סיפור חיים - סיפורה של אילה לזר

נודע לה -שב 1.9.1942 , ימים אח דים אחרי תשלום ה"קונטריבוציה", הגיעה פלוגת חיילי גסטפו מן העיר וקהילת יהודי יורדנוב חוסלה חלק : נרצחו במקום ונקברו בקבר אחים, חלק שנראו כשירים לעבודה נשלחו למחנות העבודה, היו אחרים שנשלחו למחנות השמדה, וחלק קר יבע , יא מהות וילדים צעירים , נלקחו לראבקה . ה יום אני יודעת ששם, בראבקה, השתמשו בהם לאימוני רצח שנערכו במטה הגסטפו, כמטרות חיות לצלפים ומרצחים

ראבקה

אחרים.

לא הייתי יושבת כאן א י תך ומספרת לך כל זאת.."

חוזרת אתנו מקרקוב

יתה יה לו אמא

– הביתה

אילה ממשיכה להסביר : "רק בראשית שנות האלפיים התגלה כי שם, במתחם ששימש כמטה האזורי של הגסטפו, הוקם בסודיות גמורה 'בית ספר לרצח'. לשם הביאו אנשי 'איינזאץ - גרופען' מכל רחבי פולין ו אותם שיטות שונות של רצח ועינויים. ( היו אלה יחידות בצבא ה גרמני שתפקידן

לימדו

המקומית לאחר הפלישה והכיבוש של הכוחות המסתערים .)

באוכלוסי

' לטפל ” היה

הי

, ראבקה נבחרה העיירה שלנו לשמש כמקום בו יישמו

י רבה הג אוגרפית של יורדנוב לעיר

י בשל הק

עור מעשי ' בסיום ה'קורס' אחרי ' הלימודים

יש' כעין

אותם רוצחים את אשר ל שם, מדו

התיאורטיים "!...'

"אגב" , מעירה אילה, " גם משתפי פעולה מעמים אחרים : אוקראינים, ליטאים, קרו אטים ועוד בלו י , ק שם את ההכשרה הנוראה. בעשורים האחרונים, לאחר שנתגלה פרק נורא זה שהתרחש ב , ראבקה ובס רים חוקרי שואה רבים שהדבר מסביר את הד מיון הרב בהתנהלות הגרמנים ועוזריהם במעשי ההרג, בשיטות ה רצח ה המוני ובדרכים השונ ות בהן פעלו בחיסול גטאות שונים בכל שטחי הכיבוש."

כנראה שהיהודים בסביבה לא ידעו מה באמת התרחש באותו מקום, אבל הפחד ממנו היה קיים.

אילה מוסיפה ומעירה כי מפיה של אמה שמעה, שכבר אז ס י פרו על אכזריותו הרבה של מפקד הגסטפו בעיר, שרצח במו ידיו משפחה יהודית במקום, ש משום שמה היה זהה לש

רוזנבאום !

–ו מ

בתחילת חורף 1942 נכנסו האם וילדיה לגטו קרקוב ושהו שם עד תקופת חג המולד. אז הצליחו לצאת מן הגטו ולנסוע ברכבת לעיר בוכניה. נפוצו שמועות שבג טו בוכניה קל יותר לשרוד . משום שאמה, לאה, ה כירה ו את העיר יק , תושביה מ חלק וותה ששם יהיה לה ולילדיה גורל טוב יותר.

שם עבדה האם בסדנה בה תפרו וגם תיקנו בגדים שהוחרמו מן האוכלוס י יה ונשלחו לחיילים בחזית או לגרמניה. האחות הגדולה, מילה, כבת שתים עשרה באותם ימים, עבדה במפעל צעצועים. המגורים היו בצפיפות איומה. מספר משפחות בכל חדר ולכל משפחה מיטה אחת ו , בלבד לפעמים נוצר מצב שהאח , אז בן עשר כמעט, נאלץ לישון על המדרגות בחוץ. אי( לה אינה זוכרת במה עבד האח הצעיר ברוך .) מאיר -

כשאני שואלת "והיכן היית את, הילדה הקטנה ? " אומרת אילה שפעמים נשארה לבדה בחדר וקרה גם שה י יתה עם בסדנה, אוספת דברים שנפלו על הרצפה, כמו סיכות, מחטים, כפתורים

אמה

מביאה תועלת...

וכדומה , מנסה להרשים את האחראי על המקום כמ ש י

י מא ס פרה לי אחרי המלחמה, אבל אני מרגישה שלא שאלתי די ורבים הדברים שאינני

"זה מה שא י

יודעת".

לאחר זמן חלו מילה וברוך - מאיר במחלה מדבקת והוכנסו לבית החולים בגטו שצוותו, רופאים ואחיות, היו כולם יהודים. בג טו הסתובבו שמועות על "אקציה" קרובה והאם הלכה לבית החולים כדי להוציא משם את ילדיה. הרופא לא הסכים וטען שבית החולים הוא המקום המוגן ביותר.

5