במחסן התבואה הלא מוגן .
ידע לזהות את המטוסים הרוסיים או האמריקאיים ."
לכולם שהמלחמה הסתיימה
יום אחד , הגיע החבר הגוי אל האסם ,
, ואז
סיפר
חופשיים לנפש . ם
וש
הם
" היינו כמו סמרטוטים , עם שרירים מנוונים , ולא יכול נו לעמוד על רגלינו , שלא
למשפחת החבר את
לדבר על יציאה החוצה והליכה ברגל . הרוסים
החרימו
האוכל המועט שהיה להם וגם את הסוסים והעגל , ה כך שהוא לא יכול היה
להחזיר אותנו הביתה .
בשארית כוחותינו גררנו את אבא קטוע - הרגל במורד הסולם . זחלנו על ארבע
ולא יכולנו להתקדם . נשארנו שם יומיים נוספים כדי לנוח .
התחלנו ללכת ברגל ובמשך ימים רבים הלכנו את 02 הקילומטרים שהפרידו בין
מקום המסתור שלנו לבין העי ירה . אמא ואחי גררו את אבא בידיהם . בדרך
ליקטנו פירות מהעצים וירקות שצמחו מתוך האדמה הקפואה . גם לכפריים לא
חתך
זוכרת שאב א
היה מה לאכול מפני שהגרמנים והרוסים בזזו הכל אני .
את נתחי הבשר ."
באולר פגר של סוס וחילק ל
נו
כשהגיעו לעיירה התחוור שהיא הרוסה , את מה שנותר הרסו הגויים המקומיים ,
" מתוך כעס עלינו ," היא אומרת .
, פנחס נלקח על ידי הרוסים לעבודות שיקום גשרים ומסילות
אחיה של יהודית ,
. רכבות
במשך כמעט
, הפגועה שקעה בדיכאון למשך שנה . "
ו הרגישה
יהודית , הילדה
ו הורי רצ
שנה ישבתי בפינת החדר כשפני אל הקיר . שנה תמימה ישבתי כך .
שאלך לבית ספר אבל איבדתי את החשק לחיות .
במשך הזמן יצאתי מזה לבד , בלי טיפולים נפשיים , שהרי לא היו אז כאלה . ואז
אבל לא מצא עבורי מסגרת חינוכית
, מישקולץ
אבא לקח אותנו ברכבת ל עיר
4
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online