סיפור חיים - סיפורה של רחל סגל
ושאעמוד בכל קושי . הדודה ציידה אותנו בדברים מעטים שנוכל למכור בדרך ת מ ורת אוכל .
. אותה
זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי
אחרי נסיעה של שעות רבות הגענו לעיר פשמישל . מעבר לנהר שמרו הגרמנים מפני מבריחי
גבול כמונו . בערב הגענו לכפר קטן שבו התגורר האיכר שהיה אמור להעביר אותנו בלילה
דרך הנהר אל הגבול הרוסי . הוא א פשר לנו ללון אצלו ואף נתן לנו ארוחה צנועה . בלילה
יצאנו אל הנ רה וחצינו אותו ברגל . היה חודש דצמבר והמים היו קפואים ממש , אבל לא היתה
הייתי החזקה מכולם .
, הקטנה
, אבל אני
כל אפשרות אחרת . חציית הנהר נמשכה כנצח ,
ידעתי שאסור לי ליפול למעמסה על איש .
הגענו אל הגדה שממול , רטובים ועייפים , עמדנו והתחבקנו בשמחה . הסתכלנו אל צדו השני
, של הנהר שם ארב המוות , וידענו שבחרנו בחיים . אבל ידענו שהדרך עוד ארוכה וקשה , דרך
יערות , בתנאי חורף קשים מאד .
להתקל גם בחיילים רוסיים שלא
התחלנו ללכת . מידי פעם שמענו נביחות כלבים . נזהרנו
לא
רצו פליטים . אחרי יממה של הליכה הגענו אל העיר פשמישל והיתה תחושה נהד רת לראות
את המשמר הגרמני מצדו האחר של הגשר . יעדנו היה העיר לבוב , שם שכן הקיבוץ של
' תנועת השומר הצעיר .'
הגענו לתחנת הרכבת ההומה וסואנת . הצלחנו להדחק אל אחת הרכבות שנסעה ללבוב .
הנסיעה היתה אטית , הרכבת דחוסה מאד , ובכל תחנה עלו עוד ועוד אנשים .
הגענו ללבוב ה. תחנה היתה מופגזת ואנשים התרוצצו אנה ואנה .
מר הצעיר ' ושם היו אנשי ההנהגה שלו .
הגענו לבית קומות שבו היה ממוקם הקיבוץ של שוה'
שהיתה קרובה
נשארנו שם רק שעות אחדות מפני שמרכז התנועה עבר בינתיים ל , רובנה
.
וילנה העיר
יותר אל
לנו חדר ואוכל , אבל יעקב ' לנו ' בישר
הגענו לרובנה , שם שכנה ההנהגה הראשית קב .
שההנהגה החליטה לשלוח אותו בחזרה ללבוב , לעבודת מחתרת . היינו מבוהלות מהפר דה י
. הצפויה אבל זה היה דין התנועה ואנשי ההנהגה הבטיחו ליעקב שידאגו לנו ויאפשרו לנו
להגיע לווילנה , וממנה אולי לארץ ישראל .
זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי את יעקב בחיים .
כעבור ימים אחדים יצאנו שוב לדרך , אל היערות , אל עבר הגבול הליטאי . הלכנו בדממה
שעות ארוכות אבל פתאום נשמעו קולות ברוסית ונעצרנו על ידי משמר רוסי . הם הורו לנו
8
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online