סיפור חיים - סיפורה של עדה לזר

האחרון של המלחמה בוססנו ב שלג בהרים וביערות ו חצינו נחלים קפואים .

לקראת אביב ה

והידיים סבלו מכוויות קור ופציעות קשות ."

הרגליים

, כפרים במרומי אסם תבואה . הגיעו גרמנים שחיפשו פרות

שוב התחבא ה המשפחה באחד ה

דודה ובן דודה

, דודתה

וחזירים למאכל . בעל הבית ואשתו נמלטו אל היערות , ואילו עדה ,

טיפסו ועלו אל הקומה השנייה של אסם התבואה , והסתתרו בתוך חבילות . הקש

ֶ רישו -קמאר

" עצרנו את נשימתנו ו שכבנו בלי נוע , אבל הגרמנים ראו את רגליו המבצבצות של רישו - מארק

וירו בו למוות . נשארנו שם עוד זמן מה עד שהשתרר שקט . למראה בנה המת הדודה ביקשה

לשלוח יד בנפשה ולקפוץ מהקומה הגבוהה של האסם , אבל הדוד עצר בעדה .

בר מצווה

, ד" רישו הי

- מארק

הגרמנים הלכו כל .

. תנו תה

בעל הבית ו חזר השקה או

הלכנו ליער וקברנו את מארק . רישו -

החיים שאלתי את עצמי למה לא הייתי עם אבא ואמא .

מלבד

49 בני משפחתי הענפה לא נשאר איש

6 שבועות הסתיימה המלחמה -מ .

כעבור

. שלושתנו

מחנות עבודה

הרוסים א פשרו לנו להשאר ברוסיה אבל ידענו ש י יקחו אותנו לסיביר לאו

שלזין

אחר ים והעדפנו לחזור לפולין . טרנופול היתה הרוסה , והמשפחה השתקעה

בעיירה

נ קיבל ו בית ו הדוד הדודה המשיכו לגדל אותי ."

שחזרה להיות בשטח פולין .

עדה סיימה את לימודיה בבית ספר תיכון ממשלתי רגיל ו נרשמה לפוליטכניקום , בית ספר

פנות לשלטונות

, החלה יחד עם הדוד והדודה ל ,

- טכני על תיכוני בעיר גלייביץ .

במקביל

בבקשות להיתר יציאה כדי לעלות למדינת ישראל , שזה עתה הוקמה . אבל ב כל פעם

ש קיבלה היתר – הדוד והדודה סורבו , ובכל פעם שהם עצמם קיבלו היתרי יציאה – היא

11