סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'

, זמן המלחמה, נולדת לי אחות קטנה בשם 1940 , בשביעי לחודש נובמבר שיינדל'ה והשמחה בבית גדולה. שיינדל'ה הייתה יפה, מוצלחת ושובת לב וכולנו התאהבנו בה מיד. כשמלאה לשיינדל'ה חצי שנה, נסעתי לבקר את דודתי בריינדל בעיירה שומסק. אל שומסק נסעתי בעגלת סוס שיצאה אל הדרך לפנות ערב והגיעה ביוני של אותה שנה, בזמן בו אני שוהה 22- אל שומסק לפנות בוקר. ב בביתם של בריינדל וגדליה, מפרה גרמניה הנאצית את הסכם "ריבנטרופ- מולוטוב" ופולשת לברית המועצות. הכוחות הגרמניים כובשים את ווהלין ומתחילים לטבוח ביהודים, באוקראינים הסובייטים ובפולנים הקתולים תושבי המקום. בזמן הזה בו שהיתי אצל דודתי, גבולות ווהלין נסגרים ואני אינני יכולה לשוב הביתה. בינתיים נשארתי לגור בביתם של בריינדל וגדליה ויצאתי לעבוד עימם בשדות. בשדה היינו מקבלים תפוחי אדמה או מיני מאכל אחרים, שבזכותם לא סבלנו מרעב. השהות בשומסק הייתה חוויה מיטיבה ונהניתי לחיות בין בני דודיי, דודיי וסבתי אסתר. עם זאת געגועיי למשפחתי וכמיהתי לשוב אליהם הלכו וגברו. בינתיים, בעיר הולדתי אוסטראה שבווהלין, מתנהלת מזה כשבועיים המלחמה בשיא עוצמתה - אנשים נהרגים ובתים נשרפים מכל עבר. האנטישמיות של האוקראינים מסלימה: רבים מהיהודים נאספים מיד ומוצאים להורג. לעומת זאת, בשומסק, מכהן ראש עיר, שמתגלה כאיש טוב לב והגון שמאפשר ליהודים להמשיך לעבוד ולדבוק בשגרת חייהם. אני ממשיכה לחיות בין קרוביי וזוכה מהם לאהבה רבה. אני זוכרת שסבתא אסתר אהבה שאסרק אותה והייתי מתנדבת למשימה מדי יום. היה לה שיער חלק וארוך עם מגע של משי ואני הייתי מתקינה לה תסרוקת. דודי, גדליה, אהב לדוג והתמחה בכך מאד: פעם אפילו דג קרפיון ששקל שמונה קילוגרמים וכל העיר באה לראות אותו. גדליה, מוסי ואני נהגנו לצאת לטיולי דיג פעמים רבות. האווירה הייתה טובה בין קרוביי ונהניתי משהותי עימם מאד. עם זאת, דאגתי לגורל משפחתי העיבה על אושרי.

17