סיפור חיים - סיפורה של אילה לזר

תמונת הבית בו נולדתי

צולם לפני הריסתו

2009 )

(ביקור משפחתי ב

נראה ששררו יחסים טובים בין היהודים לבין הגויים המקומיים. אך כל זה השתנה עם

י כלל אופן ב

פרוץ מלחמת העולם השני ה. י בתחילת ספטמבר 1939 פלשו יחידות צבא גרמניה גם ליורדנוב. משפחתנו ברחה מזרחה בעגלה רתומה לסוס יחד עם רבים מן היהודים ו היו גם פולנים שנמלטו . בדרך זו קצין גרמני נ שפגש ו בדרך שכנע את אבי ואמי לחזור , הביתה וכך אמנם עשו. בשוב ם לעיירה מצאו את חנותם שרופה . אינני יודעת מי העלה אותה באש כשנעדרנו .

בשלב זה עוד יכולנו לחזור ולגור בדירתנו אך החיים כבר לא חזרו למסלולם. א בא , שהיה אז כבן 31, נעדר הרבה כי הרבו לגייס אותו לעבודות פרך שונות , כמו את רוב הגברים באוכלוס י יה היהודית .

, הגיעו פליטים יהודים רבים מכפרי הסביבה, והגרמנים הנחיתו

תנאי החיים הורעו, גטו הוקם במקום

גזרות חדשות רבות על יהודי המקום. אך נשארנו שם עד חודש אוגוסט 1942 ".

"כא חד מראשי הקהילה" ממשיכה אי לה בסיפורה "הוטל על אבי ועל יהודים אחרים, לאסוף כסף ודברי ערך שונים ולהעבירם לגסטפו : החרמות רכוש, דברי ערך וכספים אלה נקראו ' קונטריבוציה ' – ' ', תרומה ושימשו כאחת משיטות ההטעיה שנקטו הגרמנים.

שיבטיח את

' תרומה כזו והיהודים הוטעו להאמין שזה בבחינת ' 'פשנ כופר

נהגו לדרוש '

' אקציה

' לפני

תה זו שיטה שטנית שפיתחו הגרמנים

המשך קיומם. לא היה זה דבר ייחודי ליהודי יורדנוב יהי , במהלך שנות השואה ברוב המקומות והגטאות.

באוגוסט 1942 הגיעה דרישה לתשלום נוסף , ואף על פי שכבר נתנו הכל , כמעט הכל, וכבר לא היה . מה לתת יהודי המקום עשו מאמ צים כביר ים כדי לרצות את המרצחים : הוציאו דברי ערך שנקברו,

ועוד כהנה וכהנה.

שניתנו לשכנים הפולניים למשמרת, עקרו שיני זהב וכתרים ,

תכשיטים

י לא ה יתה ברירה ו לאחר מאמצים נואשים הצליחו לאסוף את הסכום הנדרש.

אבי ועוד שניים מנכבדי הקהילה נסעו במכוניתו של אחד הפולנים לעיר ראבקה הקרובה כדי למסור לגרמנים את התשלום הנדרש. ( ב Rabka - היה המטה האזורי הראשי של הגסטפו .)

3