סיפור חיים - סיפורו של ברוך מור

2

שאצלו התגורר עם אמו לאחר שהאב נלקח. "אני

זוכר מעט את הבית של סבא

פאבל

ברוך

זוכר שם חצר גדולה עם עץ תות גדול ומחסן כלשהו. קראתי לסבא 'אבא,' כמו שאימא קראה

לו, כי באותה תקופה לא היה לי אבא , ואולי חשבתי שה וא אבי."

יום אחד, כשברוך היה בן שנה וחצי או שנתיים, נלקח הסבא בן השמונים מביתו, ועד היום

איש אינו יודע מה עלה בגורלו. גם מקום קברו לא נודע, כמובן.

"גם כל בעלי מקצועות אחרים נעלמו. רק מיעוטם חזרו , עבדו בכל מיני עבודות מזדמנות וחיו

מהיד לפה. מידי פעם לקחו משם אנשים שלא חזרו. משכונה ענקית של יהודים נעלמו כולם

לאט לאט, עד שנעשתה נקייה מיהודים.

"אבא חזר הביתה כשהייתי בן שלוש וחצי בערך. פתאום הוא הגיע, אבל לא הכרתי אותו. כדי

להפגין יחס אבהי כלפיי הוא ק נה לי מפוחית פה, אבל אני הייתי ילד סקרן וחקרן ורציתי

להבין מנין מגיעה המוסיקה ופרקתי את המפוחית בפטיש..."

מרץ 1946 , נולדה אחותו של

כשנה לאחר שובו של האב, כשברוך היה בן ארבע וחצי, ב - 4

ברוך, מינה.

"התגוררנו, כאמור, בשכונה יהודית שהיו בה 'חדר,' בית ספר יה ודי, וכמובן, בית כנסת,

שאליו הלכה המשפחה בשבתות ובחגים. למיטב ידיעתי הלכתי לבית הספר עד כיתה ג'

ואחותי הלכה לגן ילדים יהודי.

ברוך בן שמונה, מחופש למוכרת פרחים