סיפור חיים - סיפורה של רחל סגל
דרכם לתחנת הרכבת שהיתה רחוקה מאד מביתנו . הלכנו ברגל
אלפי אנש ים החלו ל
תעשו
, חופזה אבל כל קווי הרכבות היו תפוסים ברכבות
כשאנחנו נושאים חבילות אחדות שצררנו ב
מערים אחרות , ולא הצ ל חנו לצאת מהעיר .
. הביתה תי אחו
אבא חש ברע ו אמר ש אינו יכול לשאת את העמידה בצפיפות ובחום ושיחזור
, אברמק מוטק ואני נות ר נו בתחנה עם כל ההמונים
שפרינצה התלוותה אליו , ואמא ,
והחבילות . איש לא ידע מה עומד לקרות והיה פחד גדול מפני הבלתי צפוי . פתאום הגיעה
, רכבת רצנו אליה ועלינו עליה כל עוד נפשנו בנו . זאת היתה רכבת משא עם קרונות פתוחים .
ימה , אבל הרצון לחיות היה חזק מכל . כך התפצלה המשפחה
עמדנו צפופים ו סרי נש ח
יעקב ושפרינצה נותרו בבית מאחור .
לראשונה , אבא .
הרכבת נעה באיטיות רבה , השמש קפחה על ראשינו והחום היה בלתי נסבל . ביום היה חם
ֶ רצינו להגיע לק ְ ל ֶ , הצ
ובלילה קר מאד . באיטיות רבה עברנו עיר ועוד עיר , עיירה ועוד אחת .
שם התגוררה משפחתו של אבא . כולם היו בטוחים שהגרמנים לא יגיעו למרכז הארץ .
, פתאום באחד הימים , נשמעו יריות , הרכבות הופגזו
נסענו ונסענו . איבדתי את תחושת הזמן .
וכולם נשכבו זה על זה . היו הרוגים רבים .
פתאום השתרר שקט ואנשים נטשו את הרכבת והחלו לצעוד ברגל . אמא ל קחה אותנו
והתחלנו ללכת אל עבר העיירה וולברון . אמא נזכרה שבעיירה זו התגוררו שכנינו בעבר
מרחוב פילסודסקי , דירתנו הראשונה . הם הכניסו אליהם רבים מאלה שחיפשו מחסה ,
אבל
המים שנתנו לאנשים , ואנחנו , שלא היתה פרוטה בידינו , לא קבלנו דבר כל .
גבו כסף
תמורת
הלילה נשמעו יריות ולמחרת נכנסו לשם הגרמנים .
אמא לקחה אותנו וחיפשה מחסה במקום אחר , אצל מכרים רחוקים שחיו בעוני רב אבל
קיבלו אותנו בזרועות פתוחות . קבלנו פינה בחדר עם שמיכות . הרגשנו הקלת - מה אבל חלק
מהגברים נלקחו ולא חזרו ו האווירה היתה קשה .
פתאום חשתי אחריות מסוימת לאמ א ולאחי הקטנים . מאחר ש לא נראיתי יהודיה התחלתי
ללכת לבתי איכרים ולחפש אוכל . אמא הופתעה מהעצמאות שלי .
היינו שם עוד ימים אחדים ופגשנו את הדוד מניק , אחיה של אמא , שהתגורר ב עם ין' בנדז
עם בתו ברגל . שוב הפגנתי עצמאות ואחריות והצעתי לאמא שאברמק ואני
גיע שה , משפחתו
נ צטרף אל הדוד למסע , והיא ומוטק הקטן והחבילות יישארו עד שתימצא דרך לשוב הביתה .
ו כך עשינו . אמא בכתה מפני ששוב המשפחה התפצלה , אבל לא היתה ברירה .
אחרי ההליכה
ֶ שכרנו עגלה עם סוס שאמור היה להביא אותנו לעיר בּ . ין'זנד
הגענו לכפר קטן ,
הארוכה והמייגעת היה נפלא להתייש ב בעגלה מרופדת בתבן . הגענו לביתו של הדוד , אבל
5
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online