סיפור חיים - דרכי - סיפורה של טובה רובינוביץ'
הפחח שנתפס הוכרח על ידי החיילים להורות להם את מקום המצאנו. אבי נשאר עמי ביער, מחכים כהרגלנו לשמוליק שיחזור ויביא איתו דבר מאכל. לפתע שמענו קול גדול מצווה עלינו "תעמדו במקומכם או שאנחנו יורים!". תפסנו את רגלינו ורצנו במהרה אל תוך השביל היורד ביער, מפלסים את דרכנו בתוך סבך הצמחים. התחבאנו בתוך הצמחייה, מקשיבים בשקט לקול היריות. את אבי כבר לא יכולתי לראות... לפנות ערב יצאנו מהמחבוא שבתוך הצמחייה הגבוהה משום שכבר לא שמענו יריות וידענו שהחיילים כבר עזבו את המקום. בשקט ובזהירות חזרנו אל מקום המחבוא הישן שלנו בכדי לראות מה עלה בגורלם של שאר האנשים. הפחח שנתפס על ידי השוטרים והוכרח להראות להם את מקום המצאנו נורה ונמצא מוטל מת. לאותו פחח היה שיער דומה לשלי, וכשאבי ראה את גופתו הסיק שנוריתי וברח. עתה נותרתי לבד עם חברתו של שמוליק, ג'ניה שמה, יושבות כפופות בין הצמחים הגבוהים בכדי לא להיתפס ע"י השוטרים ואנשי הצבא שעומדים בשולי הדרך. רציתי להגיע חזרה לאותו מכר ממנו הביאו לנו שמוליק ואבי אוכל מדי יום, אולם בלעדיהם לא ידעתי את הדרך. המשכנו ללכת, ג'ניה ואני, בין הצמחים. היה זה יום בהיר ורצינו לנצל את שעות האור בכדי שאוכל לנסות להיזכר כיצד להגיע אל ביתו. לא נראינו אוקראיניות ופחדנו לעורר חשד, לכן הצעתי לה שניראה כאילו איבדנו פרה. אט אט התקדמנו, כשאני משחזרת בראשי את הדרך מפרטים שזכרתי מסיפוריו של שמוליק. בדרך נס, לאחר שעות רבות, ראינו מרחוק את ביתו. כשהגענו לביתו סיפר לי אותו מכר שאבי אכן היה אצלו אולם כבר עזב, וששמוליק מת. שאלתי אותו על שמוליק והוא סיפר לי שגופתו נמצאת כמה מטרים מכאן. ביקשתי ללכת ולראות אותו והוא הלך איתי אל המקום בו נמצאה גופתו. אני זוכרת שראיתי אותו מוטל שם....
37
Made with FlippingBook - Online catalogs